המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2014-2013)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מזכיר המדינה קרי עם נציגי הצדדים למשא ומתן, 30 ביולי 2013

המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בתקופת ממשלת נתניהו השלישית הוא משא ומתן ישיר וגלוי בין ישראל לרשות הפלסטינית שתכליתו להביא לחתימת הסדר קבע ובכך לקדם את השלום בין ישראל, הפלסטינים והעולם הערבי ובכך להביא לקיצו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסכסוך הישראלי-ערבי.
משך המשא ומתן נקבע לתשעה חודשים, בין אוגוסט 2013 ועד מאי 2014. המשא ומתן נפתח לאחר שלוש שנים ללא שיחות רשמיות או מגעים גלויים בין הצדדים, מאז המשא ומתן בשנת 2010. התווך התנהל באמצעות מגעים חשאיים, לא הביא להתקדמות משמעותית [דרוש מקור] והושעה בסופו של דבר.

גיבוש ההבנות לפתיחת המשא ומתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם בחירתו של ברק אובמה לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית מינה אובמה את ג'ון קרי לתפקיד מזכיר המדינה. קרי פעל עם מינויו להבאת הצדדים לשולחן המשא ומתן לאחר נתק של שלוש שנים בין הצדדים. לבסוף הושגו ההבנות הבאות, על ידי הצדדים, שהובילו לפתיחת המשא ומתן‏[1].

  • ישראל - התחייבה לשיחרור 104 אסירים ביטחוניים פלסטיניים כמחווה לרשות הפלסטינית.
  • הרשות הפלסטינית - התחייבה להפסיק מהלכים חד-צדדיים כנגד ישראל באו"ם וכן התחייבה לנהל משא ומתן רצוף במשך תשעה חודשים לפחות (ההבנה האחרונה הגיעה כדרישה בעקבות מקרי עבר בהם הפלסטינים נטשו את שולחן המשא ומתן).
  • ארצות הברית - הפקידה בידי שני הצדדים מכתבי ערבויות. במכתב שהופקד בידי ישראל הובעה תמיכה והכרה אמריקאית בישראל כמדינת העם היהודי. בזה הפלסטיני הובעה תמיכה אמריקאית ברעיון מדינה פלסטינית בשטחי 67' עם תיקוני שטחים.

שחרור מחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באוגוסט 2013 שחררה ישראל 26 אסירים פלסטינים,‏[2] בהם 14 אסירים מרצועת עזה ו-12 מיהודה ושומרון. מרבית האסירים (17) נשפטו על רצח ממניע לאומני, ומיעוטם על סיוע לרצח. מרבית המקרים (21) הם של רצח וסיוע לרצח ישראלים, שני מקרים הם של רצח חיילים, מקרה רצח אחד הוא של תיירת, ושני מקרי רצח של פלסטינים שנחשדו כמשת"פים. כל מקרי הרצח (למעט שניים) אירעו בין השנים 1989–1994, מקרה רצח אחד ב-1985, ואחד ב-2001. בחלק מהמקרים מדובר בשחרור מוקדם זמן לא ארוך קודם לזמן השחרור שנקבע קודם למשא ומתן: שניים מהאסירים היו אמורים להשתחרר תוך חצי שנה, ועוד 8 - תוך 3 שנים, שלושה אסירים נוספים היו מיועדים להשתחרר בעוד 9-12 שנה, והיתרה (13) היו במאסר עולם שלא נקצב. שחרור המחבלים לווה במחאה חריפה, בעיקר מצד המשפחות השכולות והארגונים ישראל שלי ואלמגור - ארגון נפגעי טרור.

הפעימה השנייה של שחרור המחבלים הייתה ב-29 באוקטובר 2013, בה שיחררה ישראל 26 אסירים פלסטינים. גם במקרה זה השחרור לווה במחאה חריפה ובהפגנות, בעיקר מצד המשפחות השכולות והארגונים ישראל שלי ואלמגור - ארגון נפגעי טרור, בין השאר בהפגנת אלפים ליד כלא עופר[3].

הפעימה השלישית של שחרור המחבלים הייתה ב-31 בדצמבר 2013, בה גם בפעם הזאת שיחררה ישראל 26 מחבלים‏[4].

הפעימה הרביעית, שהייתה אמורה לצאת לפועל בשבוע שבו חל ה-1 באפריל, לא התקיימה בינתיים. זאת מכיוון שהפלסטינים לא הסכימו להאריך את המשא ומתן עם הישראלים להסדר שלום. בעקבות הפיצוץ בשיחות, ג'ון קרי טס לביקור בזק במדינת ישראל, בו נועד עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בירושלים, ועם סאיב עריקאת, שליח הרשות הפלסטינית למשא ומתן, ברמאללה. הוא ניסה לשכנע את נתניהו באמצעות שחרור יונתן פולארד תמורת שחרור מאות מחבלים פלסטינים, אך בזמן כתיבת שורות אלו, עדיין לא ידוע אם פולארד ישוחרר או שמא לא. בעקבות הפרת ההתחייבות הפלסטינית לא לפנות לארגונים בינלאומיים אחרי שאבו מאזן הגיש בקשה להצטרפות ל-15 ארגונים, כולל של האו"ם, ביטלה את ישראל את הפעימה הרביעית של שחרור המחבלים.‏[5]

השיחות בין הצדדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיחות החלו ב-30 ביולי 2013, סבב השיחות הראשון נערך בוושינגטון[6]. בראש המשלחת הישראלית עמדה השרה ציפי לבני, כאשר עו"ד יצחק מולכו מוגדר כשליח ראש הממשלה לשיחות. בראש המשלחת הפלסטינית עמד סאיב עריקאת. שליח ארצות הברית למשא ומתן הוא הדיפלומט מרטין אינדיק[7].

