המשט לעזה (2011)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המשט לעזה היה משט אוניות בינלאומי אשר תוכנן להפליג מנמלי יוון כשנה לאחר עצירת המשט הקודם על ידי ישראל, במטרה לשבור את הסגר הימי שמדינת ישראל מטילה על רצועת עזה, בשל פעולות טרור משטח רצועת עזה הנשלט על ידי ממשלת חמאס[1].

על פי הצהרות מארגניו ומשתתפיו מטרת המשט הנה הומניטרית: לשבור את הסגר על רצועת עזה, שהוטל לאחר השתלטות ארגון הטרור הפלסטיני חמאס, במהלך העימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, לעורר את דעת הקהל העולמית, ולהעביר ציוד הומניטרי לתושבי הרצועה. לעומת זאת, עמדת ישראל היא כי המצב ההומניטרי ברצועת עזה טוב, בין השאר, משום שניתן להעביר סיוע הומניטרי דרך מעברי הגבול היבשתיים עם ישראל ומצרים, ומכאן שמטרתו האמיתית של המשט היא תמיכה בטרור החמאס באמצעות התגרות שנועדה לקעקע את זכותה של ישראל להלחם בטרור ובדרך זאת לסייע לניצחונו.

גורמים רשמיים רבים ממדינות שונות הביעו בפומבי את התנגדותם לקיום המשט, בהם ארצות הברית, צרפת, בריטניה, טורקיה, קנדה, הקוורטט, וכן מזכ"ל האו"ם באן קי מון. גורמים רשמיים ברשות הפלסטינית ביקשו ממדינות העולם לתמוך במשט והצהירו כי זהו פשע להמשיך להטיל את הסגר הימי על רצועת עזה‏[2].

בעקבות התקלות הטכניות, העיכובים מצד השלטונות היווניים, ואיסור ההפלגה שהטילו היוונים, המאמצים להשקת המשט דעכו‏[3], והמשט לא יצא לפועל. ביולי 2011, היאכטה הצרפתית "דיניטה-כראמה", היחידה שנותרה מהמשט המקורי, יצאה מיוון כאשר יעדה הרשמי המוצהר היה נמל אלכסנדריה במצרים. כאשר התברר שהיא בדרכה לרצועת עזה, הוזהרה ולאחר מכן אף נעצרה על ידי חיל הים של צה"ל אשר השתלט עליה והוביל אותה לנמל אשדוד. 16 פעילים, ובהם דרור פיילר ועמירה הס, נמצאו על סיפון היאכטה‏[4]. על היאכטה לא נמצאו כלי נשק או סיוע הומניטארי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגר הימי על עזה

החל מיוני 2007 ישראל ומצרים הטילו סגר על רצועת עזה לאחר עימות חמאס-פת"ח, במהלכו כבש ארגון הטרור חמאס את הרצועה, תוך רצח פעילי פת"ח רבים, והתנערות מההסכמים שחתמה הרשות הפלסטינית עם ישראל ומצרים. הסגר הקשה על מעבר של אנשים וסחורות לתוך רצועת עזה וממנה.

בסוף מאי 2010 התקיים משט של שש ספינות שיצאו מטורקיה לעבר רצועת עזה. מטרת המשט, על פי דברי מארגניו, הייתה העברת ציוד הומניטרי לתושבי רצועת עזה. לעומת זאת, עמדת ישראל היא שהמצב ההומניטרי ברצועת עזה טוב, והמשט הנו רק התגרות למטרות פוליטיות של תמיכה בטרור החמאס, ובין השאר, משום שניתן להעביר סיוע הומניטרי דרך מעברי הגבול היבשתיים עם ישראל ומצרים. ב-31 במאי 2010 השתלט חיל הים הישראלי על הספינות שהיו בדרכן לעזה. במהלך ההשתלטות על אחת האוניות התרחש עימות אלים במסגרתו נהרגו תשעה מנוסעי האוניה (כמעט כל ההרוגים על הספינה, היו חברים בארגונים איסלמיסטיים קיצוניים בטורקיה, וכמחציתם אף הכריזו על תקוותם למות כשאהידים[5].) ונפצעו מספר חיילים ועשרות נוסעים. בסיום הפעולה נעצרו הספינות ונגררו לנמל אשדוד.

ועדת טירקל, הוועדה הציבורית הישראלית שמונתה על ידי ראש הממשלה לבדיקת אירועי משט 2010 (אשר בין אנשיה היו גם שני משקיפים זרים), קבעה שבעת ההשתלטות על ספינת המרמרה חיילי שייטת 13 פעלו באופן סביר, ישראל פעלה בהתאם לחוק הבינלאומי, פעילי ה-IHH הם שאשמים באלימות הקשה על המרמרה, והטלת הסגר הימי על רצועת עזה נעשתה בהתאם לדין הבינלאומי ולהנחיות אמנת סן רמו הנוגעות להטלת סגר ימי. אף על פי כן, מדינת ישראל ספגה גינויים רבים במדינות שונות בעולם ובמועצת הביטחון של האו"ם.

