הנבואה במסורת ישראל

נבואה

הקדשה לנבואה נביא הנבואה הקלאסית בישראל הנבואה במסורת ישראל

הנבואה, לפי המסורת הדתית, הינה אחת הדרכים שבהן יוצר האל קשר עם בני האדם. הנבואה, הכתובה בתנ"ך עיצבה את דמותה של היהדות.

דרגות של נבואה

על פי היהדות, ישנם דרגות שונות של נבואה. המקרא מבחין בין דרגת נבואתו של משה לבין נבואותיו של הבאים אחריו, כאמור אחרי מותו של משה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים"‏. במסורת חז"ל נתנו כמה הסברים להבחנה בין דרגות הנבואה בין השאר - "כל הנביאים נסתכלו באספקלריה (מסך) שאינה מאירה; משה רבנו נסתכל באספקלריה המאירה"‏. משום כך מקובל להבחין: התורה הינה ברמה של נבואה עליונה של משה רבנו, הנביאים הינם ברמה של נבואה רגילה ואילו הכתובים נכתבו תחת השראה של רוח הקודש, שזוהי סוג של השראה יותר נמוכה.

הכנה לקבלת נבואה

התיאורים במקרא

על פי המסופר בתנ"ך נראה כי אין מצב קבוע וברור לנבואה. לעתים היא באה במפתיע על האדם, כמו אצל משה בסנה, שמואל במשכן שילה או ירמיהו, בלא שעשו הכנות להתנבאותם. לעומת זאת בספר שמואל ובספר מלכים מסופר על חבורות בני נביאים, שהתלמדו להתנבא, והגיעו למצב של התעלות ונבואה. . לעתים הנביאים הוקדשו מילדותם כמו אצל שמואל, ולעתים הם במפתיע נלקחו מעבודתם כמו עמוס, שאומר על עצמו שהוא בוקר ובולס שקמים ואיננו לא נביא ולא בן נביא.

ספרות חז"ל

לתפיסת חז"ל לא כל אדם יכול להגיע לנבואה ולא כל תקופה מתאימה לנבואה. גם כאשר ישנו אדם מושלם שראוי לנבואה, אם הדור אינו ראוי לנבואה, הרי זו לא תשרה. כך הם הסבירו מצב שבו היו אנשים גדולים כהלל הזקן בבית שני, שהיו ראויים לנבואה, אך היא בוששה מלשרות עליהם.

לתפיסתם, אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר ועניו.

ספרות הראשונים

לשיטת הרמב"ם‏ טהרת המידות היא המפתח לנבואה; את המילה "גיבור" בתיאור של חז"ל הוא מפרש כמתגבר על יצרו, ואת עשיר כמי ששמח בחלקו ומסתפק במועט, לפי המשנה באבות. כדי שהאדם יתנבא עליו להיות חכם בחוכמת המדע והתורה , בעל מידות וכשרון דמיוני מפותח. הרמב"ם מסביר בפרק שביעי משמונה פרקים - הקדמתו לפירושו למסכת אבות, שכל המעלות השכליות (בלי להסביר מהן) נדרשות כדי שאדם יתנבא ואילו לעומת זאת ניתן להסתפק רק בחלק ממעלות המידות אם כי ככל שתיקון המידות מושלם יותר הנביא יגיע לרמת נבואה גבוהה יותר.
על האדם להתכונן לנבואה, לא ייתכן שאדם לא יתכונן ויתנבא, אולם האדם הראוי בכישורים הנדרשים אם יתכונן סביר שיתנבא - אם לא יתנבא זהו נס, כלומר הנבואה היא תופעה טבעית ולא ניסית. דרגות שונות יש בנבואה כשם שיש דרגות בחוכמה. איכות הדרגה קובעת את איכות הנבואה, ולכן נביא בדרגה גבוהה יותר יבין יותר טוב ונכון יותר את התגלות ה' אליו. ריה"ל, בספר הכוזרי, הוסיף הגבלה מעניינת על הנבואה וקבע ש"כל מי שנתנבא לא התנבא אלא בארץ ישראל או בעבורה". לתפיסתו יש קשר הדוק בין הנבואה למעמד הלאומי של ישראל. את המצב של העדר הנבואה הוא מסביר במצב של גלות ישראל. דבריו מסתמכים על אמרת חז"ל הקובעת, כי מאז שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מחכמים ונמסרה לשוטים.

במכניקה של הנבואה על פי תפיסות הוגי דעות יהודיים, הנבואות נקלטות בדמיונו של האדם. "ביד הנביאים אדמה". ישנו קשר אמיץ בין חלום לבין נבואה. דמיון עשיר ומפותח, הוא בסיס טוב לנבואה.

ספרות האחרונים

לפי הגותו של הרב קוק כדי שתתחדש הנבואה, יש צורך לפתח את הדמיון, ולכן לתפיסתו במאה ה-20 התפתחה תרבות אנושית שמבוססת הרבה על דמיון האדם, כהכנה לחידוש הנבואה.