סבב השיחות השני היה אמור להיערך ב-26 באוגוסט ביריחו, אולם הפלסטינים ביטלו את השתתפותם בעקבות מות שלושה פלסטינים במהלך מהומות עם כוחות צה"ל‏[8].

אף כי נטען שבמשך המשא ומתן פעלו הפלסטינים לקדם חרם על ישראל בזירה הבינלאומית‏[9], הצהיר אבו מאזן מפורשות כי איננו תומך בחרם על ישראל‏[10]. ישראל המשיכה בתקופת המשא ומתן להוציא מכרזים על בניה נרחבת בירושלים המזרחית וביהודה ושומרון.‏[11]

על פי המתווך האמריקאי מרטין אינדיק, במהלך השיחות הסכים הצד הישראלי לוויתורים "בטווח שמאפשר הסכם", אך הצד הפלסטיני התחמק מלספק תשובה על ההצעה הישראלית עד התפרקות השיחות.‏[12]

באפריל 2014 התפוצץ המשא ומתן לאחר שישראל עיכבה את הפעימה הרביעית של שחרור מחבלים ובתגובה פנתה הרשות הפלסטינית ל-15 מוסדות של האו"ם, בניגוד להתחייבותם. כתנאי להמשך השיחות דרשו הפלסטינים הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' ומזרח ירושלים כבירת פלסטין ושחרור 1,200 מחבלים בהם מרואן ברגותי, אחמד סעדאת ופואד שובאכי. ישראל סירבה לדרישות אלה וביטלה את הפעימה הרביעית של שחרור מחבלים עם דם על הידיים.‏[5] בסוף אפריל, בעקבות הסכם הפיוס בין החמאס לפת"ח, החליטה ישראל להשעות את המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים ולהטיל עליהם סנקציות כלכליות.‏[13]

באפריל 2014 חשף ותרגם יהונתן דחוח-הלוי מסמכים פלסטיניים שחיבר בחודש מרץ סאיב עריקאת, הממונה על המשא ומתן מטעם הרשות הפלסטינית, ובהם נכתב שהפלסטינים מתכוונים להפר את התחייבויותיהם ולפנות לאו"ם ולמוסדות בינלאומיים אחרים למרות המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים וללא קשר לתוצאותיו.‏[14]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברק רביד, כל מה שרציתם לדעת על חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, באתר הארץ, 04 באוגוסט 2013
  2. ^ צבי זינגר נקבעו שמות 26 האסירים הפלסטיניים שישוחררו בסבב הראשון
  3. ^ גילי כהן וג'קי חורי, אלפים הפגינו מול כלא עופר במחאה נגד שחרור האסירים, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2010
  4. ^ חדשות nana10, הפעימה השלישית: 26 מחבלים פלסטינים שוחררו מהכלא, באתר nana10‏, 31 בדצמבר 2013
  5. ^ 5.0 5.1 ישראל ביטלה את הפעימה הרביעית של שחרור המחבלים, ישראל היום, 3 באפריל 2014.
  6. ^ יצחק בן חורין, סוף לשנים של נתק: המשא ומתן נפתח מחדש, באתר ynet‏, 30 ביולי 2013
  7. ^ ברק רביד, מרטין אינדיק מונה לשליח ארה"ב למו"מ; אובמה: "צפויות החלטות קשות", באתר הארץ, 29 ביולי 2013
  8. ^ אסף גבור, הפלסטינים ביטלו את סבב השיחות ביריחו, באתר nrg‏, 26 באוגוסט 2013
  9. ^ אבו מאזן ונציגי הרשות הפלסטינית שלחו מכתב ל-500 חברות בדרישה להחרים את ישראל. כמו כן, בהשפעת הפלסטינים החליטה דרום אפריקה לנתק מגע עם הממשל הישראלי.
    דרום אפריקה: "מאבק הפלסטינים בישראל - מאבקנו", באתר וואלה!, 2 בנובמבר 2013
  10. ^ בן-דרור ימיני ואסף גבור, אבו מאזן הפתיע: "אנחנו לא תומכים בחרם על ישראל", באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2013
  11. ^ נמרוד בוסו, משרד השיכון והמינהל פירסמו מכרזים לכ-2,100 דירות מעבר לקו הירוק, באתר TheMarker‏, 3 בנובמבר 2013
  12. ^ Uri Friedman, Martin Indyk Explains the Collapse of the Middle East Peace Process, The Atlantic, Jul. 3 2014.
  13. ^ אודי סגל, ‏הקבינט הכריע: המשא ומתן יושעה, סנקציות יוטלו על הרשות הפלסטינית, באתר ‏mako‏‏, ‏24 באפריל 2014‏
  14. ^ בן-דרור ימיני, מסמכים חושפים: למה הפלסטינים פנו לאו"ם?, nrg מעריב, 17 באפריל 2014.
Flag of Israel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.