הנסיך המאושר ואגדות אחרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור הנסיך המאושר של המאייר וולטר קריין הראשונה של הספר

הנסיך המאושר ואגדות אחרות (The Happy Prince and Other Tales) הוא אוסף סיפורי ילדים מאת אוסקר ויילד שפורסמו לראשונה במאי 1888. הקובץ שאויר בידי וולטר קריין וג'ייקוב הוד, מכיל חמישה סיפורים, "הנסיך המאושר", "הזמיר והשושנה", הענק וגנו, "הידיד המסור", "הזיקוקית שאין כמותה". .

הספר וסיפוריו תורגמו ועובדו לעברית פעמים רבות. עם מתרגמיו ומעבדיו של הספר המלא נמנים סיגל אדלר, אהרון בר, רפאל אלגד, שלמה סקולסקי. עם מאיירי הגרסאות העבריות נמנים ליאת בנימיני-אריאל, זהבית כרמל, צ'ארלס מוזלי, וצבי מלבנצ'יק.

הנסיך המאושר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הסיפור סנונית המגיעה אל פסלו של "הנסיך המאושר", בתוך הפסל שוכנת נשמתו של הנסיך המקורי שנפטר בלי שהספיק לחוות אושר אמיתי. הפסל מהווה השראה לסנונית לבצע מעשים לא אנוכיים.

הזמיר והשושנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפור זמיר שומעת סטודנט המתלונן כי בתו של הפרופסור שלו מסרבת לרקוד איתו, מכיוון שהוא אינו יכול להעניק לה ורד אדום. הציפור מבקרת את כל העצים בגן הוורדים, ואחד מהוורדים אומר לה שיש דרך לייצר ורד אדום, אבל רק אם היא מוכנה לשיר שיר מתוק במשך כל הלילה כשאל ליבה לחוץ קוץ ובכך להקריב את חייה. לאחר שהזמיר רואה את דמעותיו של הסטודנט ומעריכה את חיי האדם שלו מעל לחיי הציפור שלה, היא מבצעת את הטקס. היא תוקעת בליבה קוץ מענפי הורד כך שהדם של ליבה מכתים אותו. לאחר מכן, הסטונט לוקח את הורד לבתו של הפרופסור, אך היא דוחה את חיזוריו מכיוון שגבר אחר שלח לה תכשיטים, ואומרת לו כי כולם יודעים שתכשיטים עולים יותר מפרחים. הסטודנט משליך את הפרח בכעס לביוב וחוזר ללימודי המטפיזיקה ומחליט לא להאמין יותר באהבת אמת.

הענק וגנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הענק וגנו

במרכז הסיפור ענק ולו גן יפיפה שילדי הסביבה נוהגים לפקוד אותו ולשחק בו. לאחר שהוא חוזר משהות ארוכה של שבע שנים מחוץ לביתו, הוא מגלה את הילדים ומגרשם מן הגן. הגן מפסיק ללבלב, והאביב מאחר להגיע, אך יום אחד הילדים מצליחים להיכנס לגן דרך פתח בחומה, והעצים מלבלבים למעט עץ אחד ולידו ילד קטן שאינו מצליח לטפס עליו, הענק יוצא ומרים את הילד אל העץ שמתחיל ללבלב, וכך הילדים מגלים כי הוא אינו רשע וחוזרים לשחק בגן וליהנות מפרותיו.

הידיד המסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנְס הגנן הוא חברו המסור של טוחן עשיר. על סמך ידידותם החבר העשיר מרשה לעצמו לקחת פרחים מגינתו של האנס, ומבטיח לו בתמורה לתת לו מריצה ישנה ושבורה שתחליף את זו שהאנס נאלץ למכור כדי שיוכל לקנות בכספה אוכל. עבור ההבטחה מחייב אותו הטוחן לסדרה של סידורים מפרכים. בערב סערה הטוחן מבקש מהאנס לקרוא לרופא עבור בנו החולה, בשובו מהרופא האנס הולך לאיבוד בביצות וטובע בברכה. לאחר הלוויתו של האנס רגשות הצער של הטוחן נובעים רק מאי יכולתו להפטר מהמריצה הישנה.

הסיפור מסופר על ידי חוחית לחולדה אינטלקטואלית הסבורה כי היא מבקרת ספרותית, אך היא אוהדת את הטוחן ולא את האנס ועוזבת את השיחה בכעס כאשר החוחית מידעת אותה שיש לסיפור מוסר השכל.

הזיקוקית שאין כמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור עוסק בזיקוקית אחת מני רבים שיועדה להידלק בחתונתם של נסיך ונסיכה. הזיקוקית מלאה בתחושת חשיבות עצמית ומשמיצה את שאר זיקוקין הדי-נור, ולבסוף פורצת בבכי בו היא מפגינה את רגשותיה. בשל הבכי היא נרטבת ולא מצליחה להדלק ולמחרת היא נזרקת לתעלה. היא עדיין מאמינה שהיא מיועדת לפעילות ציבורית חשובה ומתייחסת בבוז לצפרדע, שפירית וברווז שהיא פוגשת בדרכה. שני נערים מוצאים אותה ומשתמשים בה כדלק למדורתם. לבסוף היא מאירה ומתפוצצת, אך איש לא מביט בה והאפקט היחידי שהיא מייצרת הוא הפחדתו של אווז על ידי פתילה שנופל מהשמיים לאחר שהודלקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]