המפלגה הלאומית ליברלית (רומניה)

המפלגה הלאומית ליברלית
Partidul Naţional Liberal
	סמל PNL
מדינה	רומניה
מייסד	יון ברטיאנו
מנהיגים	לודוביק אורבן (יו"ר החל מיוני 2017)
תקופת הפעילות	ינואר-מרץ 1875 ‏ 1990 – הווה
אידאולוגיות	ליברליזם שמרני, ליברליזם
מטה	Bulevardul Aviatorilor 86 בוקרשט
מיקום במפה הפוליטית	מרכז-ימין
ארגונים בינלאומיים	האינטרנציונל הליברלי; ברית הדמוקרטים והליברלים למען אירופה
צבעים רשמיים	צהוב וכחול
	http://www.pnl.ro/

המפלגה הלאומית ליברלית (ברומנית: Partidul Național Liberal; בקיצור PNL) היא אחת המפלגות החשובות ברומניה ששיחקה בזמנו תפקיד חשוב במודרניזציה של המדינה והחברה הרומנית. הוקמה לראשונה תחת שם זה ב-24 במאי 1875 והפכה לאחת "המפלגות ההיסטוריות" של רומניה, שהרכיבה 30 מתוך 87 הממשלות. פעילותה נאסרה בשנים 1938–1944 בימי הדיקטטורה המלכותית והמשטר הצבאי-פאשיסטי ונאסרה שוב לחלוטין על ידי המשטר הקומוניסטי בשנים 1948–1989. באותן השנים מנהיגיה נרדפו ונכלאו בימי המשטר הקומוניסטי או שנאלצו להימלט לגלות. המפלגה קמה מחדש אחרי נפילת הקומוניזם ברומניה במהפכה הרומנית (1989). סיסמת המפלגה היא "בכוחות עצמנו". המפלגה מיוצגת בימינו על ידי 51 מתוך 176 חברי הסנאט ו-55 מתוך 334 חברי בית הנבחרים. בפרלמנט האירופי היא מיוצגת על ידי 5 מתוך 33 נציגי רומניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הוקמה בשנת 1875 כ"מפלגה ליברלית" תחת הנהגתם של יון ק. ברטיאנו ושל קונסטנטין א. רוסטי, מהמשתתפים הבולטים במהפכות 1848 ברומניה.

שלהי המאה ה-19 ומחצית הראשונה של המאה ה-20 עד לתום מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יון ק. ברטיאנו היה המנהיג הבלתי מעורער של המפלגה עד למותו בשנת 1891. מפלגתו שלטה בשנים 1876–1888, השנים שבהן רומניה השתתפה במלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1877–1878 והוכרה בעקבותיה כמדינה עצמאית בוועידת ברלין בשנת 1878. בתקופתו רומניה הוכרזה כממלכה. אחרי 1888 רסני השלטון עברו לידי המפלגה השמרנית. (1888–1895). בימי ה"בל אפוק" בצומת המאות 19 ו-20 ,בשנים 1895–1916 רומניה הונהגה מיוזמת המלך קרול הראשון על ידי "רוטציה ממשלתית" (rotativa guvernamentală) -כשהמפלגה הליברלית והשמרנית התחלפו לסירוגין כל 4 שנים בשלטון. אחרי מותו של בריטאנו ראשי הממשלה הליברלים היו דימיטריה ברטיאנו (1891–1892), הנסיך דימיטריה סטורדזה (1892–1908), יון י.ק. ברטיאנו (1908–1927) שעמד בראש הממשלה בשנים הגורליות של מלחמת העולם הראשונה ואיחוד האזורים המיושבים ברומנים ברומניה הגדולה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה ההתפוררות והרדיקליזציה של הזירה הפוליטית הרומנית לא איפשרה יותר את מנגנון הרוטציה. בשנים בין שתי מלחמות העולם המפלגה הלאומית ליברלית הייתה המפלגה הפוליטית החזקה ביותר. היא הרכיבה כמה מהממשלות והייתה יוזמת החוקה משנת 1923. היא הנהיגה את רומניה ללא הפסקה בין 1914–1919, עם הפסקה קצרה במרץ-נובמבר 1918, כאשר, בדומה למפלגות ליברליות אירופיות אחרות הפסידה את הבחירות שהן ארגנו על בסיס זכות ההצבעה האוניברסלית. אחרי תקופה קצרה של התארגנות והרחבת הפעילות לשטחים שאוחדו עם רומניה, הליברלים חזרו לשלטון ומשלו בשנים 1922–1929 (עם הפסקה בין מרץ 1926 – יוני 1927) ובשנים 1933–1937. בשנים 1922–1926 ממשלת יון י.ק. ברטיאנו הגשימה את האיחוד המנהלי והשלטון הריכוזי של הממלכה הרומנית. בשנים אלה התגשם השיקום הכלכלי של המדינה ויושמו כמה רפורמות כמו רפורמה אגררית (1921) והנהגת לוח השנה הגרגוריאני בשטחי הממלכה הישנה (1919). ראש האופוזיציה באותה תקופה היה יוליו מאניו, יושב ראש לשעבר של המועצה המנהלת של טרנסילבניה ואחר כך יושב ראש מפלגת האיכרים הלאומית. בשנים 1927–1930 בראש המפלגה עמד וינטילה ברטיאנו, אחר כך ב-1930–1933 יון ג. דוקה שנרצח על ידי הלגיונרים, ובשנים 1933–1950 קונסטנטין י.ק. ברטיאנו, שנעצר בסופו של דבר על ידי המשטר קומוניסטי, נידון לכלא ומת בבית הסוהר סיגט.

