הנרי מור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סר הנרי מור, בשמאל התמונה, מארח בסטודיו שלו את הפסל משה ציפר, 1963

הנרי מוראנגלית: Henry Moore;‏ 30 ביולי 1898 - 31 באוגוסט 1986), פסל ואמן אנגלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי מור נולד בקאסטלפורד שבאזור יורקשייר, כבנה השביעי של משפחת כורים. עבודתו הראשונה הייתה כמורה בבית הספר היסודי שבו למד בילדותו. הוא התגייס לצבא הבריטי בהיותו בן שמונה עשרה ולחם במלחמת העולם הראשונה בקרב קאמבארי.

מור למד בקולג' המלכותי לאמנות (Royal College of Art) בלונדון בין השנים 1925 - 1921. את תערוכת היחיד הראשונה שלו הציג בלונדון בשנת 1928. בשנת 1946 הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ובשנת 1948 זכה בפרס הראשון בביאנלה של ונציה.

מור התפרסם לראשונה בסדרה של רישומים שערך במנהרות הרכבת התחתית של לונדון בזמן "הבליץ" - הפצצת העיר על ידי גרמניה במלחמת העולם השנייה. רישומים אלו הציגו דמויות כבדות, פיסוליות באופיין, ושימשו סמל לעמידתם של תושבי לונדון בבליץ הגרמני.

עבודתו הפיסולית של מור שואבת הן מן הנוף האנגלי ומצורותיהן של אבנים, עצמות וכדומה והן מפיסול פרימיטיבי.

עבודתו החדשנית כפסל התבטאה בעיצוב דמויות אשר שילבו את הדמות עם הסביבה על ידי יצירת חללים נגטיביים בפסל המתפקדים כחלק בלתי-נפרד מן העבודה. פסליו הם לרוב מונומנטליים ורבים מהם הוא הציב בטבע.

בישראל מוצג פסל ארד שיצר ברחבה שבחזית מוזיאון תל אביב, וכן כמה מעבודותיו מצויות באוסף של מוזיאון ישראל. בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים, מוצג עותק של פסלו "אישה עטויה יושבת"‏[1] (באנגלית: "Draped Seated Figure") במדשאה המרכזית.

האוסף הגדול ביותר של פסלי הנרי מור נמצא באגף שיוחד ליצירותיו בתוך הגלריה לאמנות של אונטריו בטורונטו בקנדה. בימי חייו יצר הנרי מור קשר מיוחד עם העיר. אחד מפסליו הוצב בחזית בניין העירייה. הוא הוריש לגלריה בעיר, חלק נכבד מאוספיו.

בדצמבר 2005 נגנב פסל של מור באנגליה בעת שאוכסן לצורך שיפוצים. אף שהובטח פרס כספי עצום על השבת היצירה, שערכה לא יסולא, מעריכים שהיא הומסה לצורך שימוש בארד.‏[2]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדינה קמיאן-קשדן ואחרים, הנרי מור, מבט על האוסף, ירושלים: הוצאת מוזיאון ישראל, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדינה קמיאן-קשדן ואחרים, הנרי מור, מבט על האוסף, ירושלים: הוצאת מוזיאון ישראל, 2004, עמ' 12.
  2. ^ כתבה על גניבת הפסל ועל החשש שהותך בעיתון הגארדיאן הבריטי.