אנריקו הרביעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Enrico IV

אנריקו הרביעיאיטלקית: Enrico IV; תורגם לעברית כאנריקו או כהנרי הרביעי[1]) הוא מחזה איטלקי משנת 1921, פרי עטו של לואיג'י פיראנדלו. הוא עוסק בצדדיו הקומיים והטרגיים של השיגעון ותורגם לאנגלית בידי טום סטופארד ואחרים. הפרוטגוניסט, על שמו קרוי המחזה, מאמין שהוא היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. רקס הריסון כיכב בהפקה בריטית ידועה של המחזה שהציגה בברודוויי בשנת 1973. [2]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהלוכת קרנבל בשנת 1921, שכל משתתפיה גילמו דמויות היסטוריות, גיבור המחזה גילם בתהלוכה את דמותו של היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הוא נופל מסוסו, נפצע בראשו ומתעלף וכשהוא שב להכרה הוא חושב שהוא באמת היינריך (אנריקו) הרביעי.

אחותו העשירה שיכנה אותו בטירה שתוכננה כחצרו של אנריקו ההיסטורי, שחי שמונה מאות שנה קודם לכן. הוא מקבל את פניהם של שגרירים, כועס על פטר דמיאני, מכיוון שהרס לדעתו את היחסים בינו לבין האפיפיור גרגוריוס השביעי ומבקש ממתילדה המרקיזה מטוסקנה שתפייס בינו לבין האפיפיור. גיבור המחזה למד במשך חודשים את ההיסטוריה ואופי הגיבורים והיה שחקן מעולה, ולכן הצטיין בגילום הדמות. אחותו דאגה למגוון תלבושות תקופתיות ונשכרו אנשים למלא תפקידי יועצים ומשרתים, הללו למדו את פרטי חייו של אנריקו הרביעי.

שני הפריטים היחידים שחרג מאווירת המאה ה-11 היו שני פורטרטים חדשים. האחד – הגיבור בדמותו של אנריקו והשני – של המרקיזה מטילדה. בנוסף לכך, המשרת ג'יאובני הגיע לבוש בפראק וה"יועצים" היו מנסים לגרש אותו. ג'יאובני היה מודיע שהאורחים הם דודה מטילדה, בתה פרידה, שמאורסת לרוזן די-נולי, רופא ואדם מבוגר בשם בלקרידי. מתוך שיחתם אנו למדים שמתילדה היה בצעירותה בחורה מחוזרת מאוד, בין מחזריה היו בלקרידי ואנריקו והיא לא נענתה לאיש מהם. לבסוף היא נישאה, ילדה את פרידה והתאלמנה. לאחר מות בעלה בלקרידי הופך למאהבה, אם כי טינה רחשה בין השניים. אנריקו בחר בקרנבל לגלם את דמותו של היינריך הרביעי מכיוון שמטילדה הייתה מחופשת למטילדה רוזנת טוסקנה, שבטירתה בקאנוסה השתכן האפיפיור גרגוריוס השביעי ואנריקו הגיע לבקש ממנו מחילה על שמרד בו.

לפני פגישתם עם אנריקו הם מתחפשים לדמויות בנות המאה ה-11: מטילדה למלכה האם אדלאידה - אמא של הקיסרית ברטה, אשתו של אנריקו; הדוקטור מתחפש לבישוף מקלוני ובלקרידי מתחפש לכומר ממנזר קלוני. אנריקו מתייחס אל דונה מתילדה כאל אם אשתו, אולם רומז מפעם לפעם לעבר. הוא רואה בבלקרידי את אויבו פטר דמיאני, אף על פי ש"יועציו" מנסים לשכנע אותו שהוא נזיר פשוט מקלוני.

אחרי שהאורחים עוזבים מספר אנריקו ל"יועציו" שהוא מתחזה למשוגע כדי לנקום על מאורעות העבר. הרופא, שסבור שאנריקו משוגע, מכין תוכנית לריפויו: הוא יפגוש את דונה מטילדה כפי שהייתה לפני עשרים שנה, כשאירעה התאונה והוא השתגע. פרידה תגיע לבושה כמו אימה בצעירותה ונראית בדיוק כפי שאמה נראתה עשרים שנה קודם לכן.

כשפרידה מגיעה אנריקו חווה מחדש את מאורעות העבר. בלקרידי ששומע שאנריקו מתחזה למשוגע, מספר על כך לכולם בלעג. בשלב זה אנריקו מספר בכעס על השנים הארוכות ששהה בטירה בודד ומנוכר מהעולם, על תריסר שנים בהן לקה בשיגעון, אחרי שנפל מסוסו אותו דקר בלקרידי הקנאי. הזיכרון המתוק היחידי שלו מהעבר הוא אהבתו לדונה מתילדה. כשהוא רואה את פרידה, הדומה כשתי טיפות מים לאמה דונה מתילדה בצעירותה הוא אומר לה:

"חלום שנהפך לחי...! את היית שם... תמונה... והם הפכו אותך ליצור חי ! את שלי ! שלי, לפי הזכויות ! שלי !" [3]

הוא צוחק כמטורף ומחבק אותה. הנוכחים מביטים עליו בחרדה. בלקרידי מנסה להפריד בין השניים ואנריקו נועץ את חרבו בבטנו.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנריקו בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. הנרי הרביעי, תיאטרון הבימה, הצגת בכורה – 15 באוקטובר 1955, מספר הצגות: 31

2. אנריקו, תיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה – 20 באוגוסט 1968

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התרגום "הנרי הרביעי" מבלבל, כיוון שמושא המחזה אינו הנרי הרביעי, מלך אנגליה, אלא היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
  2. ^ אנריקו הרביעי במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
  3. ^ לואיג'י פירנדלו, אנריקו : מחזה בשלוש מערכות, נוסח עברי: פ. טל. תל אביב : מרכז ישראלי לדרמה, -196?, עמ' 80.