הנאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנאק
מקום הקמה לוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות לוס אנג'לס
תקופת הפעילות 1978–1982
1986–1992
1994
1996–2010
סוגה גל חדש, פאוור-פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קפיטול רקורדס, כריזמה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.theknack.com
פרופיל ב-IMDb
חברים לשעבר
דאג פייגר
ברטון אוור
פרסקוט ניילס
ברוס גארי
פט טורפי
בילי וורד
טרי בוזיו
דייוויד הנדרסון
דואן לינאן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנאק (כישרון או מיומנות בתחום מסוים - באנגלית: The Knack) הייתה להקת רוק אמריקאית שבסיסה בלוס אנג'לס שזכתה לתהילה עם הסינגל הראשון שלה, "שרונה שלי" - My Sharona, שהפך ללהיט בינלאומי בשנת 1979.

עטיפת אלבום הבכורה, 1979 "תפוס את הפטנט" - Get the Knack

הנאק נוסדה ב-1978 עם ההרכב המקורי והקלאסי של דאג פייגר (סולן, גיטרת קצב), ברטון אוור (גיטרה מובילה, קולות רקע), פרסקוט ניילס (בס) וברוס גארי (תופים). כל חברי ההרכב הם יהודים. הרכב זה הקליט את שלושת אלבומיה הראשונים של הלהקה. בראשות הצלחת הסינגל "שרונה שלי", אלבומם הראשון מ-1979 - Get the Knack הגיע למקום הראשון במצעדים של כמה מדינות. עם זאת, שני האלבומים הבאים שלהם, But The Little Girls Understand (1980)... ו-Round Trip (1981) היו פחות מוצלחים משמעותית. אל מול ההצלחה ההולכת ופוחתת, הלהקה התפרקה ב-1982.

הלהקה התאחדה ב-1986 והוציאה את אלבומה הרביעי, Serious Fun ב-1991 לפני שהתפרקה שוב בשנה שלאחר מכן. לאחר איחוד קצר ב-1994, הנאק התאחדו שוב ב-1996, והקליטו שני אלבומים נוספים - Zoom (1998) ו-Normal as the Next Guy (2001). לאחר מותו של דאג פייגר ב-2010, ההרכב התפרק לצמיתות. האלבום האחרון של ההרכב, Rock & Roll Is Good for You: The Fieger/Averre Demos יצא לאור ב-2012.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד (1977-1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמר דאג פייגר, (יליד 1952, אוק פארק, מישיגן) פרבר צפוני של דטרויט, מישיגן, ניגן בעבר בלהקת רוק אקלקטית בשם Sky, וכן בהרכב בשם Sunset Bombers. למרות שסקיי זכתה להערכה צנועה, כולל הפקה על ידי מפיק הרולינג סטונס, ג'ימי מילר, הלהקה התפרקה מבלי שזכתה להצלחה מסחרית במצעדים. כתוצאה מכך, החליט פייגר לעבור ללוס אנג'לס ולהקים הרכב חדש. זמן קצר לאחר שהגיע ללוס אנג'לס, פגש שם פייגר את הגיטריסט והקלידן, ברטון אוור, והשניים החלו לשתף פעולה בכתיבת שירים. פייגר הכיר גם את המתופף, ברוס גארי שנים ארוכות לפני שהקים את הנאק ב-1978 עם הבסיסט, פרסקוט ניילס. ניילס היה האחרון להצטרף להרכב, שבוע לפני ההופעה הראשונה של הלהקה ביוני 1978. מספר הקלטות דמו שהלהקה שלחה לכמה חברות תקליטים, נדחו כולן. חלק מהשירים הללו הרכיבו מאוחר יותר את אלבום הבכורה של הלהקה Get the Knack, וכללו את הלהיט השני של הלהקה - "Good Girls Don't".