אימות נבואה

ע"פ היהדות נבואה חייבת ליהיות מדוייקת, נבואה שפרט בה אינו מתקיים במדויק אינה נבואה. (אם כי יש מקרים בהם לא מסיקים מאי קיום הנבואה שמדובר בנביא שקר). אחר שהאדם הוכר על ידי העם כנביא ע"י אימות נבואתו, אסור להסתפק בנבואתו ולבקש ממנו מופת. בכל זאת מצאנו הרבה נביאים, כשבאו לומר נבואות חשובות וחששו שלא יאמין להם העם נתנו מופת על קיום הנבואה.

אמנם יש מצבים שבהם הנביא מאבד את מעמדו. והם:

אם ניבא על דבר טוב שיבוא ולא בא (אם נבא על דבר רע ולא התקיים, הוא אינו מאבד את חזקתו, מפני שאולי עשו הציבור תשובה ורחם עליהם אלוהים ‏).

אם מנבא לבטל אחת מהמצוות לעולם (אם מנבא לבטל את המצוה לזמן מסוים, חובה לשמוע לו).

אם מנבא לעבוד עבודה זרה אפילו לזמן מסוים.

וכך כותב הרמב"ם:

	"כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו' לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואח"כ נאמין בך אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן."
– משנה תורה לרמב"ם, ספר יסודי התורה, הלכות י, פרק א

תפקיד הנביא

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לדברי רבי מנחם מֶנְדֶל שניאורסון, הרבי מליובאַוויטש, אחד ממאפייני הנבואה הוא יצירת הבנה והזדהות פנימית אצל הנביא ושומעיו עם הרעיון האלוהי המועבר באמצעות נבואה. זאת בניגוד לפסיקה הלכתית או דברי תורה מסוג אחר. הוא מדמה את הנביא ליועץ; הנבואה עוסקת דווקא בענייני העולם ונועדה להתקבל על דעתו וליבו של השומע‏‏.

מהשוואה בין הציווי "שופטים ושוטרים תתן לך", ליעוד הגאולה "ואשיבה שופטייך ויועצייך", הסיק הרבי מליובאַוויטש שבזמן הגאולה לא יהיה צורך באכיפה (שוטרים) בגלל שהעם יבין את פסקי השופטים באמצעות היועצים והנביאים‏.

הפסקת הנבואה

לפי המסורת היהודית פסקה נבואה מעם ישראל עם פטירת אחרוני הנביאים חגי זכריה ומלאכי, ב-40 שנה לבית המקדש השני‏, כלומר, בשנת ג'תמ"ח (312 לפנה"ס) - בדיוק אלף שנה אחרי יציאת מצרים. ועתידה לחזור בעתיד. במקביל להפסקת הנבואה אומרים חז"ל שבטל יצר עבודה זרה.

לדברי הרמב"ם 'כלי הנבואה' שֻתַּק עקב העצלות והעצבות הכרוכה בשעבוד "לבורים העבריינים המצרפים הֶעְדֵּר שׂכל אמיתי עם שלמות התאוות הבהמיות".‏ הרמב"ם מסתמך על הכתוב במגילת איכה: "מלכה ושֹריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'", ומבאר שבימות המשיח ממילא תחזור הנבואה.

באגרת תימן כותב הרמב"ם על מסורת אבותיו, לפיה תחזור הנבואה בשנת ד'תתקע"ו 1216: "אמִתת העת בדקדוק אינה נודעת. אך יד בידי קבלה נפלאה, קיבלתיה מאבי ומזקני . . . ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה"‏.

לדברי הרבי מליובאוויטש הנבואה תחזור לישראל בזכות הבעל שם טוב ותלמידיו, ותהווה הכנה לימות המשיח בהם יקיים את ישראל את מצוות התורה מתוך רצון והבנה.^{[דרוש מקור]}

נביאי שקר

ערך מורחב – נביא שקר

על פי הרמב"ם, נביא מוגדר כנביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת משה‏, מוסיף או גורע ממצוות התורה‏, וכמובן נביא שנבואתו לא התקיימה במלואה‏.

לקריאה נוספת

• דוד כהן, קול הנבואה - ההיגיון העברי השמעי. על דרך המחשבה העברית, ששיאה הוא הנבואה. וכיצד זוהי אלטרנטיבה לדרך המחשבה המערבית הפילוסופית.
• בנימין אופנהיימר, הנבואה הקלסית - התודעה הנבואית, הוצאת מאגנס, 2001
• גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלסית, מוסד ביאליק
• אברהם יצחק קליין, נביאי אמת: יסודות כתבי הקודש, תשכ"ט
• יצחק סנדר, מחזה עליון: חקרי הלכות ובירורים בעניני נביא ונבואה קבלתם, אמירתם וכתיבתם, 1987
• יובל שרלו, יראה ללבב - על ייעוד הנבואה ותוכנה הפנימי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007
• אודיה צוריאלי ואסף פני-אל (עורכים), הנבא בן אדם - על הנבואה כאפשרות ממשית, הוצאת ראובן מס, 2006

קישורים חיצוניים

• נבואה, באתר "מקראנט":
• אפרים א. אורבך, משה ויינפלד, ‏מתי פסקה הנבואה?, באתר "מקראנט"
• נבואה, באנציקלופדיה ynet
• הרב זאב סולטנוביץ', ‏הנבואה הישראלית, באתר ישיבה.
• יחסם האמביבלנטי של מלכי יהודה וישראל לנביאים באתר הידען