הסימפוניה הראשונה של בטהובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בטהובן בשנת-1801, שנה לאחר סיום הלחנת הסימפוניה.

הסימפוניה הראשונה בדו מז'ור אופוס 21 מאת לודוויג ואן בטהובן הולחנה בין השנים 1799-1800. הסימפוניה בוצעה לראשונה ב-2 באפריל 1800 בבורגתיאטר, וינה, והוקדשה לברון גוטפריד ואן סוויטן אשר היה פטרונו של המלחין. היצירה יצאה לאור לראשונה שנה מאוחר יותר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפוניה מראה בבירור כי בטהובן הושפע ממלחינים בני תקופתו, ובמיוחד ממורו היידן, אך ניתן למצוא ביצירה מאפיינים משלו עצמו, כמו השימוש התכוף בספורצנדו. סקיצות של הפרק האחרון מהסימפוניה נמצאו יחד עם התרגולים שלו בקונטרפונקט כאשר למד אצל המלחין אלברצברגר באביב של שנת 1795.

אינסטרומנטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה כתובה לתזמורת הכוללת:

צורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסימפוניה ארבעה פרקים:

  1. אדג'יו מולטו-אלגרו קון בריו
  2. אנדנטה קנטבילה קון מוטו
  3. מינואטו: אלגרו מולטו א ויוצ'ה
  4. אדג'יו- אלגרו מולטו א ויואצ'ה

משך היצירה הוא כ-28 דקות.

תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקדמה האיטית בת שתים עשרה התיבות נחשבת לרוב כבדיחה מוזיקלית, אך ישנם המיחסים זאת לאופיו האקספרמנטלי של בטהובן; היא פותחת באקורד הטוניקה, אשר מוביל למעשה לסובדומיננטה פה מז'ור. בטהובן כמו "מושך באף" את המאזין כאשר אקורד הטוניקה מופיע לראשונה רק בחלק המהיר. דבר דומה נעשה גם בסימפוניית "פראג" של מוצרט. הפרק השני (בסולם פה מז'ור - הסובדומיננטה) בסימן הטמפו אנדנטה (שמשמעו - בקצב הליכה), שהיכוגו מהיר יחסית. הפרק השלישי, אף על פי שנקרא מנואט (ריקוד אצילי ומתון), הוא למעשה מהיר מאוד, עד כי יכול להחשב כסקרצו. הפרק האחרון מתחיל גם הוא בבדיחה מוזיקלית, המורכבת מסולמות חלקיים המנוגנים לאט, עד אשר מופיע אותו סולם בעלייה זריזה ומבשר על הופעת האלגרו אשר מסיים את הפרק. ההלצה האיטית הזו יכולה להתפרש גם כגיוון אשר אותו היה חשוב לבטהובן להכניס, מאחר ששני הפרקים שבינה הם מהירים מאוד, ולא נהוג להביא שני פרקים באותה מהירות כמעט בזה אחר זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏כיום תפקידי הקלרנית מנוגנים על קלרניתות בסי במול משום שקלרניתות בדו וברה אינן משומשות כמעט.‏


הסימפוניות של בטהובן

מס' 1 בדו מז'ור  ·  מס' 2 ברה מז'ור  ·  מס' 3 במי במול מז'ור (אירואיקה)  ·  מס' 4 בסי במול מז'ור  ·  מס' 5 בדו מינור (הגורל)  ·  מס' 6 בפה מז'ור (הפסטורלית)  ·  מס' 7 בלה מז'ור  ·  מס' 8 בפה מז'ור  ·  מס' 9 ברה מינור (הכוראלית)

תאורטית: מס' 10 במי במול מז'ור