המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית
(PS - Parti Socialiste)
סמלה של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית
מנהיג ז'אן-כריסטוף קומבאדליס
ייסוד 1905 (SFIO)
1969 (PS)
מטה ראשי פריז, צרפת
אידאולוגיה פוליטית סוציאל-דמוקרטיה
אינטרנציונל האינטרנציונל הסוציאליסטי
צבע רשמי אדום, ורוד
אתר אינטרנט parti-socialiste.fr
פוליטיקה של צרפת

המפלגה הסוציאליסטית הצרפתיתצרפתית: Parti Socialiste או PS) היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית גדולה בצרפת של ימינו. היא החליפה את הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים (ה-SFIO) בשנת 1969. המפלגה חברה אף במפלגת הגג של הסוציאל-דמוקרטים האירופאים, מפלגת הסוציאליסטים האירופאים.

המפלגה נחשבת לחלק מהשמאל בפוליטיקה הצרפתית, ובעלי הברית המסורתיים שלה הם מפלגת הירוקים, מפלגת השמאל הקיצוני, התנועה הרפובליקנית האזרחית והמפלגה הקומוניסטית הצרפתית. בעקבות תוצאות הבחירות ב-2012, היא מהווה את מפלגת השלטון בצרפת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה זכתה לראשונה להגיע לשלטון בימי הרפובליקה החמישית בבחירות לנשיאות ב-1981, בהנהגתו של פרנסואה מיטראן. בנוסף, כחלק מקואליציה, היא זכתה לראשונה ברוב באספה הלאומית. ב-1986 הפסידה את הרוב שלה באספה הלאומית, ונאלצה להיכנס לממשלת קוהביטסיון ("חיים משותפים" - כינוי לממשלת אחדות) עם המפלגה הגוליסטית השמרנית של ז'אק שיראק, שהתמנה לראש הממשלה. ב-1988 שוב ניצח מיטראן בבחירות לנשיאות, ברוב גדול של 54% מהקולות. המפלגה קיבלה רוב יחסי באספה הלאומית, ומיטראן מינה את מישל רוקאר לראשות ממשלה. ב-1993, לאחר תוצאות חלשות של המפלגה בבחירות לפרלמנט, עלה אדוארד בלאדור לראשות הממשלה לאחר שז'אק שיראק סירב להיכנס שוב לקוהביטסיון עם מיטראן.

ב-1995, עם מועמדותו של ליונל ז'וספאן, הפסידה המפלגה בבחירות לנשיאות לשיראק, שסיים 14 שנות נשיאות סוציאליסטית. בהמשך, לאחר שזכתה המפלגה בבחירות לפרלמנט ב-1997, החלה תקופת קוהביטסיון שלישית כאשר ז'וספאן מונה לראשות הממשלה על ידי שיראק. ממשלת הקוהביטסיון החזיקה מעמד עד הבחירות לנשיאות ב-21 באפריל 2002, שבהן נחל ז'וספאן הפסד מכריע לשיראק, כאשר לא הצליח להגיע לסיבוב ההצבעה השני משום עלייתו המפתיעה של ז'אן-מארי לה-פן ממפלגת החזית הלאומית.

מועמדת המפלגה בבחירות לנשיאות במאי 2007 הייתה סגולן רויאל, בת זוגו לשעבר של מנהיג המפלגה פרנסואה הולנד. היא הצליחה לעלות לסיבוב השני, אך בסופו הפסידה את הנשיאות לניקולא סרקוזי.

ב-2008 נבחרה לתפקיד יו"ר המפלגה הסוציאליסטית מרטין אוברי, שגברה בקולות ספורים על המועמדת לשעבר של המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות, סגולן רויאל. האחרונה לא הכירה בתוצאת הבחירות עד להודעת ועדת הבחירות המרכזית לראשות המפלגה שאשררה את התוצאות באופן ברור.

בבחירות לסנאט הצרפתי בספטמבר 2011, זכתה המפלגה במירב המושבים ולראשונה בתולדות הרפובליקה החמישית, עבר הסנאט לשליטת השמאלנים.

באוקטובר 2011 ניצח פרנסואה הולנד את מרטין אוברי בסיבוב השני של הבחירות למועמד המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות צרפת, עם כ-57 אחוז מקולות הבוחרים, והוביל את המפלגה בבחירות, שם ניצח עם 52 אחוז מהקולות.

במאי 2012 נבחר פרנסואה הולנד לנשיא צרפת.

במהלך ההתמודדות הפנימית למועמד המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות צרפת (2011) - מונה הארלם דזיר ליו"ר המפלגה הסוציאליסטית בפועל בעת שהייתה היו"ר המכהנת, מרטין אוברי, בתקופת הקמפיין.

לאחר שהפסידה לנשיא צרפת, פרנסואה הולנד, את המועמדות שבה אוברי לעמדת יו"ר המפלגה הסוציאליסטית. היא התפטרה מתפקידה במהלך 2012 והחליף אותה בתפקיד הארלם דזיר, השחור הראשון בתפקיד.

לאור השינויים אשר עברו על המפלגה הסוציאליסטית עם הכישלון המשמעותי בבחירות לרשויות המקומיות (2014) והחלפת ממשלות בצרפת, מונה יו"ר המפלגה הסוציאליסטית הארלם דזיר למזכיר המדינה לעניינים אירופאים בממשלתו של מנואל ואלס. לאור מינויו התפטר האחרון מתפקידו כיו"ר המפלגה.

עם התפטרותו של דזיר בחרה המועצה הלאומית של המפלגה הסוציאליסטית ברוב של 67% בז'אן-כריסטוף קומבאדליס ליו"ר המפלגה הסוציאליסטית החדש.

ראשי המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]