המשבר החוקתי ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המשבר החוקתי ברוסיה - משבר פוליטי שהתרחש ברוסיה במהלך שנת 1993 והסתיים בפיזור הפרלמנט הרוסי. המשבר היווה עימות בין הנשיא בוריס ילצין ותומכיו לבין יושב ראש הפרלמנט רוסלן חסבולטוב. הוא הסתיים בעימות מזוין במהלכו נהרגו מספר אזרחים. לאחר מעצר ראשי הפרלמנט ילצין הכריז על ביצוע שינויים משמעותיים בסדרי השלטון ובסוף 1993 נערכה הצבעה לאישור החוקה החדשה ובחירות לדומה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לעימות היו בהשקפות עולם שונות לגבי השינויים הנדרשים בחוקה וקצב הרפורמות. הנשיא ותומכיו דגלו בחיזוק השלטון הנשיאותי וקצב מואץ של הרפורמות בתחום הכלכלה. ראשי הפרלמנט ותומכיו היו בעד השארת "ועידת נציגי העם" כגוף שלטוני עליון וקצב איטי של הרפורמות הכלכליות. יש לציין שעימות זה תרחש על רקע משבר כלכלי עמוק ברוסיה כאשר תוך מספר שנים היקף התוצר הלאומי הגולמי ירד בעשרות אחוזים ורמת החיים של אזרחי המדינה ירדה בהתאם.

שלושת אנשי המפתח בעימות (בוריס ילצין, אלכסנדר רוצקוי ורוסלן חסבולטוב) היו רק שנתיים לפני כן בין ראשי המתנגדים לניסיון הפיכה שלטונית במהלך הפוטש של אוגוסט.

במהלך העימות הנשיא בוריס ילצין ביצע פעולות שלא בהתאם לחוקה שהייתה בתוקף. אלכסנדר קורז'קוב שהיה בין העוזריו הקרובים של ילצין ציין בזיכרונותיו שהפרלמנט עצמו ביצע מספר פעולות בניגוד לחוקה ולא היה אפשר להמשיך ולקיים איתו דיאלוג סביר.

האירועים המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 12 במרץ 1993 - תחילת ישיבות של הכינוס ה-8 של "ועידת נציגי העם". באותו יום בוריס ילצין פרסם צו שלמעשה ביטל את רוב ההחלטות של הכינוס ה-7.
  • 20 במרץ - הנשיא ילצין בהודעתו הטלוויזיונית הודיע על הפסקת פעילות החוקה וכינון "סדר שלטוני חדש".
  • 23 במרץ - בית משפט לחוקה, בטרם פורסם צו נשיאותי בנושא, הכריז שפעולות הנשיא אינם חוקיות.
  • 26 במרץ - תחילת ישיבות של כינוס ה-9 של ועידת נציגי העם (כינוס חרום). במהלך הכינוס הועלה לסדר יום ביטול כהונת ילצין כנשיא. הנושא לא עבר בהצבעה. הוחלט לקיים ב-25 באפריל רפרנדום בנושא מדיניות הנשיא.
  • 25 באפריל - קיום רפרנדום בו הועלו 4 שאילות:
    • האם אתה תומך בנשיא בוריס ילצין? 58.7% ענו חיובית
    • האם אתה תומך במדינות הנשיא בתחום הכלכלי והחברתי? 53% ענו חיובית
    • האם אתה תומך בקיום בחירות לנשיא? 49.5% אנו חיובית
    • האם אתה תומך בקיום בחירות לפרלמנט 67.2% אנו חיובית
    • בהצבעה השתתפו 64% מבעלי זכות הצבעה. בהתאם לחוקה, נושאים 3,4 ונדחו כי נתמכו בפחות מ-50% מבעלי זכות בחירה. נושאים 1,2 שלא דרשו רוב של בעלי זכות הבחירה אושרו.
  • 30 באפריל - בעיתון איזבסטיה פורסמה הצעת הנשיא לחוקה החדשה. ביוני החלה לעבוד ועדה להכנת החוקה לאישור.
  • 1 בספטמבר - הנשיא בוריס ילצין פיטר את סגן הנשיא אלכסנדר רוצקוי. ב-3 בספטמבר הנושא הועבר לבדיקת בית המפשט לחוקה ועד לקבלת החלטה בנושא הפיטורין הוקפאו.
  • 21 בספטמבר - הנשיא ילצין פרסם צו מס' 1400 על רפורמה חוקתית, פיזור הפרלמנט ובחירות חדשות בדצמבר 1993.
  • 22 בספטמבר על בסיס סעיפי 121.6 ו-121.11 בחוקה שהייתה אז בתוקף, הפרלמנט מפטר את הנשיא ומכריז על אלכסנדר רוצקוי כנשיא רוסיה.
  • 23 בספטמבר - בוריס ילצין הכריז על בחירות לנשיא. בתהאם לחוקה שהייתה בתוקף אז, הכרזה זו לא חוקתית ובוטלה בהמשך.
  • 27 בספטמבר - בוריס ילצין הכריז שעד לקיום בחירות חדשות לנשיא ולפרלמנט הוא לא מוכן לשום פשרות בנושא.
  • 3-4 באוקטובר - עימות מזוין במוסקבה במהלכו יחידות צבא שתומכות בילצין כבשו את בניין הפרלמנט.
  • 7 באוקטובר - בוריס ילצין פרסם מספר צווים על שינוי סדרי השלטון במדינה.
  • 10 בנובמבר - פרסום הצעת חוקה חדשה.
  • 12 בדצמבר - בחירות לדומה ואישור החוקה החדשה.

