הסדר טיעון

הסדר טיעון, הידוע גם בשם עסקת טיעון, הוא הסכם שנערך במסגרת משפט פלילי, בין רשויות התביעה לנאשם. הנאשם מסכים להודות באשמה מסוימת (בדרך כלל פחותה בחומרתה מהאישומים המרכזיים), ובתמורה התביעה מסירה את ההאשמות החמורות יותר מכתב האישום ולעתים גם מסכימה לעונש פחוּת מזה שסביר להניח שהנאשם היה מקבל אילו הורשע בהאשמות המקוריות. הסדר טיעון מאפשר לתביעה ולנאשם להסכים על תנאי פשרה, ולהימנע מהליך ארוך של משפט - ובכך הוא חוסך, לשני הצדדים, משאבים רבים (זמן, עבודה, כסף) וסיכון של הפסד במשפט. לעתים, בעיקר בעבירות אלימות ומיניות, שיקול מרכזי של התביעה להסכים להסדר טיעון יכול להיות הרצון למנוע מקורבן העבירה את הצורך להעיד בבית המשפט. הסדר הטיעון הוא המקבילה של המשפט הפלילי לפשרה המקובלת במשפט האזרחי.

בחלק מהמדינות, כגון ארצות הברית, הסדר הטיעון יכול לכלול הבטחה לעונש מסוים. במדינות אחרות, כמו למשל אנגליה ואוסטרליה, העונש נקבע בכל מקרה על ידי בית המשפט.

בארצות הברית, כ-95% מההרשעות הן תוצאה של הודאות באשמה, לרוב במסגרת הסדרי טיעון‏.

בישראל

בישראל הסדר הטיעון כולל במקרים רבים גם הסכמה בין התביעה לנאשם על העונש או על טווח ענישה. במקרים אחרים הסדר הטיעון אינו כולל הסכמה על העונש אלא רק על עובדות כתב האישום וסעיפי האישום. במקרים אלו, קבע בית המשפט העליון שעל התביעה לטעון לעונש בהתאם לכתב האישום המתוקן והיא אינה יכולה לדרוש את אותו עונש שהיה נדרש אילולא תוקן כתב האישום . בכל מקרה, הסדר הטיעון מוגש לבית המשפט וחייב לקבל את אישורו כדי שייכנס לתוקף. ברובם המכריע של המקרים מקבל בית המשפט את הסדר הטיעון, אך הוא רשאי לחרוג ממנו, לקולא או לחומרא. על פי פסיקת בית המשפט העליון משנת 1998, שניתנה בהרכב מורחב, רק במקרים יוצאי דופן יסרב בית המשפט לקבל הסדר טיעון. פסיקת עונש בהתאם להסדר הטיעון אינה שוללת את זכותה של התביעה או ההגנה לערער על העונש‏, אך באופן תדיר בית המשפט דוחה ערעורים על עונשים הנמצאים בתוך תחומי ההסכמות של הסדר הטיעון ואף נקבע ש"אין זה ראוי שערכאת הערעור תראה להתערב בגזר דין המצוי בטווח ענישה, עליו הוסכם במסגרת הסדר טיעון" וכי התערבות כזאת תעשה רק במקרים יוצאים מן הכלל‏.

לפי מחקר אמפירי שנערך בבתי המשפט המחוזיים בישראל, 77% מהתיקים הפליליים מסתיימים בהסדר טיעון. מחקר מאוחר יותר מראה כי כ-77% מהכרעות הדין בבתי משפט השלום וכ-86% מהכרעות הדין בבתי המשפט המחוזי מתבסס על הסדרי טיעון ‏

לאחר הרשעה

לרוב, יגובש הסדר טיעון לפני תחילת המשפט. על היחס להסדר טיעון שהתגבש לאחר הרשעת הנאשם, נחלקו שופטי בית המשפט העליון. השופטת עדנה ארבל כתבה:

