המפלגה היהודית הרומנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המפלגה היהודית הרומניתרומנית: Partidul Evreiesc din România או בקיצור: PER) הייתה מפלגה שפעלה ברומניה בתקופה שבין מלחמות העולם.

החל משנת 1909 פעל ברומניה איחוד היהודים הילידים (Uniunea Evreilor Pământeni), שהפכה משנת 1923 לאיחוד היהודים הרומנים (Uniunea Evreilor Români), ארגון שהתנגד להתארגנות היהודים הרומנים כמפלגה נפרדת והמליץ על השתלבות במפלגות הרומניות הכלליות. קבוצה יהודית, בהנהגת תאודור פישר ואדולף שטרן, לא קיבלה גישה זו והקימה ב-4 במאי 1931, בבוקרשט, את המפלגה היהודית הרומנית. העיתון טריבונה יהודית (Tribuna evreiască) שימש כבטאון המפלגה ותאודור פישר היה נשיאה. וילהלם פילדרמן התנגד, בכל מאודו לכד שהיהודים יופיעו בבחירות לפרלמנט ברשימה לאומית עצמאית ולכן הוא נלחם נגד המפלגה הלאומית היהודית, אברהם לייבה זיסו היה אחד מראשיה ועל כך זכה לקיתון של רותחין מאת זיסו, הפולמוסן השנון. פילדרמן כן ראה חשיבות בהימצאותם של צירים יהודים בפרלמנט, אבל הוא סבר שאלה צריכים לבוא מקרב המסגרות הפוליטיות הרומניות. כוונתו הייתה לשכנע את החוגים השליטים ברומניה, שהיהודים רוצים בשגשוגה ובהתפתחותה של רומניה, לא פחות מן הרומנים עצמם ורואים בה את מולדתם, הוא היה משוכנע שככל שייטיבו הרומנים להבין זאת, כן יוטב לשני הצדדים. בבחירות שנערכו ברומניה ביוני 1931 זכתה המפלגה ב-2.19% מהקולות וקיבלה 4 מושבים בבית הנבחרים, בין החברים שנכנסו לפרלמנט היו הד"ר מיכאל לנדאו והד"ר מישו וייסמן. בבחירות של יולי 1932 קיבלה 2.26% מהקולות שייוצגו בחמישה מושבים בבית הנבחרים. בבחירות של 1933 זכתה המפלגה ב-1.29% בלבד ואיבדה את כל מושביה בבית הנבחרים, אך המשיכה בפעילות חוץ פרלמנטרית שכללה הפגנות מחאה נגד עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.

ב-26 בינואר 1936 המפלגה חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם "איחוד היהודים הרומנים" ושתי התנועות יצרו את המועצה המרכזית של יהודי רומניה (Consiliul Central al Evreilor din România), שפעלה נגד האנטישמיות. בבחירות של 1937 קיבלה המפלגה 1.42% קולות.

ב-30 במרץ 1938 המפלגה פורקה, כמו כל יתר המפלגות ברומניה, על ידי צו מלכותי. לאחר מלחמת העולם השנייה, ב-1944, הוקמה המפלגה מחדש על ידי אברהם לייבה זיסו, שהיה לפני המלחמה נשיא הכבוד שלו. זיסו תבע הכרה ביהודים כמיעוט אתני ברומניה, אך השלטונות הקומוניסטיים החדשים לא רצו בכך, הפעילו לחצים לכך שהמפלגות היהודיות יצטרפו לחזית דמוקרטית כוללת המונהגת על ידי הקומוניסטים. ברקע הופרחו השמועות שאם היהודים לא יצביעו עם הממשלה, הממשלה תראה בהם גורם ריאקציונרי ותפרק את הקהילה היהודית והשלטונות הסובייטיים ימצאו כבר תירוצים כדי להגלות את היהודים לסיביר. זיסו התפטר והמפלגה פורקה בהמשך, כמו כל יתר התנועות והמוסדות היהודים, על ידי השלטונות הקומוניסטיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל מאירי (עורך), ‏משואה ה', אפריל 1977