הנג'אדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הנג'אדה בחיפה שחלש על גשר רושמיה

ארגון הנג'אדהערבית النجادة - "המושיעים") היה ארגון נוער לאומי-צבאי ערבי שפעל בארץ ישראל מתום מלחמת העולם השנייה והפך לכח לוחם בראשית מלחמת העצמאות.

הקמת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון נוסד על ידי אנשי האופוזיציה למופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, עם תום מלחמת העולם השנייה ב-1945 והיה הכח המאורגן הראשון של הערבים בארץ ישראל בתקופה זו. מקים הארגון והעומד בראשו היה עורך הדין מוחמד נימר אל-הווארי. הווארי, יליד נצרת ממוצא בדואי, שימש כמורה בחברון, ולאחר מכן כעורך־דין בנצרת וביפו. הוא היה אלמוני בציבור הפלסטיני, לא נמנה עם המשפחות המובילות בקרבן, ומעמדו היה לצנינים בעינהן. הארגון הוקם על בסיס מועדון הספורט האסלאמי וחברי הצופים האורתודוקסים ביפו, ומרכזו נותר בעיר עד לנפילתה בידי ההגנה והאצ"ל במאי 1948. לשורותיו התקבלו נערים מגיל 16 ומעלה, ומטרתו המוצהרת הייתה נטיעת משמעת ורגש לאומי בנוער הערבי ומאבק בשאיפות העצמאות היהודיות בארץ ישראל.

מקור השם "נג'אדה" בארגון צבאי לבנוני בשם זהה, אך אופן הפעולה שלו הושפע מן המודל שהציב היישוב היהודי: תנועות הנוער הציונות, הגדנ"ע וההגנה, שהיו מוכרות היטב לציבור הערבי בארץ ישראל. סיסמת הארגון נקבעה כ"ארץ הערבים לערבים".

על רקע הרגשות הלאומיים הגואים בקרב ערביי ארץ ישראל גדל הארגון במהירות רבה, ותוך מספר חודשים התרחבו פעולותיו לכל חלקי הארץ והקיפו בין 2,000 ל-3,000 צעירים. ביולי 1946 ערך הארגון מצעד ביפו בהשתתפות כ-2,000 פעילים; לנוכח כוחו מונה אל-הווארי על ידי הוועד הערבי העליון למפקד יפו.

עמדות הארגון וקשריו עם מוסדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-הווארי נמנה עם תומכי המלך עבדאללה הראשון, אשר סייע לו לעמוד לזמן-מה בלחצי המפלגה החוסיינית. למרות שמטרותיו המוצהרות של הארגון היו מניעת עצמאות מדינית מן היהודים בארץ ישראל, הוא היה מתון ממפלגת החוסיינים. הוא שיתף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי, ומנהיגיו נשאו ונתנו עם אנשי היישוב על הרגעת הרוחות בעקבות אירועים אלימים כמו הרצח בגן הוואי. מנהיג הארגון, אל-הווארי, עמד בקשרים עם הש"י ונפגש מספר פעמים עם ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית, ג'וש פלמון, לצורך תיאום עמדות. מסמכים מציעים שאל-הווארי אף הופעל על ידי פלמון ועזרא דנין החל מ-1945 כמשקל נגד למפלגה החוסיינית.

מאבק מול מפלגת החוסיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית כוחו של הנג'אדה ניסו הועד הערבי העליון והמפלגה החוסיינית להשתלט על הארגון. בספטמבר 1946 הם הקימו מחדש ארגון מתחרה, שפעל לזמן קצר במהלך המרד הערבי, בשם אל-פותווה ("הנעורים"). בראשו העמידו את כאמל עריקאת, לשעבר קצין בולשת במשטרת ירושלים הבריטית. כוחות הנג'אדה היו דומיננטיים בשפלת הנגב ובערים הערביות בגליל ובמישור החוף, ואילו אל-פותווה שלט בירושלים ובערי שדרת ההר. בשנים 1946-1947 הפעילו החוסיינים לחץ על אל-הווארי שיסכים למיזוג שני הארגונים, וארגנו פרובוקציות, כדוגמת הרצח בגן הוואי כדי לגרום לאנשי הנג'אדה להקצין ולחבור אליהם. ביוני 1947 הצליחו החוסיינים להביא לאיחוד הארגונים תחת שליטתם[1]. הארגון המאוחד נקרא ארגון הנוער הערבי (מנט'מת אל-שבאב אל-ערבי) ובראשו הועמד מחמוד לביב - קצין צבא מצרי. הווארי ועריקאת מונו לסגניו וסמכותו של הווארי עוקרה. הארגון המאוחד מנה כ-10000 איש, עשירית מהם לוחמים לשעבר - אך בקרב הציבור היהודי כונה גם הארגון המאוחד "הנג'אדה".

הנג'אדה במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-הווארי היה אחראי על הביטחון הציבורי ביפו מטעם הועד הערבי העליון, ואף על פי כן התייחסו אליו אנשי הוועד בחשד. עם הגיעו של חסן סלאמה ליפו איבד אל-הווארי את השליטה באירועים.

מפקדות הנג'אדה היו יעד בולט לפעילות המחתרות היהודית בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות

שלט הנצחה בכניסה לבית הנג'אדה בשכונת חליסה שברחוב הגיבורים בחיפה

עם חדירת צבא ההצלה לארץ, התגברות הפעילות של צבא מלחמת הקודש ופלישת צבאות ערב, ירדה חשיבותה של הנג'אדה ככוח ערבי לוחם, והוא התפרק סופית באוגוסט 1948.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני הדרי, חומת מגן - שמונים שנה לארגון ההגנה, הוצאת העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, 2002, עמ' 318.
  • מוחמד נימר אל הווארי, סוד התבוסה, נצרת, 1955. (בערבית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]