שנות המשטר הקומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות המפלגה הלאומית ליברלית הושהתה בימי הדיקטטורה המלכותית של המלך קרול השני ובימי הרודנות הצבאית -פאשיסטית של המרשל יון אנטונסקו. המפלגה שותפה בשלטון אחרי ההפיכה מ-23 באוגוסט 1944 שהביאה להדחת אנטונסקו ולסיום הברית בין רומניה ובין גרמניה הנאצית. היא פעלה עד נובמבר 1947 כשהוצאה מחוץ לחוק על ידי המשטר הקומוניסטי. חברי המפלגה נעצרו, נשפטו והושלכו לבתי כלא ידועים לשמצה בסיגט, איוד, ז'ילאבה, גרלה, בוטושאן, רמניקו סראט או במחנות לעבודות פרך בביקאז ובתעלת דנובה-הים השחור.

אחרי 1989 "המפלגה הלאומית ליברלית" החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המהפכה הרומנית בשנת 1989 המפלגה הלאומית ליברלית הוקמה מחדש בראשות ראדו קמפיאנו. עם מייסדיה נמנו דן אמדאו לזרסקו, ניקולאיה אנסקו, סורין בוטז ואחרים. בבחירות ב-20 במאי 1990 היא השיגה 39 מושבים בפרלמנט. בתחילת שנות ה-1990 היא ידעה כמה פילוגים. הפילוג הראשון אירע ב-23 ביולי 1990 כשנפרדה ממנה "המפלגה הלאומית ליברלית - הסיעה הצעירה" שכללה את קלין פופסקו-טריצ'אנו, דינו פטריצ'ו ואחרים. באפריל 1991 סיעה זו חתמה על האמנה לרפורמה ודמוקרטיה ונכנסה לממשלת פטרה רומאן, כשדינו פטריצ'ו קיבל את תיק העבודות הציבוריות. אחרי נפילת ממשלת רומאן בספטמבר 1991, ב-1991–1992 ה-PNL השתתפה בקואליציה ממשלתית עם חזית ההצלה הלאומית FSN, תחת ראשותו של פוליטיקאי עצמאי, תאודור סטולוז'ן. היא יוצגה בממשלה על ידי 3 שרים ועוד כמה בעלי תפקידים בכירים, בעימות עם חזית ההצלה הלאומית FSN.

בהתמודדותם עם חזית ההצלה הלאומית בשנת 1991 שיתפו הלאומים-ליברלים פעולה עם המפלגה הנוצרית דמוקרטית-לאומית של האיכרים ועם עוד כמה מפלגות קטנות והקימה ברית הקרויה "הקונבנציה הדמוקרטית הרומנית" CD. בשנת 1992 המפלגה עזבה זמנית את הקונבנציה הדמוקרטית, להוציא סיעה בראשות ניקולאיה צ'רווני. אחרי כישלון חרוץ בבחירות בשנת 1993 הוחלף מנהיג המפלגה, ראדו קמפיאנו, במירצ'ה יונסקו-קווינטוס. בהמשך חזרו לקונבנציה הדמוקרטית ושיקמו בבחירות 1996 את מעמדם בדעת הקהל והפרלמנט (17 סנטורים ו-24 חברי בית הנבחרים). במסגרת הקונבנציה הדמוקרטית יחד עם המפלגה הדמוקרטית ועם האיחוד הדמוקרטי של ההונגרים ברומניה UDMR הליברלים השתתפו בהרכבת הממשלות בשנים 1996–2000. בשנת 1998 המפלגה הלאומית ליברלית התמזגה עם מפלגת הברית האזרחית. במרץ 1999 התקבלה כחברה באינטרנציונל הליברלי ויושב הראש שלה נבחר לסגן יושב ראש האינטרנציונל הליברלי.

