המשחתות מסדרת סקורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: עריכה כללית, ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
המשחתות מסדרת סקורי
Skoryy Class destroyer.jpg
משחתת מדגם סקורי
תיאור כללי
סוג אונייה משחתת
צי Naval Ensign of the Soviet Union.svg הצי הסובייטי
Flag of Egypt.svg חיל הים המצרי
Flag of Indonesia.svg הצי האינדונזי
סדרה משחתת דגם סקורי פרויקט 30bis
סדרה קודמת משחתת מסדרת אוגניוב
סדרה עוקבת משחתת מסדרת נאוסטרשימי
אוניות בסדרה 70
ציוני דרך עיקריים
הוזמנה נבנו בשנים 1949-1953
הוכנסה לשירות בחיל הים המצרי 1956-1962
נתונים כלליים
הדחק 2,316 טון רגיל, 3066 מקסימום.
אורך 120.5 מטר
רוחב 12 מטר
שוקע 3.9 מטר
מהירות מרבית 36.5 קשר
גודל הצוות 286 (הצי הסובייטי)
טווח שיוט 4000 מייל ימי ב16 קשר
הנעה קיטור 60,000 כ"ס.
צורת הנעה שלושה דוודי קיטור, 2 טורבינות, שני מדחפים
חימוש 2 צריחים דו קניים 130 מ"מ, צריח נ"מ קני 85 מ"מ, 4 תותחיים דו קניים 37 מ"מ, 3 תותחים אוטומטיים 25 מ"מ; 2X5 צינורות טורפדו 533 מ"מ. 60 מוקשים, או 52 פצצות עומק נגד צוללות.

סקורי היה דגם של משחתת, אשר יוצר בברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

70 משחתות סקורי נבנו עבור הצי הסובייטי וליצוא. זו הסדרה הגדולה ביותר שנבנתה בברית המועצות לכלי שיט גדולים. 18 מהמשחתות נבנו במספנת ניקולאיב עבור צי הים השחור, 16 במספנת זדאנוב בלנינגרד עבור צי הים הבלטי, 18 במספנת סברודיבסק עבור צי הים הצפוני והשאר במספנות אמור עבור צי המזרח הרחוק.

7 משחתות משומשות נמכרו לאינדונזיה, 6 משחתות למצרים ו-2 משחתות מהצי הבלטי הועברו לצי הפולני. בצי הסוביטי החלו להוציא את האוניות לגריטה בשנים 1965 עד 1985. בציי מצרים ואינדונזיה המשיכו המשחתות לשרת עד שנות ה-2000.

משחתת מאופיינת ככלי רב תכליתי ובצי הסובייטי נוספה לה משימה של הטלת מוקשי עגינה מדגם "קראב". למעשה הדגם הוגדר כנושאות מוקשים של הצי. ומשמעות השם סקורי הינה "המהיר" ואכן מהירותן המרבית 36 קשר עלתה על מרבית המשחתות שנבנו באותה תקופה.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף המשחתת מסדרת סקורי נבנה לפי תכנון מחדש שנעשה על ידי א. ל. פישר מהמכון לתכנון אוניות של לנינגרד. התכנון הינו למעשה שיפור לדגם קודם לפי תכנון איטלקי שנבנה לפני מלחמת העולם השנייה אשר התאים לים התיכון. בתכנון החדש משחתת הסקורי גדולה יותר והתנהגותה בים גלי טובה והיא בעלת יכולת שהיה ארוכה יותר. הבניה נעשתה בריתוך ובצילוע אורכי ותהליך הבניה כלל 101 חלקים מודולריים שהורכבו יחד בריתוך. בצורה זאת קוצר זמן הבניה בהרבה.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוזער

החימוש העיקרי של השמחתת היה שני צריחים חמושים בשני תותחים בקוטר 130 מ"מ כל אחד.

הצריחים תוכננו עוד בזמן מלחמת העולם השנייה. הצריח היה לא יעיל במיוחד כי קצב האש שלו היה לא גבוה במיוחד - עד 12 יריות בדקה. בנוסף, זווית ההגבהה של 45 מעלות לא אפשרה הגנה נגד כלי טיס והיה צורך בתותח נפרד להגנה נגד מטוסים. בכל צריח שירתו 23 חיילים וטווח התותחים עמד על כ-25 ק"מ.