ביוני 2010, בעקבות אירועי המשט לעזה, החליטה מצרים לפתוח את המעברים בינה ובין רצועת עזה לשם העברת ציוד, סחורות ואנשים.

לאחר אירועי המשט לעזה הצהירו מדינות וארגונים שונים כי ישלחו ספינות נוספות לשבור את הסגר הימי על רצועת עזה‏[6][7]. ממשלת ישראל הודיעה כי גם ספינות אחרות לעזה תיעצרנה‏[8].

ההכנות למשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2011, פורסם כי ארגון ה-IHH מתכנן משט נוסף לעזה, בהיקף נרחב. ישראל פנתה לטורקיה בבקשה למניעת יציאת המשט הנוסף, אך טורקיה הודיעה שאיננה יכולה למנוע יציאת משטים מסוג זה מנמליה. ארגון ה-IHH הזהיר את ישראל שלא תפריע למשט, שאמור לצאת לקראת ה-20 ביוני, בהרכב של כ-15 ספינות, ו-1,500 פעילים. כמו כן, אמרו פעילי ה-IHH, כי פתיחת מעבר הגבול היבשתי ברפיח על ידי מצרים לא תמנע את המשט. שר החוץ של טורקיה, אחמט דבוטוגולו, אמר כי האחריות למניעת שפיכות דמים היא של ישראל. בד בבד, הודיע מזכ"ל האו"ם, באן קי מון על הארכת זמן הבדיקה של ועדת החקירה הבינלאומית שמונתה לבדיקת אירועי המשט האחרון‏[9]. ביוני 2011 הודיע הארגון כי ספינת "מאווי מרמרה" לא תשתתף במשט השני לעזה עקב תקלה טכנית‏[10].

גורמים רשמיים בישראל הודיעו כי למארגני המשט כי אם הם יעגנו בנמל אשדוד, ישראל תעביר את הסיוע ההומניטרי לעזה לאחר שתכולת המטענים שעל הספינות תבדק. כמו כן, מצרים הציעה לאפשר למשט לעגון ליד אל עריש, ולהעביר את המטען שעל הספינות לעזה לאחר שהוא יבדק.

מארגני המשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשט השני לעזה מאורגן על ידי ארגונים שונים בהם:‏[11]

  • Ship to Gaza Sweden
  • The International Committee to Lift the Siege on Gaza
  • Irish Ship to Gaza

האוניות המשתתפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2011 הוכרז כי ספינת "מאווי מרמרה", עליה התקיימה הפשיטה במשט הקודם לא תשתתף במשט השני לעזה עקב תקלה טכנית.‏[12]

בהמשך הודיע גם הצוות של הספינה אירית "MV Saoirse" כי הספינה לא תקח חלק במשט בשל חבלה אשר לכאורה בוצעה בספינה‏[13][14].

נכון ל-30 ביוני 2011 הספינות הבאות אישרו את השתתפותם במשט:

שם הספינה מדינת המוצא מספר המשתתפים
"אלפתרי מסוגיוס"[15] קנדה 50
"דיניטה – אל-כראמה"[16]
"לואיס מישל"[16]
צרפת --
"סטפאנו צ'יאריני"[17] איטליה --
"גרניקה"[18] ספרד 50
"תעוזת התקווה"[19] ארצות הברית 50
"אלפתרי מסוגיוס"[20] יוון, שבדיה, נורבגיה --

סיבוכים ועיכובים לקראת המשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-28 ביוני 2011 מספר המשתתפים הצפוי ירד לפחות מ-300 אנשים, בתוספת עשרות עיתונאים‏[21].

חלק מהאוניות המשתתפות במשט החלו להפליג לכיוון רצועת עזה ב-29 ביוני 2011.‏‏[22][23] שתי ספינות המשתתפות במשט הפליגו בתחילה מהאי הצרפתי קורסיקה לכיוון יוון על מנת להיפגש עם הספינות האחרות של המשט. הספינות עגנו לאחר מכן בפיראוס. עם זאת, הספינה הצרפתית "דיגניטי" לא עגנה בפיראוס והמשיכה ישירות לכיוון רצועת עזה.

