הנס קרבס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גנרל הנס קרבס

גנרל הנס קרבס (גרמנית: Hans Krebs;‏ 4 במרץ 1898 - 2 במאי 1945) היה ראש המטה הכללי האחרון של צבא היבשה הגרמני (ה-OKH) במלחמת העולם השנייה.

קרבס נולד בעיר הלמשטדט והתנדב לשירות בצבא הגרמני בשנת 1914. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה בדרגת לוטננט ואחריה בחר להמשיך בקריירה צבאית. הוא הצטיין בתפקידי מטה. לפני פרוץ המלחמה בין גרמניה לרוסיה הוא שימש כנספח צבאי בשגרירות גרמניה במוסקבה ולשם כך למד לדבר רוסית. באפריל 1941 פגש אותו סטלין, והשניים דיברו על יחסי הידידות שבין המדינות.

עם פרוץ המלחמה במבצע ברברוסה חזר קרבס לגרמניה ושימש בתפקידי ראש מטה של הארמייה התשיעית וקבוצת ארמיות מרכז בחזית המזרחית וקבוצת ארמייה B בחזית המערבית. הוא היה קצין מטה ולא קצין קרבי וקבל את דעות הממונים עליו ללא עוררין. בתחילת 1945 הוא הועלה לדרגת גנרל של חיל רגלים וקודם לתפקיד סגן מפקד ה-OKH, תחת פיקודו של היינץ גודריאן.

ב-28 במרץ 1945 נערכה ישיבה סוערת בבונקר של היטלר בברלין. היטלר זעם על כך שמפקד הארמייה התשיעית, גנרל תאודור בוסה נכשל בניסיונו לפרוץ את המצור הרוסי מעל העיר קיסטרין. גודריאן לימד סנגוריה על בוסה, ובעקבות זאת פיטר היטלר אותו ומינה את קרבס לראש המטה של ה-OKH. זה היה מינוי נוח להיטלר באותה שעה כי קרבס היה קצין נוח שקיבל את כל דרישות הממונים עליו ללא מחלוקת. הוא היה בעל לשון חלקלקה וחסיד נלהב של היטלר.

גנרל גוטהרד היינריצי, מפקד קבוצת ארמיות ויסלה שתפקידו היה להגן על ברלין בחזית נהר האודר חש כי כעת לא יהיה מי שיתמוך בו בשעה שידון עם היטלר בבעיות חזית האודר. חשש זה התאמת עד מהרה. היטלר סבר כי ריכוז הכוח הרוסי בחזית האודר מול ברלין אינו אלא תכסיס הטעיה וכי ההתקפה העיקרית תיערך דרומה באזור סקסוניה שהיה תחת פיקודו של גנרל פרדיננד שרנר. הוא הורה להעביר יחידות שריון מחזית האודר לפיקודו של שרנר והשאיר את היינריצי ללא כוח עתודה. כאשר פנה היינריצי לקרבס וביקש ממנו להשפיע על היטלר לשנות את החלטתו, ענה לו קרבס כי הוא לא חולק על הערכת המצב של הפיהרר.

עם כיבוש מפקדת ה-OKH בצוסן נמלט משם קרבס ברגע האחרון והשתכן בבונקר של היטלר בברלין שם הפך חבר בחבורה הקרובה שהקיפה את היטלר. היטלר עסק באותה תקופה בתכנון התקפות ובהזזת כוחות וירטואלים. השפעתו של קרבס על מהלכים אלה הייתה אפסית.

ב-29 באפריל 1945 כתב היטלר את צוואתו וביקש מיוזף גבלס, מרטין בורמן, גנרל וילהלם בורגדורף (שלישו של היטלר) וגנרל הנס קרבס להיות עדים בחתימתו על התעודה ולהטביע עליה את חתימתם. בצוואתו חילק היטלר את תפקידו ל"נשיא הרייך" (Reichspräsident) שאותו הועיד לגנרל קרל דניץ ולראש ממשלה (Reichskanzler), אותו הועיד לגבלס.

גבלס שימש בתפקיד זה יום אחד בלבד, עד להתאבדותו. בעצה משותפת עם מרטין בורמן הוא החליט לשלוח את קרבס דובר הרוסית, לדון עם הרוסים על תנאי שביתת נשק. הגרמנים שלחו הודעות לרוסים ובהן בקשה להפסקת אש זמנית כדי לאפשר לקרבס ומלוויו מעבר בטוח. גנרל וסילי צ'ויקוב גיבור קרב סטלינגרד שהיה מפקד ארמית המשמר השמינית שלחמה במרכז ברלין, נתן אישורו לכך.

לפנות בוקר ב-1 במאי 1945 הוכנסו קרבס ומלוויו למפקדתו של צ'ויקוב. קרבס חשף את צו'יקוב לכך שהיטלר שלח יד בנפשו ב-30 באפריל ביחד עם אשתו אווה בראון. לאחר מכן קרא קרבס את צוואתו הפוליטית של היטלר וכן הצהרה של גבלס הדוחקת ברוסים למצוא "מוצא מניח את הדעת לאומות שסבלו יותר מכל במלחמה".

קרבס אמר שכניעה מלאה לא תוכל להתקיים מפני שהנשיא החדש דניץ לא נמצא אותה שעה בברלין. הוא אמר שבתחילה על ברית המועצות להכיר בממשלת דניץ ורק אז תוכל גרמניה להיכנע לצבא האדום, ובכך למנוע מ"הבוגד הימלר" להגיע להסכם נפרד עם האמריקאים והבריטים.

צ'ויקוב התקשר לז'וקוב ועדכן אותו בפרטי השיחה. ז'וקוב התקשר לסטלין ובישר לו על התאבדותו של היטלר. סטלין הורה לא לדון בשום הסכם אלא רק על כניעה ללא תנאי. צ'ויקוב הודיע זאת לקרבס ושלח אותו בחזרה לבונקר בהודעה שאם לא יקבל תשובה עד 15:10, תחודש ההתקפה. קרבס הודיע לגבלס על החלטת הרוסים אבל גבלס סירב בכל תוקף לכניעה ללא תנאי. 25 דקות אחרי פקיעת האולטימטום פתחו הרוסים בהתקפה האחרונה על מה שנשאר ממרכז ברלין.

באותו יום התאבדו גבלס ואשתו לאחר שרצחו את ילדיהם. שוכני הבונקר התכוננו לפריצה אך קרבס לא הצטרף אליהם. הוא התאבד בירייה ביחד עם גנרל וילהלם בורגדורף.

ב-2 במאי 1945 נכנסו הרוסים לבונקר של היטלר והגופות הראשונות שגילו היו של בורגדורף וקרבס. הם נמצאו במסדרון חדר הישיבות כשהם יושבים ליד שולחן ארוך שעליו כוסות ובקבוקים וזוהו בעזרת מסמכים שנמצאו בכיסיהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]