בנוסף לתותחים חומשו המשחתות בטילי טורפדו. בסך הכל היו שני צבירי צינורות טורפדו, 5 צינורות בכל אחד. הצינורות היו בקוטר של 553 מ"מ. כמו כן, הייתה למשחתת יכולת נגד צוללות על ידי פצצות עומק שהוטלו מירכתי האוניה. כמו כן, יכולה המשחתת למקש את הים על ידי הטלת מוקשים ימיים.

הגנת הנ"מ התבססה על מערך תותחים מגוון. התותח הראשי בקוטר 85 מ"מ הוצב בצריח משלו. בנוסף, הוצבו על הספינה 4 תותחים דו קניים בקוטר 37 מ"מ ושלושה תותחים אוטומטיים בקוטר 25 מ"מ.

בעימות ישראלי מצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעת המשחתות מדגם סקורי לחיל הים המצרי, 2 הראשונות בשנת 1956 ושתים נוספות בשנת 1962, שינתה את מאזן הכוחות בזירה הימית והוותה זרז לפיתוח טיל הגבריאל ובנית ספינות הסער.‏[1] בשנת 1968 נתקבלו שתי משחתות סקורי נוספות במצרים ואחת מהראשונות הוחזרה לברית המועצות.‏[2] כך שבו זמנית למצרים היו 5 משחתות מדגם זה.

בעת מלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967 שעה 1600 פגשה אח"י תנין, בפיקודו של אברהם דרור, במבואות נמל אלכסנדריה משחתת סקורי מצרית. אח"י תנין נערכה לירי טורפדו אך המשחתת התרחקה ולא נעשה ירי.

במסגרת הנסיון של ישראל להמחיש למצרים את אחיזתה בקו מחצית רוחב תעלת סואץ. תקף חיל האוויר ב 14 ביולי 1967 משחתת סקורי במפרץ סואץ מול נמל אדביה. למשחתת נגרמו נזקים והיא תוקנה וחזרה לפעילות.‏[3]

במהלך מלחמת ההתשה בשמיני בנובמבר 1969, פעלו 2 משחתות מדגם סקורי בהפגזת חוף 20 ק"מ מזרחית לפורט סעיד. והונסו על ידי חיל האוויר.‏[4] ההפגזה לא הסבה נזקים רבים. היה בכך ניסיון של הצי המצרי להגיב על הפעולות של שייטת 13 במפרץ סואץ.

במלחמת יום הכיפורים הופעלו משחתות הסקורי לחסימת שיט בים התיכון ובים סוף. ב-22 באוקטובר 1973 נמצאו זוג ספינות מדגם סער 4 בפיקוד אלי רהב שסיירו בין כרתים לסיציליה במרחק של כחמישים מייל ממשחתת מצרית. האזור רחוק מטווחי מטוסי תקיפה של שני הצדדים. דיוני הפסקת האש היו בשלב מתקדם ומפקדת חיל הים שלחה את ספינות הסער לים האגאי לתדלוק מאונית העזר אח"י נגה. האיום נודע למצרים שהסיגו את המשחתת לנמל לובי.

מפגש נוסף באותה מלחמה היה בים סוף מול פורט סודאן. נוצר מגע בין משחתת סקורי מצרית ובין גוררת ישראלית חמושה. הדבר נודע לראש הממשלה גולדה מאיר ששללה את הפעולה ושלחה במיוחד את עוזרה יובל נאמן למפקדת חיל הים כדי לודא שלא תבוצע תקיפה.‏[5] שוב היה כאן חוסר רצון לפתוח חזית בעיתוי הקרוב להפסקת האש ובמרחק גדול והסקורי ניצלה מפגיעה. מבחינת המצרים ביצעו משחתות הסקורי את תפקידם היטב.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספינות הסער נדרשו להיות יותר מהירות מכל כלי השייט בזירה. לכן תוכננו למהירות מרבית שמעל 40 קשר.
  2. ^ מקור הוקיפדיה הרוסית
  3. ^ מקור אברהם זוהר, לוחמי קו המים והאש, ע' 138
  4. ^ מקור -זהר לבקוביץ באתר goldameir.org.il
  5. ^ המקור -מייק אלדר שייטת 11 ע' 354.