שרונה אלפרין על עטיפת הסינגל My Sharona, יוני 1979

Get the Knack[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חודשים לאחר הופעת הבכורה של הלהקה, והופעות מוצלחות במועדונים בסאנסט סטריפ, כמו גם ג'אם סשנים עם מוזיקאים כמו ברוס ספרינגסטין, טום פטי וריי מנזרק, החלה מלחמת הצעות מחיר של חברות התקליטים על הזכות להחתים אותה. עשר חברות תקליטים שונות התחרו על זכות זו, אך הלהקה בחרה לבסוף בקפיטול רקורדס. הנאק קיבלו את מענק החתימה הגדול ביותר בתולדות החברה נכון לאותה תקופה.

אלבום הבכורה של הלהקה, Get the Knack, היה אחד האלבומים הנמכרים ביותר של השנה, החזיק במקום הראשון במצעד האלבומים האמריקאי במשך חמישה שבועות רצופים, ומכר שני מיליון עותקים בארצות הברית, ושלושה מיליון נוספים ברחבי העולם. האלבום הוקלט במשך שבועיים בלבד בעלות של 18,000 דולר. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב תוך 13 יום בלבד מצאתו, והיה לאלבום הנמכר במהירות הרבה ביותר בחברת התקליטים קפיטול רקורדס מאז אלבומם של החיפושיות, Meet The Beatles! מ-1964. הסינגל המוביל, "שרונה שלי", היה ללהיט מס' 1 בארצות הברית, והפך לשיר מספר 1 ברשימת סוף השנה של מצעד בילבורד לשנת 1979. הסינגל העוקב, "Good Girls Don't" הגיע בשיאו למקום ה-11 בארצות הברית, ולמקום הראשון בקנדה.

עם זאת, הצלחתה של הלהקה ועלייתה לראש המצעדים גררה גם ביקורת, עקב הדמיון בין עטיפת האלבום לעטיפת אלבומם של החיפושיות, Meet The Beatles!, כאשר גם התווית המרכזית עם לוגו החברה במרכז התקליט, הייתה בעלת סגנון ועיצוב זהה לתקליטי החיפושיות מתחילת שנות ה-60. גם מראה הרטרו של הלהקה שהזכיר את שנות ה-60 וסאונד הפופ/רוק שלה, הוביל את המתנגדים להאשים אותם בהיותם מתחזים של החיפושיות, טענה שהלהקה וחברת התקליטים דחו. פייגר הודה בדמיון בין שתי הלהקות, וטען כי כוונתם הייתה להציג את הנאק כהעתק של הפלישה הבריטית. פייגר המשיך והזכיר כיצד מעריצי הנאק שהיו צעירים מדי באותה תקופה, לא יכלו לחוות את שנות ה-60, ולא נכון לשלול מהם את הפריבילגיה לחוות משהו דומה.

המבקרים מצידם טענו שהלהקה כופה זיכרונות לא מספקים ולא מקוריים משנות ה-60 על אלו שלא הכירו את התקופה. הם אף האשימו את הלהקה בסקסיזם בלחנים של שיריהם, במחזור המוזיקה שלהם, בשימוש במניפולציות במהלך הקריירה שלהם, בהופעה שחצנית על הבמה, וב"חילול" החיפושיות עם עטיפת האלבום הזהה. כאשר האלבום המשיך וצבר פופולריות, הלהקה נתקלה ביחס עיון מצד אמנים אחרים שטענו שהשיווק האינטנסיבי שלה פוגע במאמצים שלהם בשחזור הסאונד של שנות ה-60. טענה זו, כמו גם הטענה כי מושא חלק מהשירים של הנאק היו נערות מתבגרות (עובדה שהוכרה כנכונה מאוחר יותר כשחברי הלהקה היו כבר מבוגרים בשנים רבות), הובילו במהירות לקמפיין "Knuke the Knack" (פרפרזה על שם הלהקה שפירושה שימוש בנשק גרעיני נגדה), בהובלת האמן מסן פרנסיסקו, יו בראון.