תיאור אירועי סוף ספטמבר/תחילת אוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין הפרלמנט לאחר סיום העימות

בעקבות פרסום צו של בוריס ילצין על פיזור הפרלמנט ב-21 בספטמבר ופרסום החלטת הפרלמנט על מינוי אלכסנדר רוצקוי לנשיא ב-22 בספטמבר המשבר שהחל לפני כשנה קיבל תאוצה והחלה הסלמה.

בבוקר 22 בספטמבר אלכסנדר רוצקוי מינה שר פנים ושר ביטחון חדשים. לקראת השעה 10 בבוקר ליד בניין הפרלמנט התאספו כ-1500 אנשים ומספר המפגינים גדל במהלך היום. יורי לוז'קוב קיים ישיבת חרום של העירייה והביע תמיכה בלתי מסויגת בנשיא ילצין. ויקטור צ'רנומירדין (שכיהן כראש הממשלה) קיים ישיבה עם ראשי יחידות מנהליות ודרש מהם לתמוך בפעולות של ילצין. כמו כן, הוא פעל לניתוק בניין הפרלמנט מקשר טלפוני.

ב-23 בספטמבר הפרקליטות הודיע שרואה באירועים משבר פוליטי ואינה מתכוונת לקיים החלטת הפרלמנט על תחילת חקירה פלילית נגד ילצין. בהמשך צומצמה אספקת חשמל לבניין הפרלמנט. תומכי רוצקוי ניסו לכבוש את בניין המטה הצבאי, אך לאחר עימות מזוין עם שומרי הבניין נסוגו.

בבוקר 24 בספטמבר סגן שר ההגנה הודיע לתומכי הפרלמנט שהם צריכים לפנות את הבניין תוך 24 שעות. במידה וזה לא יתרחש, כוחות צבא יחלו בכיבוש בניין הפרלמנט. הגישה לבניין נחסמה והוא הוקף במכוניות תחזוקה ומחסומי צבא. בערב הופסקה כליל אספקת חשמל וחום לבניין. כוחות צבא קיבלו הוראה לתת אפשרות לצאת לכול האנשים שהיו בבניין אך לא לתת לאנשים מבחוץ להיכנס לבניין. בשלב זה ראש המפלגה הקומוניסטית גנאדי זיוגאנוב עזב את הבניין בטענה שהוא "הולך לאסוף את הכוחות הפועלים להגנה על הפרלמנט". לאחר סיום האירועים הוא ציין שבכוונתו היה להגן על המפלגה ולאפשר לה להמשיך להתקיים גם לאחר סוף האירוע.

ב-28 בספטמבר קבוצת תומכי הפרלמנט ניסתה לפרוץ את המצור על הבניין אך ללא הצלחה.

ב-1 באוקטובר החלו שיחות בין הצדדים. בעקבות השיחות חודשה אספקת חשמל וחום לבניין הנצור. לבניין נכנסו כ-200 עיתונאים. למרות זאת, לקראת הערב ביטלו ראשי הפרלמנט את כל ההסכמות שהושגו.

ב-2 באוקטובר אלכסנדר רוצקוי פרסם צו לפיו פיטר את כול ראשי הממשל שתמכו בילצין. במקביל, במהלך היום נמשכו עימותים בין תומכיו לבין כוחות הביטחון שתמכו בנשיא ילצין.

