הסדר החדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסדר החדש באירופה — הצירים הכבושים הגרמניים (בכחול) במהלך מלחמת העולם השנייה

הסדר החדשגרמנית: Neue Ordnung) הוא כינויה של מערכת פוליטית, כלכלית וחברתית שהנאצים שאפו להקים באירופה, שהייתה מיועדת להחליף את הסדר הקיים. הסדר החדש התבסס על האידאולוגיה הנאצית והרעיון של היטלר לבנות עולם חדש על פיה: להרוס את העולם ולבנות עולם חדש על הריסותיו. שני עקרונות של האידאולוגיה שבאים בסדר החדש הם מרחב המחיה ותורת הגזע. כחלק מההשתלטות על מזרח אירופה, ראו הנאצים בעמים המזרח אירופיים עמים נחותים. בנוסף, האוכלוסייה היהודית הרבה בה, בעיקר בפולין, ומספר הקומוניסטים הרב בברית המועצות, הניעו את הנאצים ליישם את כל עיקרי הנאציזם על אדמת מזרח אירופה. הקמת הסדר החדש החלה כאשר מלחמת העולם השנייה כבר החלה, אך הוכרזה בפומבי על ידי אדולף היטלר בשנת 1941:

Cquote2.svg

השנה 1941 תהיה, ואני משוכנע, השנה ההיסטורית של הסדר החדש הגדול באירופה.

Cquote3.svg
– אדולף היטלר‏[1]

עיקרי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית הייתה לנצל את עמי מזרח אירופה לטובת הרייך השלישי, כחלק מה"אריזציה" של האזור כולו. בנוסף לניצול הפיזי של התושבים, הנאצים גם תיכננו לגרום להם ל"הדללות טבעית" ובכך להשמידם מבלי צורך במאמצים מיוחדים.

הקומוניסטים, אויבי הנאצים, היו צריכים להירצח בו במקום, עקב כך שהאידאולוגיה הקומוניסטית הייתה מנוגדת לחלוטין לאידאולוגיה הנאצית (הקומוניסטים דגלו בשוויון, ואילו הנאצים באי-שוויון וניצול).

באשר ליהודים, הנאצים תיכננו לבצע את "הפתרון הסופי לשאלת היהודים באירופה" על ידי השמדת כל האוכלוסייה היהודית ברחבי היבשת.

ביצוע התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השואה

הנאצים ביצעו את תוכניתם בפעולות הבאות:

  • כיבוש: גרמניה כבשה כמעט את כל אירופה חוץ מבריטניה, חלקים מרוסיה והמדינות הנייטרליות (שבדיה, ספרד, פורטוגל ושווייץ).
  • חלוקת אירופה למעמדות אדונים ועבדים על פי מספר סוגי מדינות.
    • היטלר חילק את שטחי הכיבוש. המעמד החוקי של שטחים שהפכו לשטחי סיפוח הוא כמו של כל אזרח בגרמניה ושטחים שמסופחים רשמית לגרמניה (אוסטריה, חבל הסודטים ומערב פולין).
    • שלטון כיבוש גרמני ישיר. מי ששלט עליהם הוא הצבא הגרמני באופן ישיר. המדינות הן: נורבגיה, צפון צרפת ולאחר מכן המדינות הבלטיות – ליטא, לטביה ואסטוניה.
    • הסוג השלישי של מדינות הן מדינות תחת שלטון גרמני לא ישיר. דרום צרפת ודנמרק (כבושה אך עצמאית).
    • מדינות עצמאיות ששיתפו פעולה מרצון עם גרמניה – הונגריה, פינלנד, בולגריה ורומניה.
  • התיישבות וגרמניציה: במערב פולין גרש היטלר תושבים מקומיים ויישב במקומם גרמנים כדי לממש את העיקרון של מרחב המחיה. הוא לקח פולנים מאזורים שלפי האידאולוגיה שלו אסור שיחיו בהם גזעים שאינם ארים ומבצע חילופי אוכלוסייה. באמצע 1941 הוא יישב 200,000 גרמנים במערב פולין ובסוף 1943 ישבו במערב פולין כבר למעלה ממיליון גרמנים. התוכנית דיברה על 100,000,000 גרמנים לאורך כמה דורות עם ריבוי טבעי, במערב בלבד.
  • ניצול כלכלי: היטלר רצה לנצל את המדינות הכבושות שלו. הוא ניצל אותן כלכלית בתחומים הבאים:
  • המתות חסד: היטלר רצח את כל מי שהיווה בעיניו איום על הגזע הארי ופוגע בתוארו (חולי רוח, נכים, בעלי צרכים מיוחדים, החולים במחלות סופניות ותורשתיות, הומוסקסואלים). המתות החסד נגמרות ב-1941 בלחץ הכנסייה הגרמנית אך ממשיכות בסמוי.
  • דיכוי והשמדה: לאורך המלחמה דוכאו והושמדו מיליוני בני אדם. הדיכוי כלל גירוש, מעצרים, הרעבה, עבודות כפייה. מעבר לזה, התקיים רצח שיטתי של אוכלוסייה אזרחית (לא רק יהודית). העם היהודי והעם הצועני סבלו מהרצח במידה ניכרת משאר העמים.
  • עם הפלישה לברית המועצות ביוני 1941, ניתנה פקודה להרוג את כל הקומיסרים (פקידי המפלגה הקומוניסטית) בארצות הכבושות.
  • באשר ליהודים, הנאצים בודדו אותם בתחילה בגטאות, על פי פקודה של ריינהרד היידריך. (בתחילת 1942) החלו המשלוחים למחנות ההשמדה.

משתפי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל הארצות באירופה היו משתפי פעולה עם הנאצים. ישנן מספר סיבות לשיתוף הפעולה:

  • אוכלוסיות או עמים שהאמינו בעקרונות האידאולוגיה הנאצית והחליטו לחבור להיטלר.
  • אוכלוסיות או עמים שנכנעו למשטר הטוטליטרי של היטלר מפני שהאמינו שהוא בלתי מנוצח.
  • אנשי ברית המועצות ששיתפו פעולה עם הנאצים מפני שהם רצו להיפטר מסטלין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך נאומו של אדולף היטלר בהיכל הספורט של ברלין, 30 בינואר 1941