הסימפוניה התשיעית (מן העולם החדש) של דבוז'אק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דף מתוך כתב היד המקורי

מן העולם החדש או סימפוניית העולם החדש הוא שמה של הסימפוניה מספר 9 במי מינור (Op. 95), מיצירותיו הידועות ביותר של המלחין הצ'כי אנטונין דבוז'אק.

דבוז'אק כתב את הסימפוניה בתחילת 1893, בעת שהותו בארצות הברית כמנהל הקונסרבטוריון הלאומי של ניו יורק בשנים 1892-1895. השמעת הבכורה הייתה ב-16 בדצמבר 1893, על ידי התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק ובניצוחו של אנטון זיידל, באולם קרנגי הול.

אינסטרומנטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב הכלים בסימפוניה כולל:

מבנה היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפוניה בנויה כמקובל מארבעה פרקים בעלי מוטיבים חוזרים:

1.אדג'ו - אלגרו מולטו
2.לארגו
3.סקרצו - מולטו ויוואצ'ה (מלא חיים) - פּוֹקוֹ סוסטנוטו
4. אלגרו קון פואוקו

היצירה נפתחת באדג'ו חרישי, הנקטע בתרועת קרנות בטוניקה. התרועה מתחילה בספורצנדו ויורדת מיד לפיאניסימו. הנושא עובר מכלי מיתר אל כלי נשיפה מעץ, אך נקטע כבר בתיבה התשיעית במטחי פורטיסימו קצרים ומקוטעים, היוצרים מתח לקראת הבאות. החלילים והאבובים ממשיכים בסטקטו מהיר, שוב פיאנו, על רקע טרמולו חרישי בוויולות, שאליהן מצטרפים שאר כלי המיתר. המבוא מסתיים בתיבה 22 בטרמולו של הכינורות והוויולות, העובר בבת אחת מ-4/8 ל-2/4 ומאדג'ו לאלגרו מולטו. הנושא עובר בחילופין מהירים בין כלי נשיפה ממתכת, כלי נשיפה מעץ וכלי מיתר, ומסימן המקום 2 הוא דועך בהדרגה עד לפיאניסיסימו בהכנה לכניסת הנושא השני בסימן 3, בסולם סול מינור. לנושא זה, המופיע תחילה בחלילים ובאבובים ובהמשך בכלי המיתר, אופי ברור של מחול עממי צ'כי. בסימן 5 מופיע הנושא השלישי בחליל סולו, בסולם סול מז'ור, עובר לכלי המיתר ומגיע לשיא ברצף אקורדים בפורטיסימו בכל כלי התזמורת שהמשכו, לאחר סימן החזרה בפיתוח סוער בכלי המיתר והנשיפה לסירוגין, משובץ בתרועות קרן וחצוצרה. בסימן 10 חלים שינויי סולמות, ממי מינור לסי מז'ור וממנו אל לה במול מז'ור, עד לחזרה בסימן 13 אל סולם מי מינור המקורי. בו מסתיים הפרק. בספרו "רבגוניותה של המוזיקה" מערער ליאונרד ברנשטיין על הנסיונות למצוא בסימפוניה "מן העולם החדש" אופי אמריקאי ומוצא בפרק זה דמיון רב לסימפוניה הראשונה של ברהמס, שהשפיע רבות על דבוז'אק.(עמ' 136). ברנשטיין מציין, כי השימוש בסינקופות, המזכיר לכאורה מוזיקה אמריקאית, מופיע לא רק אצל ברהמס, אלא גם אצל באך, מוצרט, בטהובן ועוד. גם הנטייה לייחס אופי אינדיאני למוזיקה המבוססת על סולם פנטטוני כושלת, משום שהשימוש בסולם זה רווח גם במוזיקה עתיקה של עמים אחרים ובמוזיקה כנסייתית גרגוריאנית, מה גם שבהמשך הוא מוסיף עוד טון לסולם הפנטטוני ובכך חוזר לסולם המז'ורי ‏‏‏[1].

