המצור על מובז'

**המצור על מובז'**
	חיילים גרמנים מחוץ למובז'
	חיילים גרמנים מחוץ למובז'
	מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה
	מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך	24 באוגוסט 1914 – 7 בספטמבר 1914 (15 ימים)
מקום	מובז', צרפת
קואורדינטות	; 50°16′39″N 3°58′24″E / 50.2775°N 3.97333°E
תוצאה	ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים
הקיסרות הגרמנית	הרפובליקה הצרפתית השלישית
מפקדים
יוהאן פון צווהל; קרל פון בילוב; אלכסנדר פון קלוק	ז'וזף אנתלם פורנייה; ז'וזף ז'ופר
כוחות
דיוויזיית מילואים אחת ; בריגדת רגלים אחת ; 21 סוללות תותחים כבדות וכבדות מאוד	45,000 חיילים; 435 תותחים
אבדות
1,100 חיילים	5,000 הרוגים ופצועים; 377 תותחים
	(למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; המצור על מובז'

המצור על מובז' (Maubeuge) שבצרפת, סמוך לגבול בלגיה, נערך בין 25 באוגוסט ל-6 בספטמבר^{[דרושה הבהרה]} 1914, והתנועות הצבאיות להשמתה במצור החלו יום קודם, ב-24 לחודש. אלה נערכו כחלק מן ההתקפה הגרמנית שבתחילת קרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, סמוך לאחר פרוץ המלחמה. עיקר כוחם של הגרמנים באותה גזרה עקף את העיר, כדי לא לאבד מתנופת ההתקפה, והמצור נערך כפעולה משנית. בסופו של המצור לכדו הגרמנים את העיר, תוך שביית יותר מ-30,000 חיילים צרפתים, ולקיחת מאות תותחים כשלל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מובז' ממוקמת לשתי גדותיו של נהר הסמבר (Sambre), יובלו של נהר המז, וכתשעה ק"מ מדרום לגבול הבלגי. לעיר נודעה חשיבות אסטרטגית ניכרת בהיותה מקום מפגש לחמישה קווי מסילת ברזל.

לאחר מלחמת צרפת–פרוסיה, וכלקח ממנה, הרחיבו הצרפתים את קו ביצוריהם בגבולם עם גרמניה, וכן האריכו אותו צפונה ומערבה בגבולם עם בלגיה, לנוכח האפשרות (שהתגשמה) לאיגוף גרמני דרכה במלחמה עתידית. כך נוספו במרכזו ובמערבו של הגבול עם בלגיה מבצרים באירסון (Hirson), מובז', ליל ודנקרק. סביב מובז' הוקם מערך הגנה ובו שש מצודות ועוד מספר מגננים.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בחזית המערב, ב-4 באוגוסט 1914, החלו הגרמנים ליישם את תוכנית שליפן. לפי התוכנית, הגרמנים כבשו את רובה של בלגיה בדרכם אל צרפת, עת התגברו על הבלגים בקרבות לייז' ואנטוורפן. עם כניסת הגרמנים לבלגיה נכנסו גם צרפת ובריטניה למלחמה, אולם גם מעצמות אלה לא הצליחו תחילה לעצור את הגרמנים. כך אירע בקרב מילוז ובקרב שרלרואה.

בעוד הצבא הצרפתי נשלח ברובו אל גבולותיה של צרפת עם גרמניה ובלגיה, החלו הבריטים לשלוח חיילים אל מעבר לתעלת למאנש, ואלה שהגיעו, החלו לתפוס את מקומם במערך מדינות ההסכמה בין מובז' ללה קטו (Le Cateau) עד 20 לחודש. ב-21 לחודש החלו הבריטים להתקדם לעבר מונס שבבלגיה, ובקרב מונס, אם כי נסוגו לאחריו, הצליחו לעכב מעט את הגרמנים ולגרום להם אבדות ניכרות.

ניתוק מובז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט במקביל לתנועת הבריטים צפונה, החלו הגרמנים להתקדם בכיוון הפוך כמעט, כלפי מובז', הצליחו לחצות את הסמבר ב-21 לחודש, ונעצרו בקרבת מובז' בשל התנגדות צרפתית. לפיכך, וכיוון שמזרחה משם, עד ורדן, הצבא הצרפתי החל בנסיגה, וכמוהו גם הבריטים ממערב, הגרמנים החליטו ב-24 לחודש לעקוף את מובז', ולהמשיך להתקדם תוך ניתוקה והשמתה במצור. לצורך כך הגרמנים הקצו שלושה קורפוסים, שניים מהם מוחלשים ובהם אוגדה אחת פחות. אלה נעזרו ביחידות ארטילריה כבדות וכבדות מאוד, אשר התפנו למשימות חדשות עם נפילת נאמור בידי הגרמנים.

המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניתוק החל ב-25 לחודש, ולצורך ההתקפה על העיר הוקצה קורפוס המילואים ה-7, עליו פיקד גנרל לוטננט יוהאן פון צווהל. יתר הכוחות, כולל חלק מאלה שהוקצו קודם לצורך ניתוק העיר, המשיכו הלאה דרומה בעקבות כוחות מדינות ההסכמה הנסוגים. מן הצד הצרפתי, הגנרל פורנייה (Fournier), מפקד הכוחות במקום, אשר מנו כ-30,000 חיילים טריטוריאליים (כלומר, חיילי משמר ולא חיילי שדה), ואליהם נוספו כ-10,000 חיילים שהתמהמהו בנסיגתם, קיבל הוראה להחזיק במובז' ככל שיוכל, כדי להוות אבן נגף להתקדמות הגרמנים. שני הצדדים נערכו כעת להתמודדות ממושכת. הגרמנים החלו להפגיז את הנצורים, באמצעות כלי הארטילריה הכבדים, מ-29 לחודש ועד 5 בספטמבר, והפגזה זו גרמה להרס רב במצודות שבמקום. ב-5 בספטמבר חיל הרגלים הגרמני החל בתקיפה. עד למחרת הגרמנים כבשו ארבע מבין המצודות, הבקיעו את מערך ההגנה, והצרפתים הנצורים נכנעו בערבו של אותו יום.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בידי הגרמנים נפלו 32,692 שבויים וכ-400 תותחים. כן איבדו הצרפתים עוד כ-5,000 חיילים בהרוגים ובפצועים. הכוחות הגרמניים אשר צרו על העיר הספיקו לנוע דרומה, וסייעו לייצב את המערך הגרמני, אשר ספג מכה קשה במהלך הקרב על המארן. מובז' וסביבותיה נותרו בידי הגרמנים יותר מארבע שנים. ב-9 בנובמבר 1918, יומיים לפני יום שביתת הנשק, מובז' נכבשה מחדש בידי צבאות מדינות ההסכמה, עת הצבא הבריטי השתלט עליה.

לאחר המלחמה הועמד הגנרל פורנייה, שנכנע במובז' בראש חייליו, לדין צבאי, וזוכה.