הנרי פו-יי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הנרי פּוּ-יִיסינית: 溥儀‏; 7 בפברואר 1906 - 17 באוקטובר 1967). הקיסר האחרון של סין. שימש כ"שליט בובה" של מנצ'וריה בתקופת הכיבוש של האימפריה היפנית.

הנרי פו-יי

הנרי פו-יי נולד בשנת 1906 כצאצא לאָישין ג'יוֹ‏רוֹ‏וֻּ‏, הקבוצה המנצ'ורית שהוציאה מתוכה את שושלת צ'ינג. בגיל שלוש הוכתר לקיסר סין, ה-12 מקיסרי שושלת צ'ינג. עם הכרזת הרפובליקה הסינית ב-10 באוקטובר 1911 הודח מכסאו ובכך בא הקץ לשושלות הקיסרים בסין. המורדים שהכריזו על הרפובליקה בסין הבטיחו לשמור על ביטחונו ורווחתו של הקיסר לשעבר. ניתנה לפו-יי, בני משפחתו ויועציו הזכות להתגורר ב"עיר האסורה" בבייג'ינג ולנהוג בתחום צר זה בגינוני מלכות. פו-יי הצעיר זכה לחינוך טוב, למד אנגלית ממורה פרטי ואף בחר להוסיף לשמו הסיני את השם "הנרי" כשמו של המלך האנגלי הנרי השמיני.

סין הייתה באותה תקופה בלתי יציבה מבחינה שלטונית וגנרלים שונים תפסו את השלטון בהפיכות מעת לעת. בשנת 1917 ביצע אחד הגנרלים נסיון הפיכה בפקינג ופו-יי הוכרז על ידו בשנית כקיסר למשך 12 יום עד לכישלון ההפיכה.

ב-25 בנובמבר 1925 הוקפה העיר האסורה על ידי כוחותיו של גנרל אחר שדרש מפו-יי לוותר על תוארו המלכותי ולעזוב את העיר האסורה. פו-יי נמלט לשגרירות יפן ומצא בה מקלט. היפנים הובילו את פו-יי לאחת מערי החוף בה היה ליפנים מעמד של השפעה וכח.

שיתוף הפעולה עם יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 בנובמבר 1931 פלשו כוחות יפן לחבל מנצ'וריה בצפון סין. הפלישה הייתה לאחר פרובוקציה יפנית, שבה חיילים יפניים ששמרו על מסילת הברזל בדרום מנצ'וריה, פוצצו חלק מן המסילה על מנת ליצור מעשה טרור למראית עין, כתרוץ לפלישה. הכח הפולש היה צבא יפני אוטונומי שנקרא צבא קוואנטונג.

פו-יי נדרש על ידי היפנים לעזור בהקמת מדינה במנצ'וריה שתופרד מסין. פו-יי נענה לדרישה אך ביקש כי מדינה זו תהיה ממלכה בשלטונו. ב-13 בפברואר 1932 הבריחו היפנים את פו-יי מסין למנצ'וריה, אשר בחסות יפן הוכרזה ב-18 בפברואר 1932 כממלכה עצמאית לכאורה ששמה מנצ'וקוו. פו-יי הוכרז כעוצר הממלכה וב-1 במרץ 1932 הוכרז כקיסר.

ממלכת מנצ'וקאו הייתה מדינת בובות תחת שליטה יפנית ופו-יי היה למעשה קיסר בובה. בממשלת הממלכה שימשו יפנים כסגני שרים, אך הם אלו שנתנו את ההוראות וניהלו את הממלכה בחסות צבא קוואנגטונג.

במשך תקופת מלחמת העולם השנייה לא היה פו-יי יותר מאשר חותמת גומי בידי השליטים היפנים והם השתמשו בשמו ובתוארו לצורכי תעמולה. היפנים אף התערבו בחייו הפרטיים של פו-יי, אילצו אותו לשאת אישה יפנית ולהמיר את דתו מבודהיזם לדת השינטו.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוגוסט 1945, עם כניעת יפן פרש פו-יי מקיסרותו. בנסיונו להמלט ליפן הוא נתפס על ידי כוחות סוביטיים שהצטרפו בשלב זה למלחמה נגד יפן.

הנרי פו-יי

פו-יי הובל על ידי הסוביטים לסיביר והושם במאסר בית עד אוגוסט 1946 כאשר הוטס ליפן כדי להעיד במשפטי פושעי המלחמה היפנים.

לאחר מספר חודשים הוחזר פו-יי לסיביר בה חי עד לחודש יולי 1950, בו החזירו אותו הסוביטים לסין לידי ממשלו של מאו צה דונג.

פו-יי הוכנס על ידי הסינים למחנה של "חינוך מחדש", מונח ששימש במשטרים הקומוניסטיים ככינוי לשטיפת מוח ואינדוקטריניזציה שנועדו להפוך אדם לנאמן וצייתן לשלטון הקומוניסטי.

ב-1959, כשהושלם התהליך, שוחרר פו-יי מן המחנה והוכרז כמטוהר. בשנת 1960 ניתנו לו זכויות אזרח והותר לו לכתוב את הביוגרפיה שלו שנתפרסמה ב-1964. בגלגולו האחרון היה פו-יי לתומך בקומוניזם וחבר בבית הנבחרים הסיני - קונגרס העם. פו-יי נפטר בביג'ינג בשנת 1967.

הד תרבותי-היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרים שנה לאחר מותו של פו-יי, יצא הסרט "הקיסר האחרון" (The Last Emperor) בבימויו של ברנרדו ברטולוצ'י, אשר סיפר את סיפור חייו של הנרי פו-יי. הסרט זכה להצלחה אמנותית וקופתית, והוענקו לו תשעה פרסי אוסקר בקטגוריות השונות לשנת 1987.