מעשי חבלה שבוצעו לכאורה בספינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביוני 2011 הצהירו הפעילים כי שתי ספינות המשתתפות במשט ניזוקו - הספינה "ג'וליאנו" והספינה האירית "MV Saoirse". בשתי הספינות המדחפים והצנרת שמובילה למנועים ניזוקו. לדברי דובר משט דרור פיילר לא הייתה שום עדות ישירה לכך שישראל הייתה מעורבת בגרימת נזק לספינות. לפי הערכתו יקח מספר ימים לתקן את הנזק שנגרם לספינות. מארגני נוספים של המשט חשדו כי הנזק היה תוצאה של פעולת סבוטז' שבוצעה על ידי צוללנים של חיל הים הישראלי, ודרשו כי המשטרה היוונית ורשויות הנמל היווניים יספקו שירותי אבטחה עבור הספינות. חלק מהפעילים הודיעו כי הם עצמם תכננו לאבטח את הספינות. ב-29 ביוני הספינה האירית "MV Saoirse" ניזוקה בעת שעגנה בטורקיה. הפעילים טענו כי הנזק נגרם על ידי צוללנים ישראלים, אשר הצליחו לחבל בספינות מבלי להסב את תשומת לבם של השומרים שהוצבו על הספינה.

מספר משתתפים במשט ציינו כי הם נשדדו ברחוב שליד הנמל וכי הטלפונים הניידים שלהם נגנבו, וציינו כי "דייגים" חשודים נצפו בסמוך לספינות, משוטטים ללא פיתיונות או דליים, לידי אזור בו המים הנם מזוהמים.

האיסור הגורף על יציאה מנמלי יוון לכיוון רצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוון אסרה על כל הספינות שנמצאו בנמליה להפליג לרצועת עזה.

ב-1 ביולי 2011, הספינה האמריקנית "תעוזת התקווה" יצאה מהנמל ביוון לכיוון רצועת עזה, תוך הפרה של איסור זה, אך במהרה נעצרה על ידי ספינת משמר חופים יוונית והוחזרה בחזרה לנמל. בעקבות זאת, רשויות אכיפת החוק ביוון עצרו את רב החובל של הספינה והחזיקו אותו במעצר באשמת סיכון חייהם של נוסעי הספינה, מעשה שנחשב לעבירה פלילית, ובאשמת ניסיון להפליג מהנמל לכיוון רצועת עזה ללא היתר.

ב-3 ביולי, ממשלת יוון הציעה להעביר את הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה בעצמה אך הצעה זו נדחתה על ידי פעילי המשט‏[24].

ב-4 ביולי, הספינה "תחריר" יצאה מהנמל ביוון לכיוון רצועת עזה, תוך הפרה של האיסור היווני לעשות כן, ללא הצוות היווני המקורי שהיה אמור להיות על סיפונה אלא באיוש צוות מתנדבים ממדינות שונות. לדברי אחד הפעילים בספינה, כוחות מיוחדים של משמר החופים היווני עלו לספינה לאחר שהיא הייתה במרחק מספר קילומטרים מהחוף והספינה נגררה חזרה לנמל.

ב-5 ביולי, כ-20 פעילים פרו-פלסטינים מן הספינה "Guernica" פרצו לשגרירות ספרד באתונה ותבעו מהשגריר הספרדי שיתערב על מנת שהרשויות ביוון יאפשרו לספינות המשתתפות במשט להפליג לרצועת עזה‏[25].

הספינה "Dignite al Karama" לאחר השתלטות חיל הים

בשעות הבוקר המוקדמות של ה-5 ביולי, הספינה הצרפתית "Dignite al Karama", אשר נשאה שמונה נוסעים, הצליחה להתחמק ממשמר החופים היווני ולהפליג מנמל השוכן בקרבת אתונה. אף על פי כן, לאחר מספר שעות החליט צוות הספינה לחזור חזרה לנמל. לפי הדיווחים, הפעילים על סיפון הספינה לא רצו להיות היחידים שישוטו לרצועת עזה. בסופו של דבר, הפליגה "דיגניטה כראמה" (היחידה שנותרה מהמשט המקורי) מיוון, כאשר יעדה הרשמי המוצהר היה אלכסנדריה שבמצרים. מאוחר יותר הצהיר קברניט הספינה כי היא בדרכה לרצועת עזה. חיל הים של צבא ההגנה לישראל הזהיר את הקברניט וביקש ממנו לשנות את נתיבה. לאחר שסירב לכך, השתלטו לוחמי שייטת 13 על הספינה מבלי שנתקלו בהתנגדות, והובילו את הספינה לנמל אשדוד. 16 פעילים ובהם דרור פיילר ועיתונאים של אל-ג'זירה והארץ (עמירה הס) נמצאו על סיפון הספינה‏[26].

