הסימפוניה הרביעית של צ'ייקובסקי
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
הסימפוניה הרביעית בפה מינור, אופוס 36 של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי חוברה בשנת 1877. כתיבתה החלה בחודש מאי, חודשיים לפני נישואיו החפוזים והטראומטיים של צ'ייקובסקי. זו יצירה דמטית, המבשרת את הסימפוניה השישית, "הפאתטית", בגישה האינטימית והרגשית, המאפיינת את שתי הסימפוניות האלה ונושאת רחמזים ברורים לחייו של צ'ייקובסקי. ניכר בה עיסוק אובססיבי בנושא "הגורל, החיים והמוות", הבא לביטוי בתרועת הקרנות בפתיחת הסימפוניה, כעין מוטו ליצירה כולה. במכתב אותו כתב צ'ייקובסקי לנדז'דה פון מק, לה הקדיש את הסימפוניה, ניסה להסביר:
 |
אם כך ואם כך, התרחקתי מן התשובה על שאלתך. בסימפוניה שלנו ישנה תוכנית ...זהו הגורל, הכוח הפאטאלי, העומד בינינו לבין האושר. נוטר קנאי זה דואג לבל יהיו המזל והשלום שלמים ונטולי ענן, והוא תלוי מעלינו כחרבו של דמוקלס ומרעיל את נשמתנו בתמידות, ללא רתיעה. אין לנצחו, אין להכניעו. עלינו להיכנע לו ולמצוא מקלט בגעגועי שווא. |
 |
| – הרברט ויינשטוק, "צ'ייקובסקי"[1] | ||
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה היצירה
בסימפוניה זו פועל צ'ייקובסקי על פי הדגם הסימפוני הקלאסי. ליצירה ארבעה פרקים. הפרק הראשון הינו הארוך ביותר וכתוב כפרק בצורת סונאטה. פרק זה נפתח במוטו, אשר יחזור ויופיע לאורך כל הפרק וגם בפרק האחרון. הפרק השני נכתב כקנצונה (שיר). הפרק השלישי נכתב כסקרצו והפרק האחרון אף הוא כתוב בצורת סונאטה עם קודה. יחד עם זאת, אף שיצירה זו בנויה על פי המבנה הקלאסי, צ'ייקובסקי יוצר, בתהליכים הרמוניים פנימיים, חידושים מעניינים בכל אחד מהפרקים. הפרק הראשון נבנה על הרמוניות המשתנות על פי מודולציות היוצרות כעין סולם. הפרק נפתח בפה מינור. החלק השני נכתב בסולם לה במול מינור, טרצה קטנה מעל סולם הטוניקה. החלק השלישי כתוב בסולם סי מז'ור, טרצה קטנה למעלה (סולם לה במול מינור משתנה באנהרמוניה לסול דיאז מינור). הפיתוח של הסימפוניה, אף כי הוא נע בין סולמות שונים, עדיין שומר על הצליל סי כטוניקה. הרקאפיטולציה של הנושא הראשון מתבססת על הסולם רה מינור, טרצה קטנה מעלה. הקודה של הפרק כתובה בתחילה בסולם פה מז'ור, טרצה קטנה מעלה ולאחר מכן משנה צ'ייקובסקי את המז'ור למינור (פה מינור) כבתחילת היצירה.
הפרק השני כתוב בסולם סי במול מינור וכתוב בצורת שיר (א-ב-א עם קודה). הנושא השני של פרק זה כתוב בפה מז'ור (הדרגה החמישית בסולם סי במול מינור)
הפרק השלישי נכתב כסקרצו במבנה: א-ב-א עם קודה וכתוב בסולם פה מז'ור . בחלק הראשון צ'ייקובסקי כותב את המלודיה אך ורק לכלי הקשת בפיציקטו. בזמן בו כתב צ'ייקובסקי את היצירה היה זה מעשה נועז. נגינה בפיציקטו מעייפת ומתישה את נגני כלי המיתר. צ'ייקובסקי בכתיבתו איפשר בזמן הנגינה זמני מנוחה קצרים לחטיבות השונות בכלי המיתר (כנורות ראשונים, שניים, ויולות וכדומה) כך שהנגינה איננה מעייפת ומתישה. החלק המרכזי כתוב לכלי נשיפה מעץ וממתכת.
הפרק הרביעי והאחרון כתוב בסולם פה מז'ור. בפרק זה מוסיף צ'ייקובסקי לכלי הנגינה גם תוף גדול, מצלתיים ומשולש. לאחר תצוגת הנושא הראשון, השני, פיתוח קצר וחזרה על נושאים א 'וב'... צ'ייקובסקי בונה מעבר על הפיסקה הראשונה מנושא ב' אל עבר תצוגת המוטו אשר נוגן בתחילת היצירה. לאחר התצוגה הקודה בפה מז'ור.
[עריכה] פרק ראשון
תרועת הקרנות פותחת את הפרק במוטיב הגורל. הקרנות והבסונים מנגנים את מוטיב הגורל בפורטיסימו, ולאחר מעבר בסולם יורד מצטרפים שאר כלי הנשיפה ממתכת. מוטיב הגורל מוצג שוב בחצוצרות, המנגנות באוניסונו עם כלי הנשיפה מעץ בליווי כלי הקשת. לאחר מספר אקורדים בכל כלי התזמורת דועכת העוצמה, הבסונים והקלרניתות מנגנים וריאנט על המוטיב, המכין את תצוגת הנושא הראשון בסימפוניה. הנושא הראשון מנוגן בכלי הקשת (כינור ראשון וויולות) בליווי כלי הקשת משהמפעם משתנה מ3/4 ל9/8. כדרכו של צ'ייקובסקי בטיפול בנושאיו, זוהי מלודיה ארוכת נשימה, מבוססת על שני מוטיבים המתלכדים יחדיו. לאחר שהמלודיה הוצגה על ידי כלי הקשת, היא עוברת אל כלי הנשיפה מעץ. החלילים, הקלרניתות והבסונים מנגנים את המלודיה וכלי הקשת מלווים את המלודיה במקצב שבור.
[עריכה] פרק שני
הפרק השני נכתב בסולם סי במול מינור. את המלודיה הענוגה והמלנכולית מנגן האבוב בליווי פיציקאטו. לאחר שסיים האבוב את נגינת המלודיה במלואה,
[עריכה] פרק שלישי
[עריכה] פרק רביעי
[עריכה] הערות שוליים
- ^ עמ' 140, הוצאת לדורי, תרגום א. לביוש.
| הסימפוניות של צ'ייקובסקי | ||
|---|---|---|
|
