הסגת גבול (יהדות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסגת גבול היא המצווה ה-תקכ"ב מתוך תרי"ג מצוות לפי מניין בעל ספר החינוך. ומצוות לא תעשה ע-רמ"ו בספר המצוות לרמב"ם.
העתקת גבול ממקום אחד לשני בלי ידיעת הבעלים.
התורה אסרה לשנות גבולות שטח אדמה באופן המנשל את הזולת, וגם אסרה לקפח את פרנסתו.
נאמר בתורה "לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל", שמחזיר סימן הקרקע לאחור לתוך שדה חברו כדי להרחיב את שדהו (דברים יט, יד רש"י). וכתב על זה הרמב"ם "הזיהרנו שלא לגנוב תחום הארץ, והוא שנשתנה גבול שיהיה בנינו לבין זולתינו עד שיהיה אפשר למשקר שיאמר שקרקע זולתו הוא שלו" (ספר המצוות מצות לא תעשה רמ"ו).
אפילו שאיסור זה נכלל באיסור גזל, קבע התורה מצוות 'לא תעשה' מיוחדת לעניין זה. העובר על איסור זה הוא בבחינת 'ארור' "ארור מסיג גבור רעהו" (דברים כז, יז).
הרוצה להתעשר ומוכן לשם כך לפגוע בפרנסת חברו, מוכיח בזה שהוא חסר אמונה וביטחון בה', שהרי אמרו חכמים "אין אדם נוגע במוכן לחברו" {יומא לח, ב). פרק שני במסכת בבא בתרא עוסק בנושאים אלו בהרחבה.