אלבומי המשך (1980-1981)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאק הקליטו במהירות אלבום המשך, But the Little Girls Understand... שיצא בראשית 1980. למרות שהאלבום זכה בזהב בארצות הברית וביפן, ובפלטינה בקנדה, הוא לא הגיע לאותה הצלחה מסחרית כמו אלבום הבכורה שלהם. פייגר טען בראיונות מאוחרים יותר שכל הרצועות של Get the Knack ו-But the Little Girls Understand... נכתבו לפני הקלטת האלבום הראשון ונועדו לצאת כאלבום כפול. בנוסף, הסינגל המוביל מתוכו "Baby Talks Dirty" שהה רק לזמן קצר בטופ 40 בארצות הברית, ונעצר לבסוף במקום ה-38, אבל הגיע בקנדה למקום ה-13. סינגל ההמשך, "Can't Put a Price on Love" החמיץ לחלוטין את 40 הגדולים, והגיע בשיאו למקום ה-62. לאחר כמעט שנה של סיבוב הופעות בארצות הברית, קנדה, אירופה, ניו זילנד, אוסטרליה ויפן, החל מאפריל 1980 הלהקה לקחה שנת הפסקה בגלל תשישות וחילוקי דעות פנימיים.

הלהקה התאחדה מחדש בקיץ 1981 כדי להקליט את אלבומם השלישי, Round Trip. האלבום שיצא לאור באוקטובר 1981 היה אכזבה מסחרית, הגיע רק למקום ה-93 במצעד האמריקאי, ומכר 150,000 עותקים בלבד. כמו כן, הסינגל המוביל מתוכו "Pay the Devil (Ooo, Baby, Ooo)" הגיע בשיאו למקום ה-67 במצעד הפזמונים האמריקאי. הלהקה הופיעה מספר פעמים במהלך 1981 כדי לקדם את מכירות האלבום. הקלידן, פיל ג'וסט, הוכנס להרכב בשלב זה כדי לאפשר ללהקה לשכפל את הסאונד הכבד יותר של האלבום. לאור ההצלחה ההולכת ופוחתת במהירות, הביקורות התכופות נגד הלהקה, ומריבות פנימיות, עזב פייגר את ההרכב בסוף דצמבר 1981, חודשים ספורים לאחר יציאתו של Round Trip. במחצית 1982 הנאק התפרקו בזמן שפייגר הקים הרכב חדש, "Doug Fieger's Taking Chances".

חזרתה של הנאק והאלבום האחרון (1986–2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאק התאחדו שוב בנובמבר 1986, כדי לנגן במופע צדקה עבור מישל מאיירס, שהיה האדם הראשון שהחתים את הלהקה להופעה ב-1978. במשך השנים הבאות הם המשיכו לנגן בהופעות במועדונים. ביולי 1989, החליף בילי וורד את ברוס גארי כמתופף הלהקה. ב-1990, הנאק חתמו עם חברת התקליטים, כריזמה רקורדס והקליטו את האלבום Serious Fun שיצא בפברואר 1991. הסינגל המוביל מתוכו, "Rocket O' Love" הגיע לעשרת השירים המובילים בתחנות הרדיו AOR בארצות הברית (רשת תחנות רדיו המשדרות רוק), ולמקום ה-30 בקנדה. חברת התקליטים כריזמה קרסה לאחר מותו של מייסד הלייבל, טוני סטראטון סמית', והלהקה התפרקה שוב ב-1992.

ב-1994 הלהקה התאחדה והופיעה על מנת לנצל את הפופולריות המחודשת שצבר הלהיט "שרונה שלי", לאחר שנכלל בפסקול הסרט מציאות נושכת" (Reality Bites) בכיכובה של וינונה ריידר. במהלך אותה תקופה, הם הופיעו בתוכנית הלילה של ג'יי לנו וביצעו את "שרונה שלי" לראשונה אי פעם ברשת טלוויזיה. ב-1996, כל ארבעת חברי הלהקה המקוריים, כולל המתופף ברוס גארי, התאחדו באולפן בפעם האחרונה כדי להקליט רצועה לאלבום אוסף בהשתתפות אמנים שונים, בו הצדיעה הלהקה ללהקה הבריטית Badfinger כשביצעה את להיטה "No Matter What".

הנאק המשיכו להופיע ולהקליט עד סוף שנות התשעים וראשית שנות ה-2000. הבסיסט, דואן לינאן הצטרף להרכב מ-2008 עד 2010. טרי בוזיו החליף את וורד כמתופף של האלבום Zoom מ-1998, ודייוויד הנדרסון ניגן תופים באלבומים Normal as the Next Guy מ-2001, ו-Live from the Rock N Roll Funhouse מאותה שנה. המתופף פט טורפי החליף את הנדרסון, וניגן עם הלהקה עד מותו של פייגר ב-2010.

