הנרייטה סאלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן של הנרייטה סאלד, 1940
הנרייטה סאלד
הנרייטה סאלד בביקור בקיבוץ גן שמואל בסוף שנות ה-30

הנרִיֶיטה סֹאלְד (קרי: "סוֹלד"; בכתיב לועזי: Henrietta Szold;‏ 21 בדצמבר 186013 בפברואר 1945) הייתה מחנכת, עובדת סוציאלית, סופרת ופעילה ציונית, התגוררה בארצות הברית ולאחר מכן בארץ ישראל. הייתה ממייסדות ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ועמדה בראש ארגון "עליית הנוער".

חייה ופועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאלד נולדה בח' בטבת תרכ"א בעיר בולטימור שבמרילנד, ארצות הברית. היא הבכורה משמונה בנות הרב בנימין סאלד ואשתו סופי לבית שאאר. סאלד הייתה האישה הראשונה שלמדה בבית המדרש לרבנים קונסרבטיביים בניו יורק, אך לא הוסמכה לרבנות. בשנים 1877-1893 עבדה כמורה בבית ספר עממי בבולטימור. לאחר פרעות תרמ"א בדרום האימפריה הרוסית ("סופות בנגב") נרתמה לפעולות סעד וסיוע למהגרים היהודים שהגיעו מרוסיה לארצות הברית. לצד פעילותה הציבורית עסקה בכתיבת שירה ופרוזה, בתרגום ובעריכה והייתה לעורכת הראשית של ההוצאה לאור היהודית הראשונה בארצות הברית, Jewish Publication Society of America. בשנת 1897 הצטרפה לתנועה הציונית.

ב-1909 הגיעה סאלד לראשונה לארץ ישראל, לאחר שעזבה את ניו יורק, בניסיון להתגבר על כך שחברה הקרוב ומושא אהבתה, חוקר התלמוד לוי גינצבורג, נישא לאשה אחרת. סאלד הגיעה לביקור יחד עם אמה והשתיים הזדעזעו מהתנאים הקשים במקום, מהעוני ומהזוהמה. ביקור זה הביא את סאלד להקים ב-1912 את הסתדרות הנשים הציונית בארצות הברית הדסה – ארגון שנועד לסייע ליישוב היהודי ולמפעל הציוני בארץ ישראל. סאלד שימשה כנשיאת הארגון.

ב-1920 עלתה לארץ ישראל כדי לרכז את מחלקת החינוך והבריאות בהנהלה הציונית. היא הקימה את בית הספר הראשון לאחיות בארץ, ומרפאות ציבוריות של "הדסה" הוקמו בכל רחבי הארץ ויצרו את התשתית למערכת הרפואית בישראל. סאלד הייתה היושבת-ראש של הסתדרות הנשים העבריות.

Soldteheran.jpg

ילדי טהראן היו קבוצה של כשבע מאות ילדים ניצולי השואה מפולין, שהגיעה לישראל בשנת 1943, דרך טהראן. חלק מהילדים גדלו במשפחות דתיות בפולין בטרם נמלטו על חייהם. על רקע זה התקיים ויכוח חריף, בין גורמים דתיים לחילוניים, על חינוך הילדים בישראל. הגורמים הדתיים, והרב הראשי לישראל ביניהם, דרשו שכל ילד יהודי שאין לו הורים יישלח למסגרת חינוכית דתית. לעומתם, הגורמים החילוניים דרשו למסור את הילדים לקיבוצים חילוניים שהוכנו בהם תנאים "טובים יותר" לקליטתם, ברוח היישוב העברי החלוצי.

עם החרפת המשבר, החליטה הנרייטה סאלד להכריע בעצמה בעניין. לגבי הילדים מעל גיל 14 קבעה סאלד כי תינתן להם הזכות לבחור את המסגרת. לגבי השאר, נפגשה סאלד לשיחות עם כ-400 מהילדים, על מנת לברר עמם אישית האם גדלו במשפחות דתיות בפולין, ולמנוע מהם את העוול שבשיבוץ לא מתאים.

ב-1931 נבחרה לאספת הנבחרים השלישית מטעם רשימת "התאחדות נשים לשווי זכויות והסתדרות נשים עבריות", וכן שימשה כראש השירות לעבודה סוציאלית בהנהלת הוועד הלאומי. בין החלטותיה הארגוניות של הנרייטה סאלד, הייתה ההחלטה על הקמת "לשכת סעד" סוציאלית-חברתית (כיום נקראת: מחלקה לשירותים חברתיים) בכל רשות מקומית, כשהרשות תהיה אחראית להפעלתה, ואילו הוועד הלאומי יספק סיוע כספי, וכן פיקוח מקצועי והכשרה מקצועית על העובדים הסוציאליים בתחומה. עד לפטירתה הוקמו 50 לשכות סעד סוציאליות שונות ברחבי היישוב. בפעולתה והחלטותיה אלה התוותה סאלד את עקרון מדינת הרווחה במדינת ישראל בהמשך.

בשנת 1932, לאחר שהסוכנות היהודית אישרה את רעיון עליית הנוער שהגתה רחה פריאר, התמנתה סאלד לעמוד בראש מפעל זה ושימשה בתפקיד עד יום מותה, דבר שהקנה לה את הכינוי "אם עליית הנוער". מתוקף תפקידה זה הייתה אחראית על קליטת ילדים ונוער שהגיעו לישראל לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ביניהם ילדי טהראן, והכוונתם למסגרות.

בתחילת שנת תש"ה חלתה ונפטרה בירושלים בא' באדר אותה שנה (היא נפטרה לאחר השקיעה, כך שלעתים יום פטירתה מצוין בטעות בל' בשבט). היא נטמנה בבית הקברות בהר הזיתים. ארכיונה האישי של הנרייטה סאלד נמסר לארכיון הציוני המרכזי בירושלים.‏[1]

ייצוגייה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה ליפשיץ, הנריטה סאלד : המחנכת בעלית הנער, ירושלים: המחלקה לעלית ילדים ונוער - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"א, תשט"ו.
  • מיכאל בראון, "הנרייטה סולד: החזון האמריקני הפרוגרסיבי של היישוב", בתוך: אלון גל (עורך), ישראל הנכספת - האידאלים והדימויים של יהודי צפון-אמריקה, אוניברסיטת בן-גוריון (תשנ"ט), עמ' 48-66;

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P Education.png

פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנריטה סאלד, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
  2. ^ קטלוג בולי ישראל תש"ח-תשס"ח מס' 14, עמוד 60.
  3. ^ קטלוג שטרות ומטבעות באתר בנק ישראל