אחרי התפצלות מאמצע שנות ה-1990 שהביא להקמת הסיעה הנפרדת "המפלגה הליברלית 1993 בהנהגת דינו פטריצ'ו, הצליחו הליברלים אחרי שנת 2000, תחת הנהגתו של וליריו סטויקה ואחר כך תאודור סטולוז'ן, להתחזק מחדש באמצעות התמזגויות עם סעיות שפרשו בעבר ועם מפלגות קטנות אחרות. בשנת 2000, לקראת הבחירות נטשה המפלגה PNL את הקונבנציה הדמוקרטית שאיבדה בינתיים את אהדת הציבור, והצליחה בנפרד להכניס 30 נציגים לבית הנבחרים ו-13 לסנאט.

אחרי שהמפלגה הנוצרית דמוקרטית לאומית של האיכרים התגמדה לחלוטין ככוח פוליטי, נשארה זמן מה המפלגה הלאומית הליברלית המפלגה ההיסטורית היחידה בעלת נוכחות משמעותית במרכז - ימין. מעמד זה הסתיים בעקבות עליית המגמה הנוצרית דמוקרטית בתוך המפלגה הדמוקרטית.

בשנת 2003 הלאומים ליברלים כרתו ברית חדשה חולפת עם המפלגה הדמוקרטית תחת הסיסמה "צדק ואמת". ב-2004 יו"ר המפלגה סטולוז'אן יצא מן מהמירוץ לנשיאות והתפטר מראשות המפלגה לטובת פופסקו טריצ'אנו. האחרון עמד בהמשך בראש ממשלה עד 2008. בשנת 2006 פרשו את המפלגה המנהיגים לשעבר סטולוזאן וולריו סטויקה כדי להקים סיעה לאומית דמוקרטית שהצטרפה למפלגה הדמוקרטית. בבחירות המקומיות ב-2008 זכתה PNL למקום השלישי בין המפלגות עם 19% מהקולות.

במרץ 2009 קרין אנטונסקו נבחר לראשות המפלגה ואימץ קו התנגדות חריפה לנשיא טראיאן בססקו ולממשלות הנתמכות על ידיו - של אמיל בוק ומיכאי רזבאן אונגוריאנו. בשנת 2012 המפלגה הלאומית ליברלית בראשות אנטונסקו התלכדה עם המפלגה הסוציאלית דמוקרטית בראשות ויקטור פונטה ויצרה את האיחוד הסוציאלי-ליברלי. ברית אלקטורלית זו זכתה בבחירות 2012 והייתה שותפה בממשלת פונטה עד שנת 2014 כשפרץ משבר בין שתי המפלגות. הליברלים עזבו את הממשלה. קרין אנטונסקו התפטר מתפקיד היושב ראש עקב הישגים לא מספקים בבחירות לפרלמנט האירופי ובקונגרס ב-28–29 ביוני 2014 קלאוס יוהאניס נבחר כמנהיג החדש של המפלגה. לאחר שהחל לכהן כנשיא רומניה נבחרו לתפקיד ראש המפלגה אלינה גורגיו ווסילה בלאגה. החל מאפריל 2022 בראש המפלגה עומד ניקולאיה צ'וקה.

התלכדויות מפלגתיות בהן השתתפה המפלגה הלאומית ליברלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

1998 - מפלגת הברית האזרחית - Partidul Alianța Civică
2002 - הברית למען רומניה - Alianța pentru România
2003 - איחוד כוחות הימין - Uniunea Forțelor de Dreapta
2008 - הפעולה העממית - Acțiunea Populară
2012–2014 - האיחוד הסוציאלי-ליברלי - Uniunea Social Liberală

מורשת פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הייתה מעורבת בכמה אירועים מכוננים בהיסטוריה של העם הרומני - בייחוד בהשגת העצמאות בשנת 1877, בניית ממלכת רומניה בשנת 1881, המלחמה לאחדות האומה (1916–1918) ויצירת רומניה הגדולה ב-1918, הרפורמה האגררית בשנת 1921, השיקום הכלכלי אחרי מלחמת העולם הראשונה ואחרי השפל הגדול בשנים 1929–1933. אחרי הקמתה מחדש בשנת 1989 הובילה המפלגה בתהליך כניסת רומניה לאיחוד האירופי בשנת 2007.

