המתקפה המצרית ב-8 במרץ 1969

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארטילריה מצרית

המתקפה המצרית ב-8 במרץ 1969 הייתה מתקפה רחבה ואינטנסיבית כנגד כוחות צה"ל בסיני שבעיני רבים סימנה את תחילתה של מלחמת ההתשה. מטרת המתקפה הייתה כיבוש חלקים מחצי האי סיני. המתקפה נשתבשה ביומה השני עקב הריגת רמטכ"ל צבא מצרים הגנרל עבד אל-מונעם ריאד באש צה"ל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים נחל צבא מצרים תבוסה מוחצת, כאשר בסדרה של קרבות בזק כבש צה"ל ממצרים את חצי האי סיני. לאחר המלחמה נפרשו כוחות צה"ל בבסיסים המצריים במרחבי סיני והקימו מערך של מוצבים חדשים לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ (שנקראו לימים קו בר-לב). לאחר המלחמה מיהרה מצרים לשקם את צבאה בסיוע סובייטי נרחב. ככל שנתשתקם הצבא המצרי ובנה מערך בצידה המערבי של תעלת סואץ כך נתרבו תקריות האש ביוזמה מצרית. תקריות האש בהדרגה שינו את פניהן והפכו מתקריות ירי נק"ל ביוזמה מקומית לתקריות מתוכננות ביוזמה מצרית בכירה יותר. בחלוף החודשים ובמקביל להתעצמות הצבאית הצהיר נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר כי בכוונתו לשחרר את סיני בכוח. על אף שהצבא המצרי לא השלים את שיקומו, נדחף במידת מה נאצר ליזום פעולות התקפיות בלחץ העם כפי שבא לידי ביטוי בהפגנות פברואר 1968.

תוכנית המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסלמה הדרגתית החליטה מצרים לפתוח במתקפה רחבה ואינטנסיבית כנגד כוחות צה"ל שבצידה המזרחי של התעלה ב-8 במרץ. המתקפה תוכננה להתבצע בשלבים:

  • שלב א' - ריכוך ארטילרי. בשלב זה יופגזו ביצורי צה"ל לאורך התעלה.
  • שלב ב' - לאחר ריכוך המוצבים הישראלים ובחסות הפגזה ארטילרית יצלחו את התעלה כוחות קומנדו מובחר על גבי סירות ויתקפו את המוצבים הישראלים.
  • שלב ג' - מבצע צליחה של יחידות יבשה גדולות שיכבשו שטחים סמוכים לתעלה.

המתקפה המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 8 במרץ חדרו מטוסי מיג 21 למערב סיני. כנגדם הוזנקו מטוסי ירוט ישראלים. בקרב אוויר הופל בשעה 11:20 מטוס מיג 21 מצרי וטייסו נשבה. בשעה 17:30 כמתוכנן פתחו המצרים בהפגזה כבדה על מוצבי צה"ל לאורך כל תעלת סואץ. ההפגזה הייתה אינטנסיבית והונחתו בתוך זמן קצר כ-40 אלף פגזים. בהפגזה נהרגו ארבעה חיילי צה"ל ונפצעו 14 חיילים, אחד מן ההרוגים היה טייס מטוס פייפר שהופל בטיל SA2[1][2]. בתגובה פתחו כוחות צה"ל בהפגזה ארטילרית ובירי טנקים לעבר מטרות בגדה המערבית של התעלה. בשעה 20:10 הפגיז צה"ל את בתי הזיקוק בעיר סואץ והבעירם. ביום השני למתקפה בעוד נמשכת ההפגזה הכבדה ירו כוחות צה"ל רקטת זאב ניסיונית לעבר מוצב קדמי באזור שבין אסמאעיליה לבין פורט סעיד שבו שהה באותו הזמן הרמטכ"ל המצרי, עבד אל-מונעם ריאד. הרמכ"ל המצרי ומספר קצינים מצרים בכירים נוספים נהרגו במקום. הריגת הרמטכ"ל המצרי שיבשה את מהלך הקרב המתוכנן ומכאן נמשכה פעילות ההפגזה בלבד מבלי לשלב את כוחות החי"ר ומבלי ליישם את שלבי המבצע הבאים.

תוצאות המתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הריגת הרמטכ"ל המצרי שיבשה את המתקפה המצרית.
  • בהלווית הרמטכ"ל השתתפו כמיליון איש שקראו בזעם לנקמת דמו ודרשו פתיחה במלחמת שחרור כנגד ישראל.
  • לאחר מותו של ריאד הגבירה מצרים את המתקפות על כוחות צה"ל בקו בר-לב בעיקר באמצעות הפגזות שנמשכו בחודשים מרץ, אפריל, מאי ושיאן היה ביוני 1969.
  • הפגזת מתקני הזיקוק בסואץ יצר מחסור בדלק במצרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוסטפא כבהא, חרב אל-אסתנזאף: מלחמת ההתשה בראי המקורות המצריים, אפעל: יד טבנקין, מכון ישראל גלילי לחקר מדיניות ההתיישבות, הביטחון והחוץ; אוניברסיטת תל אביב, 1995, עמ' 84–85
  • פסח מלובני, הארטילריה המצרית במלחמת ההתשה, תמיד תותחן, ספטמבר 2021, עמ' 52–56

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]