ב-3 באוקטובר אלכסנדר רוצקוי נתן פקודה לתומכיו לכבוש את בניין עיריית מוסקבה ומרכז הטלוויזיה. תוך זמן קצר, בניין העירייה נכבש. חיילים וקצינים שהיו בבניין מסרו את נשקם ללא התנגדות. לקראת הערב, תומכי רוצקוי הגיעו לבניין הטלוויזיה. שומרי הבניין סירבו לתת להם להיכנס ולאחר עימות מילולי החל הירי מנשק קל. במהלך העימות המזוין השידורים נמשכו וקרייני הטלוויזיה העבירו ידיעות על המהלך. בסופו של דבר תומכי רוצקוי לא הצליחו לכבוש את הבניין ונסוגו. לקראת הערב הם נאלצו לעזוב גם בניין העירייה. לאחר סיום האירועים רוצקוי ציין שפקודתו לכבוש את הבניינים הייתה שגויה וגרמה לאיבוד התמיכה של תושבי העיר בפרלמנט.

בבוקר 4 באוקטובר בוריס ילצין החליט על תחילת כיבוש בניין הפרלמנט. שר הביטחון פאבל גרצ'וב דרש לקבל פקודה כתובה. לאחר קבלת פקודה, לעיר החלו להגיע טנקים וציוד כבד נוסף. הם התארגנו סביב הבניין והחלו בירי על הבניין. תוך זמן קצר החלה שריפה. במצבע הכיבוש הועסקו כ-1700 אנשים כולל 10 טנקים ו-20 נגמ"שים.

במהלך שעות הבוקר נגמ"שים פרצו מחסומים סביב הבניין והתמקמו ברחבה שלפניו. הם התחילו ירי לכיוון חלונות בניין הפרלמנט. בעקבות כך בקומות ה-12 וה-13 החלה שריפה. לאחר שעה 9:00 החל ירי טנקים שירו 12 פעמים. לאחר הפסקה של כשעה, לקראת 11:25 הירי לכיוון הבניין התחדש. בהתאם לנתוני של מינהל הבריאות לקראת הצהריים בתי חולים של העיר טיפלו ב-192 נפגעים, מהם 18 נפטרו. בשעה 13:00 נשיא קלמיקיה קירסן אילומג'ינוב ונשיא אינגושטיה רוסלן אאושב נכנסו לבניין במטרה להגיע להסכמה על הפסקת אש עם אלכסנדר רוצקוי ורוסלן חסבולטוב. לקראת שעה 14:30 חלק ממגני הבניין החלו לצאת ממנו.

במהלך היום היה ירי צלפים שפגעו במגני בניין הפרלמנט וגם בכוחות הביטחון שתמכו בנשיא ילצין. עד היום לא ברור מי שלח את הצלפים ובאיזה צד הם תמכו.

בשעה 15:00 לאור אי-התקדמות של משא ומתן יחידות מיוחדות קיבלו פקודה לכבוש את הבניין. נציג יחידות המיוחדות נכנס לבניין ולאחר שיחות איתו יצאו ממנו כ-100 אנשים. בשעה 17:00 החלה יציאה מהבניין של המגנים האחרונים. במעמד זה יצאו מהבניין כ-700 אנשים. בשעה 17:30 ראשי המורדים אלכסנדר רוצקוי, רוסלן חסבולטוב ואלברט מקשוב נעצרו. למרות שבניין הפרלמנט נכבש, ברחובות העיר נשמעו קולות ירי גם למחרת, 6 באוקטובר.

לאחר סיום האירועים המזוינים, ב-7 באוקטובר נערכו לוויות של הנופלים משני הצדדים.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלכות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות האירועים בוטל כל המערך השלטוני שהיה קיים מאז מהפכת אוקטובר בשנת 1917. כמו כן הסתיים מצב של "שלטון דו-ראשי" כאשר נשיא היה בצד אחד, ובצד השני היה סגן הנשיא והמחוקק. לתקופת ביניים הוקם שלטון יחיד של בוריס ילצין. פעילותו של בית המשפט לחוקה הופסקה ותפקיד סגן הנשיא בוטל. בוריס ילצין פרסם מספר צווים שביטלו סעיפים מסוימים בחקיקה.

