הנרי וולאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנרי וולאס
(7 באוקטובר 1888; איווה - 18 בנובמבר 1965) (בגיל 77)
Henry A. Wallace.jpg
שם בשפת המקור Henry A. Wallace
מדינה ארצות הברית
מפלגה דמוקרטית
בת-זוג

איילו וולאס

סגן הנשיא ה-33
תקופת כהונה 20 בינואר 1941 - 20 בינואר 1945 (4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט

הנרי אגרד וולאסאנגלית: Henry Agard Wallace;‏ 7 באוקטובר 188818 בנובמבר 1965) היה חוקר בתחום האגרונומיה וסגן נשיא ארצות הברית בכהונתו השלישית של פרנקלין דלאנו רוזוולט. קודם לכן, שימש וולאס כמזכיר החקלאות. וולאס שירת קדנציה אחת בתפקיד סגן הנשיא, ולא מונה בשנית לתפקיד לאחר שהנשיא רוזוולט פעל בעצת יועציו, והחליט לבחור בהארי טרומן על פניו של וולאס כשותפו למירוץ בבחירות לנשיאות ב-1944. וולאס היה מועמדה של המפלגה הפרוגרסיבית לנשיאות ארצות הברית בבחירות בשנת 1948. במשך תקופה ארוכה בחייו הועלו טענות כי הוא מחזיק בקשרים עם גורמים קומוניסטים. בשנות חייו האחרונות התנער וולאס מטענות אלה וטען כי הוא אנטי-קומוניסט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולאס נולד בעיירה אוריינט שבמדינת איווה. אביו, הנרי קאנטוול וולאס, שימש כמזכיר החקלאות בין השנים 1921 ל-1924. ב-1910 סיים וולאס את לימודיו באוניברסיטת איווה והפך לעורכו של "החקלאי של וולאס", כתב עת חקלאי משפיע שהוקם על ידי אביו. בשנים אלה עסק וולאס גם במחקר פעיל בתחום החקלאות.

וולאס גדל כפרסביטריאניסט, המהווה את אחד הזרמים בנצרות, אך שינה את דעותיו בשלב מוקדם בחייו. בשנים הבאות הקדיש וולאס זמן רב בחקירת דתות ומנהגים שונים. במשך שנים רבות הוא נודע כאחד ממקורביו של ניקולאי רוריך, תאוסופיסט רוסי נודע. בסופו של דבר בחר וולאס לדגול בכנסייה האפיסקופלית.

הקריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1933 מינה הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, את וולאס לתפקיד מזכיר החקלאות. למרות היותו שייך לפלג הליברלי של המפלגה הרפובליקנית, וולאס תמך בתוכנית "הניו דיל" של רוזוולט, וערק מסיבה זו מאוחר יותר למפלגה הדמוקרטית, שהייתה מפלגתו של רוזוולט. בעת כהונתו בתפקיד היה מהוגיה של תוכנית לא פופולארית שנועדה להעלות את מחיר מוצריי החקלאות על מנת לשפר את מצבם הכלכלי של החקלאים. וולאס החזיק בתפקיד מזכיר החקלאות עד לחודש ספטמבר 1940 עת הוא נאלץ להתפטר לאחר שרוזוולט בחר בו כמועמד לסגן הנשיא לקראת הבחירות לנשיאות שנערכו בשנה זו.

סגן נשיא ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מערכת הבחירות נתגלעו סדרת מכתבים שוולאס כתב לניקולאי רוריך, אמן ופילוסוף רוסי מפורסם, ב-1930. במכתבים פנה וולאס לרוריך בשם "גורו יקר" וחתם את המכתבים באות G על שם גלהאד (Galahad), שכפי שהתברר מאוחר יותר היה השם שרוריך העניק לו. באחד המכתבים כתב וולאס כי הוא מצפה ל"שחר של יום חדש" שבו אנשיי "צפון שמבאלה (Shambhala)", מונח בודהיסטי המקביל למושג מלכות שמיים, יצרו עידן של שלום ושפע. כאשר נשאל וולאס על פשר המכתבים התמוהים הוא שיקר וטען כי מדובר בזיופים. על פי העדויות הקיימות נראה כי וולאס היה תומך נלהב של רוריך ופועלו לפחות מאמצע שנות ה-20, והוא אף סייע בהעברת אחד החוקים שיזם רוריך בקונגרס ב-1935. למרות זאת, כאשר הביך רוריך קשות את ממשלת ארצות הברית באחד ממסעותיו במרכז אסיה, ניסה וולאס להתנער ממנו ולהסתיר את העובדה כי בין שניהם היה קיים קשר כלשהו בעבר. הרפובליקנים, ששמו את ידם על המכתבים, שקיבלו את השם מכתביי "גורו יקר", איימו לחשוף את אמונותיו החריגות של וולאס לציבור. הדמוקרטים איימו בתגובה לחשוף את הרומן שניהל המועמד הרפובליקני לנשיאות, ונדל וילקי, מחוץ לנישואין. בסופו של דבר שני הצדדים הסכימו שלא לחשוף את שתי הפרשיות.

