המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליהאיטלקית: Democrazia Cristiana) הייתה המפלגה הדומיננטית בפוליטיקה האיטלקית במשך קרוב ל-50 שנה. המפלגה נוסדה בשנת 1943 כיורשתה האידאולוגית של מפלגת העם האיטלקית (שתי המפלגות חלקו אותו סמל :שלט אצולה ובמרכזו צלב).

לאחר התמוטטות הפאשיזם באיטליה בסוף מלחמת העולם השנייה הקים אלצ'ידה דה-גאספרי את המפלגה, אשר הורכבה מסיעות שונות אשר המשותף להן היה כיבוד ערכי השמרנות הנוצרית בזרם המרכזי-שמאלני של המפה הפוליטית באיטליה.

בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו באיטליה זכתה המפלגה לניצחון סוחף ומנהיגה דה-גאספרי מונה לראש ממשלת איטליה הראשון לאחר השלטון הפאשיסטי באיטליה. המפלגה זכתה לכל אורך ימי שליטתה בפוליטיקה האיטלקית לתמיכה מצד שני כוחות רבי-השפעה באיטליה - הכנסייה הקתולית ואיגוד פועלים האיטלקיים. תמיכה חיצונית קיבלה המפלגה מארצות הברית, במיוחד במהלך תקופת המלחמה הקרה. האמריקאים ראו במפלגה זו מפלגה שמרנית אנטי-קומוניסטית ובת ברית נאמנה של הגוש המערבי.

המפלגה שלטה ללא עוררין במהלך 50 שנה במערכת הפוליטית באיטליה. כל ראשי-הממשלה ונשיאי המדינה שנבחרו בתקופה זו היו חברים בכירים בה. בין ההישגים הבולטים שניתן לזקוף לזכותה של המפלגה בשנות שלטונה היו הרפורמה החקלאית בדרום איטליה, הנהגת שירותי בריאות חינם, יסוד מערכת הרווחה, והקמת מיליוני יחידות דיור בכל רחבי איטליה.

בשנת 1994 התפרקה המפלגה לאחר שערוריות השחיתות הרבות אשר התגלו אצל רבים מבכירי המפלגה. היא הואשמה בכך שניצלה את הכוח הרב שהיה לה למעשי שחיתות אישית, בהם היו מעורבים גם גורמים מהמאפיה האיטלקית. תום תקופת המלחמה הקרה היה אף הוא זרז לנפילתה של המפלגה.

בין מנהיגיה הבולטים של המפלגה ניתן למנות את אלצ'ידה דה גספרי, אלדו מורו, פרנצ'סקו קוסיגה וג'וליו אנדראוטי.