המפלגה העממית הליברלית
_logo.svg){kind=logo} | |
| מדינה |
שוודיה  |
|---|---|
| שם רשמי |
Folkpartiet, Folkpartiet liberalerna, Liberalerna |
| מנהיגים | יוהאן פרשון |
| תקופת הפעילות | 1934–הווה (כ־90 שנה) |
| אידאולוגיות |
ליברליזם ליברליזם חברתי |
| מטה |
Stora Nygatan |
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז - ימין |
| ארגונים בינלאומיים |
מפלגת הברית של ליברלים ודמוקרטים באירופה |
| צבעים רשמיים | כחול |
| www.liberalerna.se | |
  | |
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. | |
המפלגה העממית הליברלית (בשוודית: Folkpartiet liberalerna, FP) או המפלגה הליברלית היא מפלגה פוליטית ליברלית בשוודיה. בשנים-2006–2014 נטלה המפלגה חלק בקואליציית המרכז-ימין בראשות ראש הממשלה פרדריק ריינפלט במסגרת הברית השוודית.
לאחר בחירות 2018, המפלגה החליטה לתמוך בממשלת הסוציאל-דמוקרטים, יאן ביוקלונד התפטר מראשות המפלגה, לאחר 11 שנים בתפקיד. היא הוחלפה על ידי ניאמקו סבוני ביוני 2019.[1] אחרי שראש הממשלה סטפן לובן סולק בהצבעת אי אמון, המפלגה הסירה את תמיכתה בסוציאל-דמוקרטים, והחליטה לחדש את השיחות עם מפלגות המרכז-ימין.
המפלגה משתפת כיום פעולה עם המפלגה הנוצרים-דמוקרטים ומשנת 2022 גם עם מפלגת הימין הרדיקלי ״הדמוקרטים של שוודיה״. המפלגה אימצה דעות ימניות פופוליסטיות יותר, כמדיניות חזקה יותר נגד ההגירה ומתחה ביקורת חריפה על בתי הספר המוסלמיים. לאחר בחירות 2022, המפלגה הסכימה להצטרף לקואליציה עם מפלגות הימין.
שם המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשוודיה עצמה המפלגה נקראת לרוב Folkpartiet, "מפלגת העם", והסיומת liberalerna, "הליברלים", מוספת רק בהקשרים רשמיים או משפטיים. בעולם לעיתים מתייחסים למפלגה כ"מפלגה הליברלית".[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1809: המפלגה הליברלית מוקמת לאחר הפיכה שמסיימת תקופה של 20 שנות שלטון יחיד מלוכני. ייתכן שזו המפלגה הראשונה בעולם שמשתמשת במונח "ליברלי" בשמה.
- 1902: "Frisinnade Landsföreningen" ("האיגוד הלאומי בעל המחשבה הפתוחה") נוסד כמפלגה הליברלית הראשונה עם ארגון לאומי המורכב מפשוטי העם. האיגוד תלוי מאוד בתנועת הכנסייה "דת חופשית".
- 1923: "Frisinnade Landsföreningen" מתפצל מהמפלגה הליברלית בשל ההגבלות על אלכוהול; המיעוט שמתנגד לאיסור מקים את "המפלגה הליברלית של שוודיה" (Sveriges Liberala Parti). "Frisinnade Landsföreningen" מוביל כמה ממשלות בשנים הבאות.
- 1934: המפלגות מתאחדות ומקימות את "Folkpartiet" ("מפלגת האנשים"), כלומר המפלגה במתכונתה הנוכחית.
- 1939-1945: המפלגה נוטלת חלק בקואליציית הממשלה המלחמתית, הכוללת את כל המפלגות למעט הקומוניסטים. שוודיה נותרת נייטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה.
- 1976: המפלגה מצטרפת לממשלה בת שלוש מפלגות ומסיימת 44 שנים של שלטון בידי המפלגה הסוציאליסטית דמוקרטית (מלבד קואליציית החירום בעת המלחמה[דרושה הבהרה]).
- 1978: המפלגה הליברלית מקימה ממשלת מיעוט קצרת-מועד בעצמה, בראשות אולה אולסטן כראש ממשלה. האנס בליקס משמש כשר החוץ.
