הנסיך איגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנסיך איגור
Princeigor.jpg
מלחין אלכסנדר בורודין
ליברטיסט אלכסנדר בורודין
סוגה אופרה דרמטית
מספר מערכות 4
זמן התרחשות העלילה המאה השתים עשרה
שפה רוסית.
שנה 1890 (בכורה)
מקום התרחשות העלילה ערבות אוקראינה
תפקידים
  • הנסיך איגור - בריטון
  • הנסיכה ירוסלבנה, אשתו מנישואים שניים - סופרן
  • ולדימיר איגורביץ',בנו מנשואיו הראשונים - טנור
  • ולדימיר ירוסלביץ',נסיך גאליץ',אחיה של ירוסלבנה - באס-בריטון
  • קונצ'אק, חאן פולבצי- באס
  • גזאק, חאן פולובצי- תפקיד ללא קול
  • קונצ'אקובנה, בתו של קונצ'אק- קונטראלט
  • אובלור, פולובצי נוצרי- טנור
  • סקולה, נגן גודוק - בס
  • ירושקה, נגן גודוק - טנור
  • המטפלת של ירוסלבנה - סופרן
  • משרתת פולובצית- סופרן
שדה הקרב בו נפצע הנסיך איגור - בציור של ויקטור סטצנוב

האופרה "הנסיך איגור" היא יצירתו החשובה ביותר של המלחין אלכסנדר בורודין. האופרה, הכוללת פרולוג וארבע מערכות, מספרת על עלילותיו של נסיך אוקראיני בשם איגור סויטוסלביץ', שנלחם נגד שבטים אסיאתיים בערבות אוקראינה. האופרה הוצגה לראשונה בסנקט פטרבורג בנובמבר 1890.

כתיבת האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורודין, שהיה כימאי במקצועו, החל לעבוד על האופרה עוד ב-1869. בורודין כתב לאופרה גם את הליברית, יחד עם ולדימיר סטאסוב, בהתבססו על האפוס העתיק מסע המלחמה של איגור.

האופרה לא הושלמה עד מותו של בורודין (בשנת 1887), בגלל איטיות ההלחנה, שנגרמה עקב עומס העבודה שלו ככימאי, עומס שגרם לבורודין לכנות את עצמו "מלחין של שבת" . לאחר מותו, השלימו ניקולאי רימסקי-קורסקוב ואלכסנדר גלזונוב את האופרה.

רימסקי-קורסקוב השלים את הפרולוג, את המערכה הראשונה, השנייה והרביעית, וכן את "המארש הפולבצי" שכלול במערכה השלישית. גלזונוב השלים את המערכה השלישית. קיימת גם סברה שהפתיחה לאופרה לא נכתבה על ידי בורודין, אלא שגלזונוב כתב אותה על פי מה שזכר מנגינתו של בורודין על הפסנתר‏[1].

הפתיחה, יחד עם "המחולות הפולובצים" ו"המארש הפולובצי", מהווים יצירה מוזיקלית תזמורתית העומדת בפני עצמה.

הקטעים המפורסמים והמוכרים במיוחד באופרה הם הקטעים המכונים "המחולות הפולובציים", המופיעים לקראת תום המערכה השנייה. "המחולות הפולובציים", שהביאו את האופרה למעמד של היצירה המפורסמת מכל יצירותיו של בורודין, מבוצעים לעתים קרובות כיצירה בפני עצמה. המחולות בביצוע האופראי כוללים גם ביצוע מקהלתי, אך בקונצרטים הביצוע הוא בדרך כלל תזמורתי בלבד.

הנסיך איגור סויטוסלביץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה עוסקת בעלילותיו של הנסיך איגור סויטוסלביץ' (Igor Svyatoslavich) מנובוגרוד-סיברסקי שלחם נגד שבטים אסיאתיים (הפולובצים) בערבות אוקראינה במאה ה-12. הסיפור מופיע באפוס "מסע המלחמה של איגור".‏[2]

ב-14 במאי 1185 פשט גדודו של איגור על שטחי הפולובצים סמוך לגדותיו של נהר הדון. הפולובצים היו בני עם נודד שהשתקע בערבותיה של רוסיה, עד סמוך לים השחור והים האזובי, ועסק במעשי שוד וביזה ובהתנכלויות לתושבים המקומיים . בקרב הראשון ניצח איגור את הפולובצים, לקח רבים מהם בשבי וחילק את שללם בין לוחמיו. כעבור שבוע כפו הפולובצים קרב נוסף שנמשך שלושה ימים, ושבו הוכה גדודו של איגור שוק על ירך, והוא עצמו נפצע ונפל בידי האויב ביחד עם בנו.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרולוג:[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך איגור עומד לפני יציאה לקרב נגד הנסיך הקומני - החאן קונצ'אק. הוא מתעלם מאזהרות אשתו ואנשיו המפרשים ליקוי חמה כאות למזל רע. נסיך גליץ'[3] הזומם לרשת את מקומו מעודד אותו לצאת לקרב.

מערכה ראשונה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצרו של נסיך גליץ':

נתיני הנסיך מברכים אותו. מספר נשים צעירות מבקשות מהנסיך לשחרר את חברן שנעצר. הנסיך מסרב. ירוסלבנה, אשתו של הנסיך איגור, מקוננת על בעלה מאז נעדר בקרב. שליחים מגיעים לבשר לה כי בעלה ובנה נשבו בידי הפולובצים.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחנה הפולבצי.

ולדימיר, בנו של איגור, התאהב בבתו של חאן קונצ'אק, קונצ'אקובנה. היא יודעת שאביה יסכים לנישואין, אך ולדימיר מסופק לגבי אביו, איגור. קונצא'ק, באקט של אבירות, מנסה לשעשע את אורחיו המדוכדכים, ומשרתיו יוצאים במחולות. קטע זה נקרא "המחולות הפולובציים" והוא הקטע המפורסם ביותר באופרה. קונצ'אק מציע לשחרר את איגור אם יבטיח לא לתקוף אותו שוב. איגור מסרב.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגור נמלט מהשבי, לאחר ששמע שהפולבצים מתקיפים את עירו פוטיבל. בנו ולדימיר נשאר במחנה הפולובצי ונושא לאשה את בתו של חאן קונצ'אק, בהסכמתו של זה האחרון.

מערכה רביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגור מגיע אל העיר פוטיבל ומתאחד עם אשתו האוהבת.

ביצועים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר קיסמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 נכתב המחזמר קיסמט על ידי רוברט רייט וגורג' פורסט. המחזמר התבסס על יצירתו זו של בורודין, ובפרט השיר "זר בגן עדן", שנעימתו לקוחה היישר מהריקודים הפולובציים.

הדואט של וורן ג'י וסיסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הופיעו הראפר האמריקני וורן ג'י והזמרת הנורבגית סיסל (Sissel Kyrkjebø) יחד בדואט שהתבסס על קטע מתוך "הנסיך איגור" והפך ללהיט באירופה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש המפקפקים בכך, לאור אורכה ומורכבותה המוזיקלית של הפתיחה. המלחין שוסטקוביץ' העיד כי גלזונוב הודה בפניו כי כתב את הפתיחה על פי החומרים שכתב בורודין
  2. ^ תורגם לעברית על ידי שאול טשרניחובסקי
  3. ^ הנסיך ולדימיר ירוסלביץ' הוא מהעיר האוקראינית הליץ' (רוסית:גליץ'). השם הרוסי גליצקי שבשמו מופיע הנסיך לעתים קרובות איננו שמו אלא מכוון לשם עירו

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]