הנער בפיג'מת הפסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנער בפיג'מת הפסים
The Boy in the Striped Pyjamas.jpg
כרזת הסרט בעברית
שם במקור: The Boy in the Striped Pyjamas
בימוי: מארק הרמן
הפקה: דייוויד היימן
תסריט: מארק הרמן על פי ספר מאת ג'ון בויין
עריכה: מייקל אליס
שחקנים ראשיים: אסה באטרפילד, ורה פרמיגה, דיוויד ת'יוליס, רופרט פרנד, ריצרד ג'ונסון
מוזיקה: ג'יימס הורנר
צילום: בנויט דלום
חברת הפצה: מירמקס
הקרנת בכורה: 28 באוגוסט 2008 (בריטניה)
16 באוקטובר 2008 (ארצות הברית)
30 באוקטובר 2008 (ישראל)
משך הקרנה: 93 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 12,500,000 דולר
הכנסות: 39,689,262 דולר "הכנסות הסרט", במסד הנתונים Box Office Mojo (באנגלית)
דף הסרט ב-IMDb

"הנער בפיג'מת הפסים" הוא סרט בריטי-אמריקאי שעובד בשנת 2008 על פי ספר בעל אותו שם מאת ג'ון בויין שיצא לאור בשנת 2006. הסיפור הוא תיאור נקודת המבט של ילד גרמני על השואה.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מציג ילד בן שמונה בשם ברונו, שאביו הוא קצין נאצי. משפחתו מתגוררת בברלין, אך בעקבות קידום האב המשפחה עוברת לגור ליד מחנה השמדה, שם מוצב האב. כאשר ברונו מגיע לבית ורואה בחלון את מחנה ההשמדה, הוא חושב בתמימותו שזוהי חווה של אנשים מוזרים שלובשים פיג'מות עם פסים. על ברונו נאסר להתקרב למחנה אך כיוון שהוא חש בבדידות וגעגועים אל חבריו שהשאיר מאחור הוא מחליט לסייר באזור. ברונו פוגש מעבר לגדר ילד יהודי בשם שמואל שבמהרה נהפך לחברו הטוב. ברונו לא מבין למה שמואל ושאר האנשים במחנה לובשים את "פיג'מת הפסים". במהלך יחסיהם ברונו ושמואל משחקים וברונו אף מביא לשמואל אוכל מדי פעם.

בביתו של אביו, ראלף, ברונו פוגש יהודי בשם פאוול שלפני המלחמה היה רופא אבל כעת הוא מקלף תפוחי אדמה בשביל המשפחה. כשברונו נופל מנדנדה הרופא היהודי מטפל בו וכשאחד מהחיילים מכה את הרופא היהודי עד מוות, ברונו לא מבין מדוע אביו לא אומר דבר. שמואל מגיע לבית כדי לשמש בעבודת המטבח, ברונו מציע לשמואל אוכל אך כשהחייל תופס אותם מדברים ברונו נבהל ואומר שהוא לא מכיר את שמואל וששמואל גנב את האוכל. שמואל מוכה בגלל ברונו. אך לאחר שברונו מגיע כל יום למקום המפגש ולא רואה את שמואל, הוא מבקש סליחה ושמואל מחליט לבסוף לסלוח לו.

אמא של ברונו מגלה מה בעלה עושה ליהודים, ודורשת ממנו שהיא והילדים יעברו לגור רחוק מהמחנה. ביום הנסיעה כאשר ברונו מגיע להיפרד משמואל, שמואל מספר לו שאביו ועוד כמה יהודים נעלמו. ברונו מחליט לעזור לשמואל לחפש את אביו. שמואל מביא לו פיג'מה וכובע עם פסים, ברונו מחליף בגדים ונכנס למחנה.

במהלך חיפושיהם, היהודים מובלים לתוך תאי הגזים. ברונו ושמואל מוצאים את מותם בתאי הגזים בעודם מחזיקים ידיים.

כאשר אביו של ברונו מגלה שהוא נעלם הוא אומר לחייליו לחפש אותו. בחיפוש הם מגלים את הבור שחפר ברונו ואת בגדיו ליד הבור. האב נכנס פנימה אך מבין שאחר את המועד, והאם, שהבינה שאיבדה את בנה, מתחילה לבכות. בסצנה האחרונה נראות כותנות הפסים הרבות שהושארו בחדר לאחר התפשטות היהודים.

אף על פי שברוב הסרט לא מוצגים תיאורים של המחנה ופעולות ההשמדה מבפנים, סצנת הסיום מציגה את תאי הגזים.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת רבה הושמעה על הספר והסרט בגין חוסר ההגיון שבו.[דרוש מקור] הטענות אמרו כי לא ייתכן שילד גרמני יצליח להיפגש עם ילד יהודי מהמחנה, לא כל שכן להיכנס אליו, מבלי שאף אחד יידע על כך. הסופר, ג'ון בויין ענה שהספר נקרא בכותרת המשנה "אגדה" וכי הוא היה מיועד מלכתחילה לילדים. ככל הנראה הביקורת נובעת מאי הבנת הרעיון המרכזי שניסו להעביר יוצרי הסרט.[דרוש מקור] הסרט מכוון לזעזע ולהביך את הצופה בכך שהצופה מוצא את עצמו חרד לגורל המר המתהווה ביחס לילד הגרמני תוך התעלמות או המעטה בערכם של היהודים בכלל והילד שמואל בפרט שהולכים למותם בכל מקרה, באופן שהופך את גורלם למובן מאליו.

נקודה נוספת לביקורת היא הנראטיב החדש המוצג במרומז בסרט, לפיו העם הגרמני לא ידע על הזוועות ועל ההשמדה. משפחות הקצינים הגרמנים ששירתו במחנות המוות ידעו על המתרחש במחנות, וחלקם היו מעורבים במעשי ההתעללות הקשים (אילזה קוך, למשל, שהייתה שותפה מלאה להתעללות ולהשמדה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]