- 1979: מאמץ חדש לקואליציית שלוש-מפלגות.
- 1980-1981: מבססת ממשלת קואליציה בת שתי מפלגות, יחד עם מפלגת המרכז.
- 1990: המפלגה מוסיפה את המילה "Liberalerna" (ליברלים) לשמה.
- 1991-1994: המפלגה היא חלק מקואליציה בת ארבע מפלגות בראשות המפלגה השמרנית, בהנהגת קארל בילדט.
- 2002: המפלגה מכפילה את כוחה וקרובה למקום השני בבחירות.
- 2006: המפלגה היא חלק מקואליציה בת ארבע מפלגות, בראשות מנהיג המפלגה השמרנית פרדריק ריינפלט.
- דצמבר 2018: הברית התפרקה על ידי מנהיגת המפלגה השמרנית והנוצרים הדמוקרטים, לאחר הסכמת המפלגה העממית הדמוקרטית ומפלגת המרכז להמשך קיום ממשלת המיעוט האדומה-ירוקה בראשות ראש הממשלה סטפן לוון.
- 2019: יחד עם מפלגת המרכז, הצביעה לאפשר ממשלה סוציאל-דמוקרטית-ירוקה בראשות סטפן לובן לאחר שהגיעה להסכם בן 73 נקודות. יאן ביוקלונד גם הודיע כי יפרוש מתפקידו כמנהיג המפלגה ולא יעמוד בתחרות מנהיגות הסתיו של המפלגה.
- 2021: אחרי המשבר ב-2021, המפלגה מסירה את תמיכתה בלובן, ותומכת בממשלת מרכז-ימין עם אולף קריסטרסון כראש הממשלה.
- 2022: בבחירות לפרלמנט בספטמבר זכתה המפלגה ב-4.61% מהקולות וב-16 מקומות בפרלמנט השוודי.
- 2022: המפלגה מסכימה להקים ממשלת קואליציה עם הנוצרים-דמוקרטים, המפלגה המתונה והדמוקרטים של שוודיה כחלק מהסכם Tidö.
אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן היסטורי, האידאולוגיה הרשמית של המפלגה הייתה ליברליזם סוציאליסטי, שבאה לידי ביטוי כמחויבות אידאולוגית חזקה לכלכלה מעורבת (אנ') ותמיכה בתוכניות מדינת רווחה רחבות היקף אך מבוססות-שוק.
אף על פי שבתחילת דרכה פעלה המפלגה העממית הליברלית בשיתוף עם מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה במאבק לדמוקרטיה (יושמה ב-1921) ורפורמה חברתית, החל משנות ה-30 הפכה המפלגה לחלק מהאופוזיציה והתנגדה לדרישה הסוציאל-דמוקרטית להלאמת עסקים פרטיים. מאז נותרה המפלגה כאופוזיציה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, לרוב כמפלגה הגדולה ביותר או השנייה בגודלה בגוש האופוזיציה (הידוע בכינוי "הלא-סוציאליסטיים" או "de borgerliga", שמשמעותו בערך "בורגנים"), אך פעמים רבות הייתה ביקורתית גם כלפי מפלגות בימין. עם הזמן, נקטה המפלגה יותר ויותר בגישה ימנית. באמצע שנות ה-90, נראה שהמפלגה פסלה את האפשרות של חזרה לשיתוף פעולה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והתמקדה בחיזוק באופוזיציה ובמאמץ להפילם מהשלטון.
סיוע בינלאומי ושוויון נשים היו נושאים חשובים עבור המפלגה בעבר, וכיום היא תומכת בפמיניזם ליברלי ובמתן אחוז נכבד מההכנסה הלאומית הגולמית כסיוע בינלאומי.