יושבי ראש[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושבי ראש המפלגה הלאומית הליברלית משנת 1875 ואילך:

יושב ראש		תקופת כהונה
שם (שנות חיים)	דיוקן	נכנס לתפקיד	עזב את התפקיד	זמן בתפקיד
יון ברטיאנו (1821–1891)		24 במאי 1875	4 במאי 1891	16 שנים, 11 חודשים, 3 ימים
דומיטרו ברטיאנו (1818–1892)		21 במאי 1891	8 ביוני 1892	שנה, 18 ימים
דימיטריה סטורדזה (1833–1914)		20 בנובמבר 1892	10 בינואר 1909	17 שנים, חודש, 20 ימים
יון (יונל) ברטיאנו (1864–1927)		11 בינואר 1909	24 בנובמבר 1927	18 שנים, 11 חודשים, 12 ימים
וינטילה ברטיאנו (1867–1930)		24 בנובמבר 1927	21 בדצמבר 1930	3 שנים, 27 ימים
יון ג. דוקה (1879–1933)		28 בדצמבר 1930	29 בדצמבר 1933	3 שנים, יום
קונסטנטין ברטיאנו (1866–1959)		4 בינואר 1934	נובמבר 1947	13 שנים, 10 חודשים
ראדו קמפיאנו (1922–2016)		15 בינואר 1990	23 בפברואר 1993	3 שנים, חודש, 13 ימים
מירצ'ה יונסקו-קווינטוס (1917–2017)		28 בפברואר 1993	18 בפברואר 2001	7 שנים, 11 חודשים, 21 ימים
ולריו סטויקה (1953–)		18 בפברואר 2001	24 באוגוסט 2002	שנה, 6 חודשים, 6 ימים
תיאודור סטולוז'אן (1943–)		24 באוגוסט 2002	2 באוקטובר 2004	2 שנים, חודש, 8 ימים
קלין פופסקו-טריצ'אנו (1952–)		2 באוקטובר 2004	20 במרץ 2009	4 שנים, 5 חודשים, 18 ימים
קרין אנטונסקו (1959–)		20 במרץ 2009	2 ביוני 2014	5 שנים, 2 חודשים, 13 ימים
קלאוס יוהאניס (1959–)		2 ביוני 2014	18 בדצמבר 2014	6 חודשים, 16 ימים
וסילה בלאגה (1956–)		18 בדצמבר 2014	28 בדצמבר 2016	שנה, 9 חודשים, 11 ימים
אלינה גורגיו (1978–)		18 בדצמבר 2014	12 בדצמבר 2016	שנה, 11 חודשים, 24 ימים
ראלוקה טורקן (1976–)		13 בדצמבר 2016	17 ביוני 2017	6 חודשים, 4 ימים
לודוביק אורבן (1963–)		17 ביוני 2017	25 בספטמבר 2021	4 שנים, 3 חודשים, 8 ימים
פלורין קיצו (1972–)		25 בספטמבר 2021	2 באפריל 2022	6 חודשים, 8 ימים
גאורגה פלוטור (1960–)		2 באפריל 2022	10 באפריל 2022	8 ימים
ניקולאיה צ'וקה (1967–)		10 באפריל 2022	מכהן	6 חודשים, 13 ימים

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הרומני מחייב את כל המפלגות להציג סמל קבוע וסמל בחירות קבוע. הראשון משמש לזיהוי מבני המפלגה והודעות לעיתונות, והשני לזיהוי חומרי הבחירות של המפלגה ואת המועמדים בקלפי הבחירות. בדרך כלל הם שונים מעט.

המרכיב העיקרי של המפלגה הוא חץ כחול המצביע על הפינה הימנית העליונה של ריבוע צהוב, והאותיות P, N ו-L בכחול, מוטות ימינה. מיקומו של ה-PNL ביחס לחץ תלוי בסוג הסמל, כפי שמוצג להלן.

סמל המפלגה הרשמי וסמל הבחירות (בשימוש החל משנת 2014 ואילך)
סמל רשמי חלופי של PNL עם הצבעים ההפוכים (בשימוש בקמפיינים הבחירות משנת 2018 ואילך)
סמל הבחירות הקודם (בשימוש לפני 2014)
הסמל הקבוע לשעבר (בשימוש לפני 2014)