"אין דינו של הסדר טיעון אשר נערך לפני הרשעה כדינו של הסדר טיעון הנערך לאחר הרשעתו של הנאשם בביצוע העבירה. חלק ניכר מיתרונות הסדר הטיעון שהוזכרו אינם מתקיימים כשהצדדים מגיעים להסדר טיעון לאחר הרשעת הנאשם בערכאה הדיונית, ומכאן שעל התביעה לשכנע את בית המשפט כי לאחר ההרשעה נוצרו נסיבות שיש בהן כדי להצדיק את הסטייה מהכרעת בית המשפט קמא... השלב שבו מוגשת הבקשה לאישורו של הסדר הטיעון במקרה דנן מחייב איפוא את התביעה לבאר מה נשתנה בין השלב הדיוני לשלב הערעורי המצדיק את השינוי בהכרעה השיפוטית, זאת במיוחד משפסק הדין המרשיע היה מפורט ומנומק וניתן על דעת כל השופטים, גם אם הנמקותיהם שונות"‏‏.

לעומת זאת, השופט יורם דנציגר כתב:

"לאור יתרונותיו הרבים של הסדר הטיעון ראוי הוא כי סטיה הימנו תיעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד. ואכן, זוהי המגמה אשר מסתמנת בשנים האחרונות בפסיקתו של בית משפט זה ... אינני סבור כי העובדה שהסדר הטיעון הושג לאחר הרשעת הנאשם ואף בשלב הערעור, כמו במקרה שלפנינו, מצדיקה שינוי מגמה מצמצמת זו בכל הקשור לסטיית בית המשפט מהסדרי טיעון."

והשופט אשר דן גרוניס הוסיף:

"כאשר מתייצבת המאשימה בפני ערכאת הערעור ומודיעה על הסכמתה לקבלת הערעור על ההרשעה ולזיכויו של הנאשם, האם ומתי תתערב ערכאת הערעור? התשובה לשאלה זו הינה פשוטה. ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטה כזו. ... דומה, שגם במקרה בו מודיעה המאשימה בפני ערכאת הערעור כי היא מסכימה להקלה מסוימת בעונש יקבל בית המשפט את עמדת התביעה וייקל בעונש. מה לומדים אנו מן העיון הקצר בנושא של התערבות בית המשפט בהחלטותיה של התביעה הכללית המתקבלות בשלב שלאחר מתן פסק הדין בערכאה הדיונית? התשובה ברורה: אם כלל תהא התערבות, הרי היא תעשה אך במקרים חריגים שלא לומר חריגים ביותר, וזאת כאשר הרשות פעלה מתוך חוסר תום לב או בחוסר סבירות קיצוני. לטעמי, דין דומה צריך לחול אף במקרה בו מושג הסדר טיעון בשלב הערעור. אין כל סיבה שערכאת הערעור תתייחס בצורה שונה להסדר טיעון בערעור מאשר להסכמת התביעה לזיכוי או להקלה בעונש באותו שלב. היפוכו של דבר, אם בית המשפט שלערעור אינו מתערב מקום שהמאשימה מודיעה על הסכמתה לזיכוי, מקל וחומר שאין מקום להתערבותו בהסדר טיעון."‏

חזרה מהסדר טיעון

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982 קובע: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". במקרה בו נאשם הודה ברצח במסגרת הסדר טיעון שאפשר לאחיו הרשעה בסיוע ברצח בלבד, קבע בית המשפט העליון שהנאשם רשאי לחזור בו מההודאה בהסדר הטיעון ולנהל משפט עם ראיות, לאור העובדה שהאחים היו מיוצגים על ידי אותו עורך דין וכי מלכתחילה הנאשם עצמו לא הרוויח דבר מההודאה‏.

קישורים חיצוניים

• הסדרי טיעון, באתר של פרקליטות המדינה
• עסקת טיעון, באתר של חברת עורכי דין עזריאלנט לישראל
• ורד לוביץ', מעצמת עסקאות הטיעון, באתר ynet‏
• גלעד גרוסמן, מדוע אחוז ההרשעות בישראל הוא הגבוה במערב?, וואלה!, 25.10.2009
• שחר הזלקורן, הסנגוריה: "הסדר טיעון - אינטרס ציבורי חשוב", באתר ynet‏, 14 במרץ 2011