חוזה ורדן
חוזה ורדן של שנת 843 הוא הסכם בו שלושת בניו של לואי החסיד, נכדיו של קרל הגדול, חילקו ביניהם את האימפריה הקארולינגית.
[עריכה] המאבק על האימפריה
עם מותו של לואי החסיד ב-840 לספירה, בנו הבכור לותאר ה-1 תבע בעלות על ממלכות אביו ותמך בהמלכתו של אחיינו פפין ה-2 כמלך של אקוויטניה. לאחר שאחיו של לותאר, שארל הקירח ולואי הגרמני הביסו אותו בקרב על פונטני (Fontenay) בשנת 841 וחתמו על שבועת שטרסבורג (842), הסכים לותאר למשא ומתן.
[עריכה] ההסכם
שלושת האחים כבר היו מבוססים בממלכות שונות, לותאר באיטליה, לואי הגרמני בבאווריה, ושארל באקוויטינה.
בשנת 843 התכנסו שלושת האחים בעיר ורדן וחתמו על הסכם לפיו חולקה האימפריה לשלוש ממלכות שונות: לואי, לאחר שנים ייקרא "לואי הגרמני", זכה בחלקה המזרחי של האימפריה במה שעתיד להיות גרמניה, לותאר זכה בחלק המרכזי של האימפריה, ארצות השפלה, אלזס, בורגנדי, פרובנס ואיטליה כמו כן, בהיותו הבן הבכור, הוא זכה בתואר קיסר האימפריה הרומית (Romanum Imperium). שארל זכה בחלק המערבי, שהפך מאוחר יותר למה שיודע כיום כצרפת. פפין השני קיבל את ממלכת אקוויטינה אבל תחת סמכותו של שארל.