הסיעה הבלתי תלויה באחדות העבודה
| הסיעה הבלתי תלויה באחדות העבודה | |
| אפיון | מפלגת שמאל |
|---|---|
| כנסות | הכנסת השנייה |
| שיא כוחה | 2 מנדטים (כסיעת פורשים) |
| נוצרה מתוך | מפ"ם |
| התמזגה לתוך | מפא"י |
הסיעה הבלתי תלויה באחדות העבודה הייתה סיעה קצרת ימים שפרשה ממפ"ם והצטרפה למפא"י בתקופת כהונתה של הכנסת השנייה.
הסיעה נוצרה ב-20 בינואר 1953 (ללא אישור שמה על ידי ועדת הכנסת) עם פרישת חבריה דוד ליבשיץ וחנה למדן ממפ"ם, על רקע פרשת משפטי פראג. במשפטים, שהיוו סדרה של משפטי ראווה, טוהרה הנהגתה היהודית בעיקרה של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה, ושליח הקיבוץ הארצי בפראג מרדכי אורן הואשם בהיותו מרגל ציוני. הפרשה גרמה לזעזוע קשה במפ"ם, והובילה לנטישת הקו הפרו-סובייטי הנוקשה בו נקטה בראשית דרכה, לטובת אידאולוגיה סוציאל-דמוקרטית מתונה יותר.
ואולם, חברי הפלג השמאלי במפ"ם בראשות משה סנה סירבו לגנות את המשטר הסובייטי אף לנוכח רדיפת חברם לתנועה, ונטשו את המפלגה לטובת סיעת השמאל שהקימו בפברואר 1952. גם לאחר עזיבתם לא פסקו החיכוכים במפלגה בין שני הפלגים ההיסטוריים בה, ואנשי התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון הוסיפו לנטור טינה לחברי השומר הצעיר בשל עיוורונם הסלקטיבי נוכח פשעיה של הנהגת ברית המועצות. הדבר הוביל כאמור לפרישתם של ליבשיץ ולמדן ולהקמת סיעתם העצמאית, במנותק משאר חברי תנועת אחדות העבודה ההיסטורית. אלו נשארו במפ"ם עוד כשנה, עד שפרשו בסופו של דבר אף הם באוקטובר 1954 בשל סירובם לסגור את עיתון למרחב, שהתחרה בעיתון על המשמר של השומר הצעיר, והקימו את סיעת אחדות העבודה - פועלי ציון.
| סיעות פועלים בכנסת יוצאות אחדות העבודה ומפא"י |
|
הסיעה הבלתי תלויה באחדות העבודה התקיימה במשך כשנה עד שב-13 בינואר 1954 הצטרפו חבריה למפא"י.
