משפט עברי
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ראו בדף השיחה. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
ערך זה עוסק במונח. אם התכוונתם לספרו של מנחם אלון, ראו המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו.
משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.
בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים. מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות"(Judicial) והלכות "דתיות"(Religious).[דרוש מקור] לעומתו, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו הינה שרירותית.[דרוש מקור] דעה שלישית מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור]
תוכן עניינים |
[עריכה] המשפט העברי במקורות
[עריכה] בתורה שבכתב
 |
ערך מורחב – פרשת משפטים |
המשפט העברי נידון בתורה שבכתב לראשונה בספר שמות בפרשת משפטים, שם מובאים רוב דיני הממונות המוזכרים בתורה בכלל, דיני עבדים, דיני רוצח וכן הוראות המתייחסות לשופטים.
|
|
ערך מורחב – פרשת שופטים |
פרשה נוספת המהווה מקור חשוב לדיני המשפט העברי היא פרשת שופטים שבספר דברים. בפרשה זו לא נידונים דיני ממונות אך מובאת בה החובה להקים מערכת משפט הוגנת[1], דיני זקן ממרא, דיני עדות (הלכה) ודינים נוספים העוסקים ברצח.
[עריכה] בתורה שבעל פה
במשנה המשפט העברי מובא בכמה מסכתות:
בסדר מועד - דיני קידוש החודש מובאים במסכת ראש השנה.
בסדר נשים - דיני היבום והחליצה מובאים במסכת יבמות. דיני הכתובה מובאת במסכת כתובות. דיני סוטה מובאים במסכת סוטה, ודיני גירושין ונישואין מובאים במסכתות גיטין וקידושין (בהתאמה).
בסדר נזיקין - כל דיני הממונות (מלבד אלו הקשורים בכתובה המובאים במסכת כתובות) נכתבו בעבר במסכת אחת שנקראה 'מסכת נזיקין' מאוחר יותר התחלקה המסכת לשלוש מסכתות שכיום מוכרות כ"בבא קמא", "בבא מציעא" ו"בבא בתרא". במסכת בבא קמא מובאים הדינים העוסקים בתשלומי נזקים שבין אדם לחברו. דיני הלוואה וריבית ודיני ארבעת השומרים - מובאים בעיקר במסכת בבא מציעא. דיני שכנים, דיני ירושה ודיני קנייה ומכירה - מובאים בעיקר במסכת בבא בתרא (ומקצתם במסכת מסכת קידושין).
מסכתות סנהדרין ומכות עוסקות בסדרי המשפט ובדרך קיום העונשים השונים.
בניגוד למסכתות רבות אחרות על כל המסכתות העוסקות בדיני המשפט העברי נכתב גם חיבור מקביל בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי.
[עריכה] המשפט העברי בישראל
אף שהמשפט במדינת ישראל הוא משפט חילוני, אשר שואב את עקרונותיו מן המשפט המקובל ומן הדין המנדטורי שקדם לו, יש בו השפעה לא מבוטלת של המשפט העברי. במקרים מסוימים הוכנסו עקרונות שמקורם במשפט העברי לתוך חוקי מדינת ישראל. דוגמאות לכך:
- תקנת השבים, שהיא העיקרון לפיו יש להקל על עבריין המעוניין לשוב בו מדרכו הרעה.
- חוק לא תעמוד על דם רעך, היונק את שמו ואת תוכנו מפסוק בספר ויקרא.
- הגנת הפרטיות.
- עשיית עושר ולא במשפט (אף שמו של החוק נלקח ממקורות המשפט העברי).
- חוק ציד חיות בר.
- זכויות יוצרים. לפי המשפט העברי ישנו מושג של גניבת דברים.
- כבוד האדם וחירותו - גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה
- אינוס אישה בידי בעלה.
- אזהרת עדים.
בנוסף לדוגמאות ספציפיות אלה, חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, קובע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". על פי השופט מנחם אלון חוק יסודות המשפט זה הצינור הפוזיטיבי המשלים חוסרים רבים סביב ההלכה. לעומתו נשיא בית המשפט לשעבר השופט ברק טוען כי ההלכה היהודית אינה מקור מחייב, אלא מצוינת כמקור השראה, שהפירוש המקובל להם מפנה את השופט אל המשפט העברי.
במשרד המשפטים פועלת המחלקה למשפט עברי, הפועלת ליישומו של חוק יסודות המשפט בהקשר זה. בראש המכון עומד ד"ר מיכאל ויגודה[2]. לפי מקורות עיתונאיים, בכירי מערכת המשפט בישראל מתייחסים למכון זה כאל הפרעה הכרחית בעבודתם, וזאת לנוכח זהותם כחילונים, לעומת זהות אנשי המחלקה המזוהים ברובם כדתיים אורתודוקסיים.
המשפט העברי קיבל תנופה בכך שבחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו, נקבע כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. השופט מנחם אלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, הסביר כי השימוש, תחילה, בתואר "יהודית", נותן עדיפות פרשנית לאימוץ המשפט העברי בשיטת המשפט של מדינת ישראל.
בראשית ימי המדינה תרם רבות חיים כהן להכנסת המשפט העברי לתוך החוק הישראלי, מתוך הכרה בחשיבותו התרבותית.