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבסוף, בעקבות התקלות הטכניות, העיכובים מצד השלטונות היווניים, וצו איסור ההפלגה עליו הודיעו היוונים, דעכו המאמצים להשקת המשט‏[3], ורק ספינה אחת הצליחה להתקרב למים הטריטוריאליים של ישראל אך נעצרה על ידי חיל הים של צבא ההגנה לישראל ללא התנגדות מצד פעיליה.

במסיבת עיתונאים שערכו מארגני המשט, למחרת כשלונו, הם האשימו את ארגון "שורת הדין" כי הוא אחד האחראים העיקריים לביטול המשט, בשל פעולותיו למניעת כיסוי ביטוחי לספינות המשתתפות ובשל הסתת השלטונות היוונים לדקדק בבדיקת ניירות השיט של הספינות (היעד המוצהר של כולן היה יעד כוזב - אלכסנדריה ולא עזה)‏[27].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The IDF’s Lawfully Enforced Naval Blockade on the Gaza Strip | Israel Defense Forces. Idfspokesperson.com (2011-06-26). אוחזר ב־2011-07-05.
  2. ^ Posted: Jul 3, 2011 12:00 PM ET. Defiant Gaza-bound boats prepare to set sail - World - CBC News. Cbc.ca. אוחזר ב־2011-07-05.
  3. ^ 3.0 3.1 Israel-Greece Ties Keeps Flotilla Anchored - Bloomberg
  4. ^ איציק וולף, סיכול סופי של המשט לעזה, News1, אתר מחלקה ראשונה, 19.7.2011
  5. ^ פורסמו שמות הרוגי המרמרה: כמעט כולם חברים בארגונים איסלאמים קיצוניים, נענע10, 20.6.10
  6. ^ חגי הוברמן, ‏"משט נוסף לעזה בתוך מספר שבועות", באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2010
  7. ^ מדינות וארגונים אסלאמיים, ערביים ובינלאומיים מצהירים כי צפויים משטים נוספים של ספינות סיוע לרצועת עזה, המרכז למורשת המודיעין, 7 ביוני 2010
  8. ^ שלמה צזנה, ‏"גם הספינה הבאה תיעצר", באתר ישראל היום, 2 ביוני 2010
  9. ^ ה־IHH משוכנע: "הפעם נלך עד הסוף"
  10. ^ סוכנויות הידיעות, ה-IHH הודיע: המרמרה לא תשוט לרצועת עזה, באתר nrg‏, 17 ביוני 2011
  11. ^ "NGO's that organized the flotilla" (June 2011). 
  12. ^ Arsu, Sebnem (17 June 2011). "Turkey: Aid Ship Won’t Join Flotilla". אוחזר ב־ 30 June 2011. 
  13. ^ Duncan, Pamela. Irish ship will not sail to Gaza after 'sabotage'. Irish Times
  14. ^ Reshet Bet :: רשת ב - מארגני המשט: ישראל חיבלה בספינה האירית. Iba.org.il. אוחזר ב־2011-06-30.
  15. ^ Canadian Arab Federation (28 June 2011). "The second ship for Gaza has left France", Canadian Boat to Gaza. אוחזר ב־ 24 June 2011. 
  16. ^ 16.0 16.1 Harper Should Support Canadians' Safe Passage to the Gaza Strip. freedomflotilla.eu (25 June 2011). אוחזר ב־25 June 2011.
  17. ^ Freedom Flotilla Italia home page (Italian). אוחזר ב־24 June 2011.
  18. ^ Bego Astigarraga. Flotilla II prepares to sail for Gaza - Features. Al Jazeera English. אוחזר ב־2011-06-30.
  19. ^ U.S. peace activists preparing to set sail on the U.S. Boat to Gaza, The Audacity of Hope. UStoGaza (1 June 2010). אוחזר ב־24 June 2011.
  20. ^ Eleftheri Mesogeios ship arrives in Pireus, Greece. freedomflotilla.eu. אוחזר ב־30 June 2011.
  21. ^ Fewer than 300 join flotilla - Israel News, ynetnews. ynetnews.com (1995-06-20). אוחזר ב־2011-06-30.
  22. ^ Sonia Verma. One year after fatal clash, a new Freedom Flotilla sets sail. The Globe and Mail. אוחזר ב־2011-06-30.
  23. ^ Jun 29, 2011. Asia Times Online :: The second freedom flotilla sails. Atimes.com. אוחזר ב־2011-06-30.
  24. ^ Activists reject Greek offer to send flotilla aid
  25. ^ סוכנויות הידיעות, פעילים במשט פרצו לשגרירות ספרד באתונה, באתר ynet‏, 5 ביולי 2011
  26. ^ איציק וולף,סיכול סופי של המשט לעזה, News1, אתר מחלקה ראשונה, 19.7.2011
  27. ^ "מקור ראשון", "דיוקן", 29 בנובמבר 2013