בשנת 2005, הנאק הופיעו בתוכנית הטלוויזיה Hit Me, Baby, One More Time, בביצוע של "My Sharona" ו"Are You Gonna Be My Girl" של להקת Jet.

בשנת 2006, דאג פייגר וברטון אוור הגישו תביעה נגד להקת ההיפ הופ, ראן די אם סי בגין הפרת זכויות יוצרים. בתביעה נטען כי נעשה שימוש בריף הגיטרה המפורסם מ"שרונה שלי" ללא רשות ברצועה "It's Tricky" מתוך אלבומם Raising Hell משנת 1986.

במהלך הופעה בלאס וגאס ב-2006, פייגר הפך מבולבל, פיתח כאב ראש עמום ושכח את המילים לשירים שכתב וביצע במשך שנים. הוא אובחן עם שני גידולים מוחיים, עבר ניתוח ורדיוכירורגיה וחזר להופיע. עם זאת, הוא המשיך להיאבק בסרטן המוח והריאות עד מותו ב-14 בפברואר 2010, בוודלנד הילס, קליפורניה, בגיל 57, ובכך למעשה הלהקה הגיעה לסוף דרכה.

ברוס גארי נפטר ב-22 באוגוסט 2006 בגיל 55, לאחר שחלה בסרטן לימפומה שאינה מחלת הודג'קין-NHL.

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏•‏‏ ברטון אוור - קולות רקע, גיטרה מובילה, קלידים (1978-1982, 1986-1992, 1994, 1996-2010)
‏•‏‏ דאג פייגר - שירה מובילה, גיטרה קצב (1978-1981, 1986-1992, 1994, 1996-2010; נפטר ב-2010)
‏•‏‏ ברוס גארי - תופים (1978-1982, 1986-1989, 1996; נפטר ב-2006)
‏•‏‏ פרסקוט ניילס - בס (1978-1982, 1986-1992, 1994, 1996-2008)
‏•‏‏ פיל ג'וסט - קלידים (1981)
‏•‏‏ סטיבן 'מאק' מקנלי - שירה מובילה (1982)
‏•‏‏ פט טורפי - תופים (1989, 2001-2010)
‏•‏‏ בילי וורד - תופים (1986-1992, 1994, 1996-1998)
‏•‏‏ טרי בוזיו - תופים (1998-2001)
‏•‏‏ דיוויד הנדרסון ("הולמס ג'ונס") - תופים (2001)
‏•‏‏ דואן ליינאן - בס (2008-2010)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 Get the Knack
  • 1980 But the Little Girls Understand...
  • 1981 Round Trip
  • 1991 Serious Fun
  • 1998 Zoom
  • 2001 Normal as the Next Guy
  • 2003 Re-Zoom
  • 2012 Rock & Roll Is Good for You: The Fieger/Averre Demos

הופעות חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2002 Live from the Rock n Roll Funhouse
  • 2012 Havin’ a Rave-Up! Live In Los Angeles, 1978
  • 2022 Live at the House of Blues (September 25, 2001)

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות חיות וידאו, די וי די ולייזר דיסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980 The Knack Live at Carnegie Hall
  • 2002 Live from the Rock n Roll Funhouse
  • 2007 On Stage at World Cafe Live

די וי די דוקומנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 Getting the Knack

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 "My Sharona"
    "Good Girls Don't"
  • 1980 "Baby Talks Dirty"
    "I Want Ya"
    "Can't Put a Price on Love"
    "It's You"
    "Mr. Handleman"
  • 1981 "Africa"
    "Just Wait and See"
    "Pay the Devil (Ooo, Baby, Ooo)"
    "Boys Go Crazy"
  • 1991 "Rocket O' Love"
  • 1994 "My Sharona" - פסקול הסרט מציאות נושכת
  • 2012 "Midnight Misogynist"
  • 2022 "That's What the Little Girls Do"
    "Harder on You"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הנאק&oldid=38287900"