בנובמבר 1940 ניצח רוזוולט ווולאס בבחירות לנשיאות. ב-20 בינואר 1941 הושבע וולאס לסגן הנשיא ה־33 של ארצות הברית. רוזוולט מינה אותו לעמוד בראש מספר ועדות שתפקידם היה לעזור בניהול כלכלת המלחמה וויסות האספקה. בתוך זמן קצר החלו לפרוץ מאבקי כוח שנגעו לטיפול באספקת המלחמה, בין וולאס לאגף השמרני במפלגה הדמוקרטית שאותו הוביל מזכיר המסחר, ג'ס הולמן ג'ונס.

ב-8 במאי 1942, וולאס נשא את אחד מנאומיו הידועים ביותר שנודע בשם "המאה של האדם הפשוט". הנאום, שנשען בחלקו הגדול על מקורות נוצריים, שטח חזון חיובי על המלחמה וטען כי מדובר בהרבה מעבר לניצחון פשוט על הנאציזם. הנאום, כמו גם הספר שהופיע שנה מאוחר יותר, היו פופולארים אך הם קנו לוולאס אויבים רבים מצד הנהגתה של המפלגה הדמוקרטית, שמרנים, אנשיי עסקים מרכזים ובעליי ברית חשובים כמו וינסטון צ'רצ'יל.

ב-1943 בזמן המהומות הגזעניות בדטרויט אמר וולאס כי המדינה לא יכולה "להילחם בנאצים באכזריות בחוץ לארץ ולהמשיך להעלים עין ממהומות גזעניות בבית". באותה השנה, דילג וולאס בין מדינות אמריקה הלטינית כמחווה של רצון טוב, במטרה לגייס תמיכה למלחמה בקרב בעלות ברית חשובות. הניסיון היה מוצלח ו-12 מדינות השתכנעו להכריז מלחמה על גרמניה הנאצית. וולאס חתם על הסכם סחר עם חלק ממדינות אמריקה הלטינית שכלל גם סעיפים שדרשו מיצרנים לשלם משכורות הוגנות לעובדיהם ולדאוג לסביבת עבודה בטוחה. ארצות הברית התחייבה מצידה לשלם עד מחצית מסכום הכסף שנדרש על מנת לבצע שיפורים אלה. ההסכם הביא להתנגדות מצד מחלקת המסחר של ארצות הברית. לאחר שוולאס הסתכסך בפומבי פעם נוספת עם ג'ס ג'ונס ופקידיי ממשל בכירים אחרים, רוזוולט פיטר את וולאס מכל תפקידיו והבהיר לו כי הוא לא יתמודד ביחד איתו בבחירות הבאות.

המפלגה הדמוקרטית, שחששה בחשאי שרוזוולט לא יסיים את כהונתו הרביעית עקב בריאותו המתדרדרת, בחרה בהארי טרומן כשותפו למרוץ. וולאס סיים את תפקידו ב-20 בינואר 1945 וטרומן ירש אותו בתפקיד. רוזוולט ניסה לנחם את וולאס המאוכזב ומינה אותו למזכיר המסחר. ב-12 באפריל 1945 נפטר הנשיא רוזוולט וטרומן הושבע לנשיאות במקומו כמקובל בחוק האמריקאי. בכך, פיספס וולאס את הנשיאות ב-82 ימים בלבד.