נושא הפרק השני, בסולם רה במול מז'ור, הוא שיר לירי בעל אופי צ'כי, המופיע לראשונה בסולו של קרן אנגלית, בליווי חרישי של כלי מיתר מעומעמים (קון סורדינו). אל הקרן האנגלית מצטרפות הקלרניתות ואחריהן הבסונים, המביאים את הנושא אל שיאו בקרשנדו קצרצר וחזרה לפיאניסימו. אחרי סימן 1 מצטרפים כלי הנשיפה ממתכת ואז נכנסים כלי המיתר לבדם, בפיתוח של הנושא. בסימן 2 משתנה הסולם למי מז'ור והמהירות משתנה, מהאצה לכמה תיבות להאטה וחוזר חלילה. אחרי קטע סוער מסימן 4, העובר בין כלי הנשיפה מעץ לכלי המיתר, חלה האטה בסימן 5, עם חזרת הנושא בסולו לקרן אנגלית, כמו בראשית הפרק. כלי המיתר המעומעמים, שניים-שניים בלבד, נוטלים את הנושא בפיאניסימו דועך עד לסולו חרישי, הגואה לקרשנדו קצר בהרכב מלא וחוזר ודועך בכלי נשיפה מעץ ובכינור בלבד, נחלש ומואט עד למולטו אדג'ו חרישי בסיום הפרק.

לגבי פרק זה ניסו הטוענים ל"אמריקאיותה" של הסימפוניה לייחס את הנעימה, המוכרת כשיר "חזרה הביתה", לשיר נשמה כושי, אבל האמת היא, שהשיר הנודע נכתב על יסוד הנעימה של דבוז'אק, ולא להפך וכמו כן, טוען ברנשטיין, לו הוצמדו מילים צ'כיות לנעימה, הייתה נשמעת צ'כית ולאו דווקא אמריקאית ‏‏‏[2].

הפרק השלישי, בסולם מי מינור, הוא מולטו ויוואצ'ה - מהיר מאוד ומלא חיים - ונושאו מצטיין בתזזיתיות קופצנית ומקוטעת בכלי הנשיפה מעץ ובכלי המיתר. אחרי מעבר קצר לאחר סימן החזרה שאחרי סימן 1, מופיע הנושא השני בסולם מי מז'ור בקצב איטי יותר (פוקו סוסטנוטו). נושא זה בולט באופיו הצ'כי-עממי. לאחר חזרה לסולם הטוניקה ווריאציות על הנושא הראשון והשני מסתיים הפרק בקודה, הדועכת והולכת לפיאניסימו עד לשתק מלא של תיבה שלמה ואחריו אקורד סיום בפורטיסימו על הטוניקה. גם בפרק זה מוצא ברנשטיין השפעות אוסטריות וצ'כיות מובהקות, ואילו בפרק הרביעי, האחרון, ניכר דמיון למוזיקה של מוסורגסקי הרוסי ‏‏‏[3].

השפעות מוזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטונין דבוז'אק

דבוז'אק הגיע לניו יורק לפי בקשתה של ג'נט ת'רבר, אשת חברה ניו-יורקית שביקשה מלחין ידוע שינהל את הקונסרבטוריון הלאומי. התנאי של דבוז'אק היה שתלמידים שחורים ואינדיאנים מוכשרים שלא יוכלו לשלם את דמי הלימוד ילמדו ללא תשלום. הוא אף התבטא כי המוזיקה הילידית והשחורה מעניינת אותו:

"אני משוכנע כי המוזיקה בארץ זו צריכה להתבסס על מלודיות שחורות. הן יכולות להיות הבסיס לבתי ספר רציניים ומקוריים להלחנה בארצות הברית. ... אלה הם שירי העם של אמריקה, והמלחינים שלכם צריכים להתבסס עליהם" ‏‏‏[4]

נטען כי דבוז'אק השתמש ביצירתו באלמנטים מהמוזיקה האמריקאית, כגון ספריטואלים שחורים ומוזיקה אינדיאנית, אך הוא הגדיר טענה זו כ"שטויות", וטען כי הוא רק כתב את יצירתו "ברוח המוזיקה הילידית".

מספור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ידוע לנו שדבוז'אק כתב תשע סימפוניות. עם זאת, בראשית המאה ה-20, עד זמן קצר לאחר מותו של המלחין, היו ידועות רק חמש הסימפוניות המאוחרות, היות שדבוז'אק גנז את ארבע הסימפוניות הראשונות שלו. לכן עד אז הייתה ידועה הסימפוניה התשיעית כסימפוניה החמישית של המלחין. אף לאחר פרסומן של ארבע הסימפוניות הראשונות, ב-1912, לא הייתה אחידות במספור, ובהוצאות ישנות היא עדיין ממוספרת כסימפוניה החמישית של דבוז'אק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליאונרד ברנשטיין, The Infinite Variety of Music, 1962, "רבגוניותה של המוזיקה" הוצאת רשפים 1973, תרגום יצחק ושלומית הירשברג, עמ' 136 - 143.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רבגוניותה של המוזיקה עמ' 137-9‏
  2. ^ ‏רבגוניותה של המוזיקה עמ' 143‏
  3. ^ ‏רבגוניותה של המוזיקה עמ' 146-147‏
  4. ^ Dvorak's “New World” Symphony