ב-12 בדצמבר 1993 נערכו הצבעות בהקשר לאישור החוקה החדשה ובחירות לפרלמנט החדש. תוצאות הבחירות הפתיעו את בוריס ילצין. מפלגת "ויבור רוסיי" שתמכה בו קיבלה 15.5% מהקולות בלבד. במקום הראשון לאחר ספירת הקולות זכתה המפלגה הליברל-דמוקרטית של ולדימיר ז'ירינובסקי. למרות זאת, עקב שיטת חלוקת מקומות בדומה, סיעתו של "ויבור רוסיי" הייתה הגדולה בפרלמנט.

יושב ראש בית המשפט לחוקה ואלרי זורקין הוצא מהרכב בית המשפט ואף מינויו לשופט בוטל. בשנת 2003 בתקופתו של ולדימיר פוטין הוא מונה מחדש לתפקיד יושב ראש בית המפשט לחוקה ומכהן בתפקיד זה עד היום (2014).

נפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הנפגעים היו אזרחים ולא מכוחות הצבא. ב-7 באוקטובר הוכרז שמבניין הפרלמנט הוצאו 49 גופות. בהתאם לנתוני הפרקליטות במהלך 3-4 באוקטובר נהרגו 124 אנשים וכ-348 נפצעו. לפי נתוני וועדת הדומה נהרגו 158 אנשים ו-423 נפצעו. לדעת נציגי האופוזיציה מספר ההרוגים עבר את 1000. מכיוון שהאירועים לא נחקרו, לא ניתן להגיע למספר שמוסכם על כל הצדדים.

תגובות בציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוקטובר 1993 בעיתון איזבסטיה פורסם מכתב גלוי שנחתם על ידי 42 פעילי תרבות מובילים. הם הביאו תמיכה בפעילות של בוריס ילצין. חותמי המכתב דרשו מילצין לאסור פעילות כל הארגונים שתמכו במורדים. בין חותמי המכתב היו דמיטרי ליכצ'וב, בולט אוקודז'בה, דנייל גרנין, ואסיל ביקוב וסופרים נוספים. בתגוה בעיתון פרבדה פרוסמה תוגבה של אנדריי סיניאבסקי וולדימיר מקסימוב שקרו לילצין להתפטר.

חקירה פלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות האירועים הפרקליטות החלה בחקירה פלילית. צוות החקירה כלל 200 חוקרים. במרכז החקירות היו 6 ראשי המורדים: רוסלן חסבולטיוב, אלכסנדר רוצקוי, ולדיסלב אצ'לוב, ויקטור ברניקוב, אלברט מקשוב.

בפברואר 1994 הוכרז על חנינה וחקירה פלילית הופסקה. ב-26 בפברואר 1994 כל העצורים בפרשה שוחררו.

בנוסף לכך וועדת חקירה הוקמה על ידי הדומה, בראש הוועדה עמדה חברת הדומה שדעותיה היו קרובות לדעות של המורדים. וועדה זו לא פרסמה דו"ח רשמי על עבודתה.

גורל ראשי המורדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדר רוצקוי, סגן נשיא - בשנת 1996 נבחר ליושב ראש המינהל של מחוז קורסק וכיהן בתפקיד 4 שנים. לאחר סיום כהונתו, ב-2001 וב-2003 ניסה להתמודד בבחירות לתפקיד מושל ולדומה, אך נפסל מסיבות שונות על ידי בתי משפט וועדת הבחירות.
  • רוסלן חסבולטוב, יושב ראש הפרלמנט - בתחילת סכסוך רוסי עם צ'צ'ניה ניסה להביא למשא ומתן עם ג'וחר דודייב אך ללא הצלחה. בשנת 2003 הודיע על כוונתו להתמודד לתפקיד נשיא צ'צ'ניה אך בסופו של דבר לא התמודד. בשנת 1994 חזר ללמד באוניברסיטה לכלכלה במוסקבה.
  • ולדיסלב אצ'לוב, מונה לשר ההגנה - היה פעיל בארוגני גמלאי הצבא. נפטר בשנת 2011.
  • אלברט מקשוב, סגן שר ההגנה - נבחר לדומה בשנים 1995-2007. היה ידוע בדעות אנטישמיות. בעקבות כך נפתחו נגדו מספר חקירות, אך כולם נסגרו בשנת 1999.
  • ויקטור באראניקוב, מונה לשר ביטחון פנים - נפטר בשנת 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]