מדיניות החוץ גם הוא נושא שמעורר עניין ציבורי. המפלגה, שנוטה לכיוון ארצות הברית ובריטניה, הייתה מתנגדת חריפה לקומוניזם ולנאציזם במהלך המאה ה-20. אף על פי שהייתה חלק ממשלת הקואליציה השוודית ותמכה בה ובמטרת הנייטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה, המפלגה החזיקה בעמדה תקיפה נגד ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. המפלגה (יחד עם המפלגה השמרנית) תמכה באופן פעיל במאבקם של תושבי המדיניות הבלטיות נגד המשטר הסובייטי, בעוד הסוציאל-דמוקרטים התאמצו לא להרגיז את הסובייטים. כתוצאה, קיבלה המפלגה כמה נזיפות תקיפות מהסוציאל-דמוקרטים (ששלטו לרוב) בשל סיכון יחסי שוודיה עם האיחוד הסובייטי. המפלגה ביקרה גם את מה שתפסה כסובלנות של הסוציאל-דמוקרטים כלפי דיקטטורים מהשמאל ממדינות עולם שלישי ותמכה בארצות הברית במהלך מלחמת וייטנאם. לאחר סיומה של המלחמה הקרה, הייתה המפלגה למפלגה השוודית הראשונה שקראה לנטוש את המדיניות השוודית הנייטרלית המסורתית ולהצטרף לנאט"ו.
המפלגה תמכה בתהליך הדה-קולוניזציה העולמי ודגלה בהחרמת דרום אפריקה כדי לסיים את משטר האפרטהייד. המפלגה גם התנגדה לדיקטטורות קונומיסטיות במדינות עולם שלישי. כיום, המפלגה תומכת מאוד בישראל ומנהיג המפלגה לשעבר, פר אולמארק, לא היסס להביע את דעתו הנחרצת בנושא.
במישור האירופאי, המפלגה העממית הליברלית תמכה מאוד ביישום רעיון האיחוד האירופי וניהלה תעמולה בעד כניסתה של שוודיה לאיחוד (שוודיה הצטרפה ב-1995). המפלגה ניהלה מסע תעמולה גם בעד הצטרפות לאיחוד הכלכלי והמוניטרי של האיחוד האירופי, אבל ההצטרפות לא עברה את הצבעת משאל העם בשוודיה ב-2003. המפלגה ניסתה להיחשב כמפלגה ה"פרו-אירופאית" ביותר, בניסיון לשבור את מה שכינתה דפוס החשיבה ה"מבודד" של המדינה. המפלגה תומכת בהתרחבות האיחוד האירופי (אנ'), כולל מתן אפשרות לטורקיה להצטרף בתנאי שזו תבצע רפורמות דמוקרטיות. המפלגה גם תומכת בנקיטת צעדים נוספים לשיתוף פעולה ואחדות, יחד עם מספר חברות, כולל תנועת נוער משותפת וקוראת בגלוי למדינה אירופאית פדרלית יחידה.
ב-2003 תמכה המפלגה בפלישה לעיראק אך החליטה שלא לדרוש את השתתפות שוודיה בקואליציית המפלגות התומכות בפלישה, שהונהגה בידי ארצות הברית. בשנים האחרונות, במיוחד תחת מנהיגותו של ז'אן ביורקלנד (אנ') פנתה המפלגה לכיוון של ליברליזם שמרני בגישתה החברתית ונקטה בעמדות נוקשות יותר בנושאים כמו חוק ומשפט, פשיעה וענישה, בתי ספר וחינוך וכן התבצרה במדיניותה לביטול ההגבלות על סמים. תמיכת המפלגה ב-2008 בחוק הרשות השוודית להגנת הרדיו (FRA) השנוי במחלוקת הרגיז במיוחד ארגוני צעירים במדינה.
אפיון המצביעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב מצביעי המפלגה הם בעיקר בוחרים ממעמד הביניים.
היסטורית, למפלגה היה אחוז מצביעים גבוה מ'הכנסייה החופשית' (Free Church, תת-זרם נוצרי המופרד מהותית מהממשל), אך למעט מספר אזורים, זה אינו מאפיין משמעותי כיום.
