הסימפוניה השישית (הבוקר) של היידן
סימפונית "הבוקר" ברה מז'ור (הובוקן 6\I) היא מן הסימפוניות המוקדמות שכתב יוזף היידן. היא נכתבה יחד עם הסימפוניות מס' 7 ("הצהריים") ומס' 8 ("הערב") זמן קצר לאחר הצטרפותו של היידן כעוזר קאפלמייסטר בחצר אסטרהאזי. שלוש הסימפוניות הללו ידועות באופי הסולני והווירטואוזי שלהן.
תוכן עניינים |
[עריכה] חיבור היצירה ואופיהּ
היצירה חוברה (בקירוב) באביב של שנת 1761, זמן קצר לאחר הגעתו של היידן לחצרו של אסטרהאזי. כחלק מעבודתו שם, נדרש היידן, על ידי הנסיך אסטרהאזי בעצמו, לכתוב מוזיקה לתזמורת הקטנה שעמדה שם לרשותו. סימפוניה זו היא ככל הנראה הסימפוניה הראשונה שכתב היידן לאותה תזמורת. כדאי לציין אם כן, שזו אינה הסימפוניה השישית שכתב היידן עד אז. קדמו לה לפחות 10 סימפוניות אחרות, ומספורה אינו ערובה לסדר כתיבתה הכרונולוגי. הסימפוניה הזו, וכמו כן גם שתי הסימפוניות הבאות, מתאפיינות בקטעי סולו רבים לכל קבוצות התזמורת; לכלי הנשיפה מעץ, הקרנות, הקשתנים המובילים ואף לקונטרבס. המרקם הסולני מורגש לאורך הסימפוניה כולה, אף מעבר למרקם התזמורתי הסטנדרטי, כך שהסימפוניה הזו דומה באופיה לקונצ'רטו גרוסו. הכתיבה הייחודית הזו איננה מקרית; הנגנים בתזמורת החצר קיבלו "בונוסים" למשכורתם החודשית על הפגנת וירטואוזיות בנגינתם. היידן רצה, ככל הנראה, להתחבב על הנגנים שאיתם רק התחיל לעבוד; נגינת היצירה הזו בוודאי גרמה לכך שנגנים רבים קיבלו תוספות למשכורתם. אין ספק שהיה זה צעד בונה אמון בין היידן לבין התזמורת, והתחלת מערכת היחסים החמה שבין היידן לנגניו, שמאוחר יותר כינו אותו בחיבה "פאפא היידן". יצירה זו ושתי הסימפוניות שאחריה, התקבלה באחוזה בהתלהבות רבה.
[עריכה] הרכב ומבנה
היצירה כתובה לתזמורת הכוללת:
חליל, שני אבובים, בסון, שתי קרנות יער ברה, כינורות, ויולות, צ'לי, וקונטרבסים. לעתים מנוגנת היצירה גם עם צ'מבלו.
הסימפוניה כתובה במבנה הטיפוסי לסימפוניה הקלאסית, ופרקי היצירה הם:
- 1. אדג'יו-אלגרו - הפרק פותח במבוא איטי לפרק, אשר בעיני שומעים (גם בני התקופה, כך נראה), דימה את עלות החמה. הכינור הראשון פותח את היצירה במנגינה שמזכירה ערפל בוקר מוקדם. הכינורות השניים נכנסים בשקט, ותוך כדי התגברות העוצמה מצטרפים כלי תזמורת נוספים, עד אשר יורדת העוצמה, והמבוא האיטי מסתיים. ניתן לראות את האבוב והחליל כמדמים את קרני השמש בראשונות של הזריחה. לאחר המבוא, מתחיל החלק המהיר שבנוי בצורת סונטה. אם מדמים את הסימפוניה לבוקר, ניתן לשמוע בכלי הנשיפה מעץ את ציוצי הציפורים בראשית הנושא השני. התצוגה מסיימת באוניסון, ולאחריה מתחיל פיתוח בסולם לה מז'ור, אם כי הנושא הראשון פופיע כשבו מוורחים מסוימים וסולמות מובילים את הכיוון ההפוך בהשוואה לתצוגה. בנוסף, בפיתוח עלייה כרומטית שמזכירה אולי גם היא את הזריחה. לקראת הרפריזה מופיע הנושא הראשון בקרן, ומוביל לרפריזה עצמה, אשר זהה מאוד לתצוגה ומסיימת ברה מז'ור.
- 2. אדג'יו-אנדנטה-אדג'יו - הפרק השני הוא הארוך (כ-40% מאורכה) והמורכב ביותר בסימפוניה. צורתו היא ABACA כאשר החלק הראשי, שחוזר 3 פעמים, כתוב לשני כנרים סולנים, וביניהם קטעים חופשיים בעלי אופי פיתוחי. אותו חלק "חוזר" בפרק מסיים במוטיב זהה לסיום הפתיחה האיטית של הסימפוניה. בחזרתו השלישית והאחרונה של המוטיב מופיע בו גם פתרון שלא הופיע קודם. המוטיב הזה מופיע גם בסימפוניה מס' 8 "הערב", מה שמוסיף לאחדות בין 3 סימפוניות "הבוקר", "הצהריים" ו"הערב".
- 3. מנואט וטריו - לאחר פתיחה מלכותית בכינורות מצטרף החליל, שזוכה לקטעי סולו רבים. בחלק השני של המנואט מופיע סיום מדומה, אשר מוביל לסיום האמיתי של המנואט, דבר שנפוץ מאוד אצל היידן ואצל מוצרט. הטריו במינואט הזה הוא סולו לכלי הבאס, ובעיקר לבסון ולצ'לו, בזמן ששאר הכינורות מלווים אותם בשקט. לאחר מטריו מנוגן המנואט שוב.
- 4. אלגרו - פרק מסיים בצורת סונטה, ובו קטעי סולו רבים לחליל ולצ'לו. הפרק גם דומה מאוד לפרק מקונצ'רטו גרוסו, משום שהסולנים "מתחרים" ביניהם בקטעים מסוימים, כשביניהם קטעי קישור, כמו בריטורנלו של קונצ'רטו גרוסו
[עריכה] מקור הכינוי
הכינוי של הסימפוניה (במקור Le matin) איננו מאת היידן, אך ניתן לה זמן קצר לאחר השמעתה, כנראה על ידי הנסיך אסטרהאזי, שביקש מהיידן לכתוב יצירות שמתארות את מחזור היום: שמש, צהריים וערב. עוד סיבה לשם הזה היא בהקדמה: הפתיחה האיטית של הסימפוניה, שכנראה הזכירה למאזיניה הראשונים את זריחת החמה, ומכאן - את הבוקר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
הסימפוניה בביצוע תזמורת הבארוק של פרייבורג