דחיפה חזקה להכנסת המשפט העברי לתוך מערכת המשפט של המדינה הייתה מצד גורמים דתיים לאומיים, וביניהם גם ראש ישיבת מרכז הרב, הרב צבי יהודה קוק שראה בחשיבות רבה את הטמעת החוק העברי במערכות המשפט, וקונן על כך שבתי המשפט של מדינת ישראל יונקים מהחוק העות'מאני והבריטי, יותר מאשר מהחוק העברי. בחוגים הדתיים היו אחרים שלא התלהבו מכך, ביניהם בלט חבר הכנסת זרח ורהפטיג, מייסד המכון לחקר המשפט העברי במשרד המשפטים ומנהלה הראשון, שלא ראה טעם רב בשימוש "חילוני" במשפט דתי[3].
אימוץ "מעשי" של המשפט העברי נעשה במסגרת פסקי הדין של בתי המשפט השונים. החלו בכך שופטי בית המשפט העליון בשנים הראשונות של המדינה, כאשר הבולטים שבהם היו השופט הרב פרופ' שמחה אסף והשופט ד"ר משה זילברג. בדור שלאחריהם , הובאו מקורות המשפט העברי על ידי השופט חיים כהן והשופט ד"ר יצחק קיסטר. גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שניאור זלמן חשין, הרבה להתבסס על המשפט העברי והוא שנקט לראשונה בביטוי "עשיית עושר ולא במשפט",[4] שלימים עוגן בחוק עשיית עושר ולא במשפט בשנת 1979. בדורינו, השופט אשר הירבה ביישום המשפט העברי היה מנחם אלון, שבשנותיו האחונות בבית המשפט העליון כיהן כמשנה לנשיא. מנחם אלון הגיע לשיפוט לאחר שנים של מחקר והוראה אקדמיים : הוא חיבר את הספר החשוב "משפט עברי" (המונה שלושה כרכים), ועמד שנים רבות הראש המכון לחקר המשפט העברי, הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מכון שהוא ייסד ואשר "הצמיח" את חוקריו ומוריו של המשפט העברי בימנו[5]. .
לעומת זאת, היו שופטים בבית המשפט העליון כמו משה זמורה, אלפרד ויתקון, יואל זוסמן וצבי ברנזון אשר דגלו בגישה שפסקי דין צריכים להיות ממוקדים ולא להכיל אמירות אגב, וראו בדיון בעמדת המשפט העברי אמירת אגב שאין לכוללה בפסקי דין[6]
[עריכה] לקריאה נוספת
- יהודה ליב אשר גולאק, יסודי המשפט העברי תל אביב: הוצאת דביר, תרפ"ב-1922.
- מנחם אלון, המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס.
- אהרון קירשנבאום, נחום רקובר ודוד אריה פרנקל, מורה דרך במקורות המשפט העברי, ירושלים: הוצאת ספרית המשפט העברי.
- חיבוריו של נחום רקובר:
- אוצר המשפט - מפתח ביבליוגרפי של המשפט העברי, ירושלים, תשל"ה-1975.
- השליחות וההרשאה במשפט העברי, ירושלים, תשל"ב-1972.
- זכות היוצרים במקורות היהודיים, ירושלים, תשנ"א-1961.
- חוק לישראל, א-ז, ירושלים, תשנ"ב-1992 -תשנ"ח-1998.
- איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים, ירושלים תשנ"ד-1994.
- שמשון אטינגר ואחרים, סוגיות במשפט העברי, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006.
- אהרון קירשנבאום, תיאוקרטיה יהודית, דיני ישראל, כרך ח', התשל"ז-1977.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר המחלקה למשפט העברי, משרד המשפטים
- עמותת מורשת המשפט
- אתר דין תורה
- רשת בתי הדין ארץ חמדה - גזית
- נוער שוחר משפט עברי
- משפט עברי, באנציקלופדיה ynet
- מכון משפט לעם
- משפט עברי, באתר "דעת"
- חוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980, מאמר מאת אורלי אילני, באתר מט"ח
- חקירות שב"כ לאור המשפט העברי, ד"ר ויגודה, ראש תחום במשרד המשפטים, אתר דעת
- יאיר אטינגר, לצד חוק יסוד כבוד האדם, גם לרמב"ם יש דעה על הוצאת דיבה, באתר הארץ, 24.11.06
- מיכאל אברהם, האם ההלכה היא משפט עברי?, אקדמות, ט"ו
.
- חיבוריו של ידידיה צ' שטרן, המכון הישראלי לדמוקרטיה - ירושלים:
- התפתחות המשפט העברי בישראל, מאת עו"ד יונתן לוי (בירותי)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (דברים פרק טז פסוק יח)
- ^ אתר המחלקה למשפט העברי במשרד המשפטים
- ^ חוקה לישראל - דת ומדינה, ירושלים, מסילות, 1988.
- ^ קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל. (ירמיהו פרק י"ז פסוק יא')
- ^ חיים כהן, להיות יהודי: תרבות, משפט, דת, מדינה, הוצאת כנרת, 2006, עמוד 316
- ^ שם
| מצוות ומנהגים יהודיים | |||
|---|---|---|---|
|