מאז 2002, המפלגה הואשמה בניסיון למשוך מצביעים חדשים באמצעות אימוץ רטוריקה פופוליסטית מהאגף הימני, וזאת אף על פי שהמפלגה מציעה לפתוח את שערי שוודיה למהגרי עבודה ולמבקשי מקלט נוספים. מנהיג המפלגה לארס ליז'ונבורג הציע מבחן שפה עבור מהגרים שביקשו אזרחות שוודית. לאחרונה קרא ז'אן ביורקלנד, הדובר החינוכי של המפלגה המשמש גם כסגן ראשון ליושב הראש, למורי בית ספר לדווח לסוכנות הביון על תלמידים בעלי דעות קיצוניות, עניין שגרר התנגדות גם בקרב המפלגה עצמה שלא לדבר על ליגת הצעירים. המפלגה ניהלה קמפיין נגד טרוריזם ועבריינות. בעוד שיטות אלו עזרו להכפיל את התמיכה במפלגה בבחירות של 2002 (ל-13.3%), הן גם גררו האשמות של בגידה באידאולוגיה הליברלית מתוך הפלגים השמאליים במפלגה והובילו לביקורת מהתקשורת הליברלית בשוודיה.
עם זאת המפלגה, אשר באופן היסטורי הייתה המפלגה התומכת ביותר במהגרים בשוודיה, הציעה בנוסף אמצעים שנועדו להקל על זרים לבקר קרובי משפחה החיים בשוודיה ולהקל את ההגבלות על מהגרי עבודה. במדיניות השילוב שלה תומכת המפלגה בהגירה פתוחה נוספת, המשולבת עם אמצעים לעזור למהגרים החדשים להשתלב בחברה השוודית.
שערוריית הפריצה למחשבים ב-2006[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 בספטמבר 2006, שבועות ספורים לפני הבחירות הכלליות ב-2006, מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה דיווחה למשטרה שרשת פנימית שלה נפרצה. דווח שחברים במפלגה העממית הליברלית שכפלו מידע סודי שלא פורסם באופן רשמי עד אז, על מנת להתקיף חזרה הצעות פוליטיות שהעלו הסוציאל-דמוקרטים, לפחות בשני מקרים. ב-5 בספטמבר מזכיר המפלגה, יוהאן יעקובסון, בחר להתפטר. חברים מובילים במפלגה ובארגון הצעירים שלה היו תחת חקירה משטרתית בחשד לפעילות עבריינית. כל חברי המפלגה זוכו בבתי המשפט אך אדם בארגון הצעירים של המפלגה וכן אדם נוסף מהסוציאל-דמוקרטים ועיתונאי נמצאו אשמים.
ארגונים מסונפים וחברויות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למפלגה העממית הליברלית יש ארגון צעירים בשם "הצעירים הליברליים של שוודיה" (Liberala ungdomsförbundet). לארגון הצעירים יש מצע משלו והוא משמש ארגון נפרד מהמפלגה. יושבת ראש הארגון היא לינדה נורדלונד.
בנוסף קיימים ארגון נשים בשם "נשים ליברליות" (Liberala Kvinno) וארגון מהגרים בשם "ליברלים רב-תרבותיים" (Liberal Mångfald). יתר על כן, חברי מפלגה מחזיקים ב"רשתות" אד הוק קטנות בהן הם נותנים מענה לסוגיות ספציפיות.
המפלגה העממית הליברלית חברה במפלגת ברית הליברליים והדמוקרטיים למען אירופה ובאינטרנציונל הליברלי. המפלגה חברה בארגונים ליברליים גם ברמה הנורדית והבלטית. שליחי המפלגה המשמשים כחברי הפרלמנט האירופאי יושבים עם הקבוצה הפרלמנטרית של ברית הליברליים והדמוקרטיים למען אירופה.
תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.png)
| שנת בחירות | מספר הקולות בעד המפלגה | % הקולות בעד המפלגה | מספר מושבים מתוך כלל המושבים | +/– | ממשלה |
|---|---|---|---|---|---|
| 1936 | 376,161 | 12.9 (#4)
|
27 / 230
|
 3
|
אופוזיציה |
| 1940 | 344,113 | 12.0 (#3)
|
23 / 230
|
 4
|
ממשלה |
| 1944 | 398,293 | 12.9 (#4)
|
26 / 230
|
3
|
ממשלה |
| 1948 | 882,437 | 22.7 (#2)
|
57 / 230
|
31
|
אופוזיציה |
| 1952 | 924,819 | 24.4 (#2)
|
58 / 230
|
1
|
אופוזיציה |
| 1956 | 923,564 | 23.8 (#2)
|
58 / 231
|
|
אופוזיציה |
| 1958 | 700,019 | 18.2 (#3)
|
38 / 231
|
20
|
אופוזיציה |
| 1960 | 744,142 | 17.5 (#2)
|
40 / 232
|
2
|
אופוזיציה |
| 1964 | 720,733 | 17.0 (#3)
|
43 / 233
|
3
|
אופוזיציה |
| 1968 | 688,456 | 14.3 (#3)
|
34 / 233
|
9
|
אופוזיציה |
| 1970 | 806,667 | 16.2 (#3)
|
58 / 350
|
24
|
אופוזיציה |
| 1973 | 486,028 | 9.4 (#4)
|
28 / 350
|
24
|
אופוזיציה |
| 1976 | 601,556 | 11.1 (#4)
|
39 / 349
|
5
|
ממשלה |
| 1979 | 577,063 | 10.6 (#4)
|
38 / 349
|
1
|
ממשלה |
| 1982 | 327,770 | 5.9 (#4)
|
21 / 349
|
17
|
אופוזיציה |
| 1985 | 792,268 | 14.2 (#3)
|
51 / 349
|
30
|
אופוזיציה |
| 1988 | 655,720 | 12.2 (#3)
|
44 / 349
|
7
|
אופוזיציה |
| 1991 | 499,356 | 9.1 (#3)
|
33 / 349
|
11
|
ממשלה |
| 1994 | 399,556 | 7.2 (#4)
|
26 / 349
|
7
|
אופוזיציה |
| 1998 | 248,076 | 4.7 (#6)
|
17 / 349
|
9
|
אופוזיציה |
| 2002 | 710,312 | 13.39 (#3)
|
48 / 349
|
31
|
אופוזיציה |
| 2006 | 418,395 | 7.54 (#4)
|
28 / 349
|
20
|
ממשלה |
| 2010 | 420,524 | 7.06 (#4)
|
24 / 349
|
4
|
ממשלה |
| 2014 | 337,773 | 5.42 (#7)
|
19 / 349
|
5
|
אופוזיציה |
| 2018 | 335,546 | 5.49 (#7)
|
20 / 349
|
1
|
אופוזיציה |
מנהיגי המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מנהיג | נכנס לתפקיד | סיים את התפקיד | משך כהונה |
|---|---|---|---|
| גוסטב אנדשן | 1935 | 28 בספטמבר 1944 | כ-9 שנים, 303 ימים |
| ברטיל אולין | 28 בספטמבר 1944 | 1967 | כ-22 שנים, 63 ימים |
| סוון ודן | 1967 | 26 בספטמבר 1969 | כ-2 שנים, 300 ימים |
| גונאר הלן | 1969 | 7 בנובמבר 1975 | כ-6 שנים, 342 ימים |
| פר אולמארק | 7 בנובמבר 1975 | 4 במרץ 1978 | 2 שנים, 117 ימים |
| אולה אולסטן | 4 במרץ 1978 | 1 באוקטובר 1983 | 5 שנים, 211 ימים |
| בנגדט וסטרברי | 1 באוקטובר 1983 | 4 בפברואר 1995 | 11 שנים, 126 ימים |
| מריה לייסנר | 4 בפברואר 1995 | 15 במרץ 1997 | 2 שנים, 39 ימים |
| לש ליינבורי | 15 במרץ 1997 | 7 בספטמבר 2007 | 10 שנים, 176 ימים |
| יאן ביורקלנד | 7 בספטמבר 2007 | 28 ביוני 2019 | 11 שנים, 9 חודשים, 21 ימים |
| ניאמקו סבוני | 28 ביוני 2019 | מכהנת | |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המפלגה העממית הליברלית
המפלגה העממית הליברלית, ברשת החברתית פייסבוק
המפלגה העממית הליברלית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
המפלגה העממית הליברלית, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sara Svanström, Nyamko Sabuni ny partiledare för Liberalerna, Liberalerna, 2019-06-28 (ב־)
- ^ אלון לוין ויובל בוסתן, האם שוודיה הולכת ימינה?, 15 בספטמבר 2009
- ^ Statistiska Centralbyrån, retrieved 8 July 2012