מועמד לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו של וולאס

בספטמבר 1946 פיטר טרומן את וולאס מתפקיד מזכיר המסחר עקב חילוקי דעות שנגעו למדיניות כלפי ברית המועצות. וולאס עבר לשמש כעורכו של שבועון ה"ניו ריפבליק", ובעזרת הכוח החדש שניתן לו עם התפקיד, תקף את מדיניות החוץ שבה נקט ממשל טרומן. על דוקטרינת טרומן שהוצגה לראשונה ב-1947, אמר וולאס כי היא מסמנת את תחילתו של "עידן הפחד".

ב-1948 התפטר וולאס מתפקידו כעורכו של השבועון על מנת להתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו באותה השנה מטעם המפלגה הפרוגרסיבית. בין ההבטחות שנתן במהלך הבחירות ניתן למנות את הפסקת ההפרדה הגזעית, זכות הצבעה מלאה לאפרו-אמריקאים וביטוח בריאות ממלכתי. בזמן מערכת הבחירות עבדו פעילים אפרו-אמריקאים ופעילים לבנים בשיתוף פעולה זה לצד זה, במדינות הדרום דבר שנחשב לחריג באותה תקופה. חריג נוסף בעת מסע הבחירות של וולאס היה כאשר הוא סירב לנאום בפניי קהילות שהיו מושתתות על הפרדה הגזעית, ואף סירב לאכול ואף לשהות איתם באותו המקום.

בזמן מערכת הבחירות פורסמו מכתביי "גורו יקר" שפגעו קשות בוולאס. פגיעה קשה נוספת שספג וולאס הגיע מצד עיתונאים רבי השפעה כגון ה. ל. מנקן ודורותי תומפסון. השניים תקפו בפומבי את וולאס ואת המפלגה הפרוגרסיבית וטענו כי הם נתונים תחת השפעתם של קומוניסטים. סירבו של וולאס להוציא הכחשה פומבית לדברים אלה עלתה לו באיבוד קולות רבים.

וולאס נכשל במערכת הבחירות כאשר נחל הפסד צורב לנשיא הארי טרומן. וולאס קיבל רק 2.4% מקולות הבוחרים ולא הצליח לסחוף אחריו אף מדינה. הוא סיים במקום הרביעי, מיד לאחר תומאס דיואי הרפובליקני וסטרום ת'ורמונד.

שנותיו האחרונות ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכישלון בבחירות חזר וולאס לעסוק בחקלאות ועבר להתגורר בניו יורק. בשנות חייו האחרונות הוא הצליח להגיע למספר הישגים בתחום האגרונומיה. "מרכז החקר החקלאי באלטסביל על שם הנרי א. וולאס", קרוי על שמו של וולאס, והוא מרכז המחקר הגדול מסוגו בעולם.

ב-1950, כאשר פלשה צפון קוריאה הקומוניסטית לדרום קוריאה הדמוקרטית, פרש וולאס מהמפלגה הפרוגרסיבית ותמך בפעולות הממשל האמריקאי בעת מלחמת קוריאה. ב-1952, הוא פרסם ספר בשם "היכן טעיתי" (Where I Was Wrong) שבו טען כי הדעות שהחזיק בעבר על ברית המועצות ומנהיגה, יוסיף סטלין, נבעו ממידע מוטעה שהובא לידיו, וכי מאז גילה זאת הוא מגדיר את עצמו כאנטי-קומוניסט. בעקבות זאת, כתב וולאס מספר מכתבים לאנשים שהוא האמין כי הביאו להכפשת שמו בניסיון לשנות את הרושם שהתקבל עליו בכך שהוא מקורב לגורמים קומוניסטים. הוא גם תמך במועמדותו המחודשת של הנשיא דווייט אייזנהאואר ב-1956.

ב-1961 הזמין הנשיא הנבחר, ג'ון פיצג'רלד קנדי, את וולאס להשתתף בטקס השבעתו לתפקיד אף על פי שוולאס הביע תמיכה ביריבו בעת הבחירות, ריצ'רד ניקסון. וולאס הנרגש כתב לקנדי בתגובה: "בשום שלב בהיסטוריה שלנו, עשרות מיליוני אנשים רבים כל כך מעולם לא הפגינו התלהבות כה רבה מנאום השבעה (של נשיא נבחר) כפי שהם הפגינו מהנאום שלך".

ב-18 בנובמבר 1965, נפטר וולאס בעיר דנבורי שבמדינת קונטיקט ממחלת ה-ALS. גופתו נשרפה ואפרו נקבר בבית הקברות גלנדאל בעיר דה מוין שבמדינת איווה.