הסכם חודיבייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכם חֻ‏דַיְ‏‏בִּיָּהערבית: صلح الحديبية, תעתיק מדויק: "צלח אלחדיביה", מילולית: "שלום חודיבייה") הוא הסכם שביתת נשק שנחתם בין הנביא מוחמד לשליטי העיר מכה בשנת 628, לתקופה של עשר שנים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם חודייביה וכיבוש ח'ייבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ד'ו אל-קעדה (מרץ-אפריל) בשנת 628 יצא מוחמד, שבאותה העת התגורר יחד עם תומכיו בעיר אל-מדינה, בראש כוח תומכים גדול למכה. באותה התקופה הכוח הדומיננטי במכה היה שבט קורייש, השבט שממנו יצא הנביא מוחמד, שהתנגד למוחמד ולבשורתו. יש חוקרים הטוענים כי מטרתו של מוחמד הייתה לתקוף את מכה, רק שבדרך, לאחר שהתברר כי הניסיון הינו מוקדם מדי, החליט להסב את המסע לעלייה לרגל. מנגד, חוקרים אחרים טוענים כי לא הייתה כוונה להתקפה צבאית, אלא לעלייה שקטה לרגל אל המקדש של מכה - הכעבה. לפי הכתוב בקוראן, הכעבה נוסדה על ידי אברהם אבינו ובנו ישמעאל, אביהם של הערבים, ובשל כך מהווה מקום קדוש למוסלמים הנאמנים לאללה. משום כך, ביקש מוחמד רשות לעצמו ולאנשיו לעלות לרגל לכעבה.

מוחמד ואנשיו נפגשו עם משלחת של אנשי מכה במקום הנקרא חודיבייה. חודיבייה נמצאת במבואת אזור המקדש של מכה, שם אסור להילחם בעונות שנה מסוימות. במקום זה ניהלו שני הצדדים משא ומתן שבסופו הוסכם על שביתת נשק בין מוחמד ובין מכה לעשר השנים הבאות. כמו כן, המוסלמים לא הורשו לעלות לרגל באותה שנה, אך כן הורשו לעלות לרגל ואף לשהות במכה שלושה ימים בשנה שלאחר מכן.

הן בקרב אנשי הנביא והן בקרב אנשי מכה היו שהביעו חוסר שביעות רצון ביחס להסכם שהושג. בקרב אנשי מכה היו שחשו כי הוויתור הזה הוא גדול מדי, ואילו בקרב תומכיו של הנביא היו שחשבו את ההסכם למשפיל, בין היתר משום שמוחמד אולץ לחתום עליו כ"מוחמד אבן עבדאללה" ולא כ"מוחמד שליח האל" (محمد رسول الله). יש הרואים בצעד זה ביטוי לתחכום הצבאי והפוליטי של מוחמד, שכן מהלך זה אפשר לו להשקיט את החזית מול אנשי מכה, ולהפנות את כוחו לכיבוש שטחים נוספים בחצי האי ערב, וכנגד השבטים היהודיים שבו, ובכך להגביר את כוחו.

זמן קצר לאחר חתימת ההסכם תקף מוחמד את ח'ייבר היהודית והכניע אותה, מאחר שמכה לא יכלה יותר לבוא לעזרתה.

ההסכם הופר שנתיים אחר כך (שנת 630) על ידי מוחמד, שכבש את מכה בראש צבא של 10,000 מאמינים‏[1]. מדובר בגידול משמעותי בצבא המאמינים של מוחמד, אשר מנה רק 1,400 איש בעת החתימה על ההסכם.

הסכם חודייביה כתקדים היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרותיו של מוחמד ומשמעותו התקדימית של ההסכם כבסיס להסכמי-שלום בין מוסלמים לכופרים נתונה במחלוקת פרשנית בין הוגים מוסלמים, היסטוריונים ומזרחנים. יש הרואים את צעדיו של מוחמד כתחבולה שנועדה לאפשר לו לאגור כח עבור התקפה בזמן נוח יותר‏[2]. אחרים מפרשים את הסכם חודייביה כמבטא רצון כן בשלום.

אחד ההישגים החשובים של הסכם חודייביה עבור מוחמד ואנשיו היה כיבוש ח'ייבר היהודית, שהתאפשר בעקבות סעיף אי-ההתקפה שהיה כלול בהסכם. סעיף זה ביטל למעשה את ברית ההגנה הצבאית שהייתה בין תושבי מכה עובדי האלילים לתושבי ח'ייבר היהודים, ובכך סלל את הדרך לניצחונו של מוחמד ללא הפרעה.

לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 הוצג הסכם חודייביה כמקור וכראיה לכך שהסכם השלום עליו חתם אנואר סאדאת אינו עומד בסתירה לדיני האסלאם.[דרוש מקור]

יאסר ערפאת השווה את הסכמי אוסלו להסכם חודיבייה מספר פעמים בנאומים פומביים (בנאום יוהנסבורג ב-94 ובקהיר ב-95)‏[3][4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמעון כהן שר ברש"פ: ההסכם עם ישראל כמו הסכם חודייבה
  2. ^ ישראל היום, ישראל השבוע, 23.08.13, דרור אידר, עמוד 22
  3. ^ בן דרור ימיני, מעריב 4.4.2009, "פשוט לא הקשבנו לערפאת"
  4. ^ עיקרי נאום ערפאת במועצה המחוקקת לרגל "יום הנכבה" 2002, אתר ממרי
IconeIslam.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.