הסכם חודיבייה
הסכם חודייביה (בערבית: صلح الحديبية, תעתיק מדויק: צלח אלחדיביה, מילולית: "שלום חודיבייה") הוא הסכם שביתת נשק שנחתם בין הנביא מוחמד לתושבי מכה בשנת 628 למשך עשר שנים. מטרותיו של מוחמד ומשמעותו התקדימית של ההסכם כבסיס להסכמי-שלום בין מוסלמים לכופרים נתונה במחלוקת פרשנית בין הוגים מוסלמים, היסטוריונים ומזרחנים. יש הרואים את הסכם חודייביה כמבטא רצון כן בשלום. אחרים מפרשים את צעדיו של מוחמד כתחבולה שנועדה לאפשר לו לאגור כח עבור התקפה בזמן נוח יותר.
אחד ההישגים החשובים של הסכם חודייביה עבור מוחמד ואנשיו היה כיבוש ח'יבר היהודית שהתאפשר בעקבות סעיף אי-ההתקפה שהיה כלול בהסכם. סעיף זה ביטל למעשה את ברית ההגנה הצבאית שהייתה בין תושבי מכה עובדי האלילים לתושבי ח'יבר היהודים ובכך סלל את הדרך לניצחונו של מוחמד ללא הפרעה.
תוכן עניינים |
רקע [עריכה]
הסכם חודייביה וכיבוש ח'יבר [עריכה]
בחודש ד'ו אל-קעדה (מרץ-אפריל) בשנת 628 יצא מוחמד בראש כוח תומכים גדול למכה. באותה התקופה הכוח הדומיננטי במכה היה שבט קורייש, השבט שממנו יצא הנביא מוחמד, שהתנגד למוחמד ולבשורתו. יש חוקרים הטוענים כי מטרתו של מוחמד הייתה לתקוף את מכה אולם בדרך, לאחר שהתברר כי הניסיון הינו מוקדם מדי, הוחלט להסב את המסע לעלייה לרגל. מנגד, חוקרים אחרים טוענים כי לא הייתה כוונה להתקפה צבאית אלא לעלייה לרגל שקטה אל המקדש של מכה - הכעבה.לפי הכתוב בקוראן ("קראאן"), הכעבה נוסדה על ידי אברהם אבינו ובנו ישמעאל, אביהם של הערבים, ובשל כך מהווה מקום קדוש למוסלמים הנאמנים לאללה. משום כך, ביקש מוחמד רשות לעצמו ולאנשיו לעלות לרגל לכעבה.
מוחמד ואנשיו נפגשו עם משלחת של אנשי מכה במקום הנקרא חודיבייה. חודיבייה נמצאת במבואת אזור המקדש של מכה, שם אסור להילחם בעונות שנה מסוימות. במקום זה ניהלו שני הצדדים משא ומתן שבסופו הוסכם על שביתת נשק בין מוחמד ובין מכה לעשר השנים הבאות. כמו כן, המוסלמים לא הורשו לעלות לרגל באותה שנה, אך כן הורשו לעלות לרגל ואף לשהות במכה שלושה ימים בשנה שלאחר מכן.
הן בקרב אנשי הנביא והן בקרב אנשי מכה היו שהביעו חוסר שביעות רצון ביחס להסכם שהושג. בקרב אנשי מכה היו שחשו כי הוויתור הזה הוא גדול מדי, ואילו בקרב תומכיו של הנביא היו שחשבו את ההסכם למשפיל, בין היתר משום שמוחמד אולץ לחתום עליו כ"מוחמד אבן עבדאללה" ולא כ"מוחמד שליח האל" (رسول الله). יש הרואים בצעד זה את התחכום הצבאי והפוליטי של מוחמד, שכן מהלך זה אפשר לו להשקיט את החזית מול אנשי מכה, ולהפנות את כוחו לכיבוש שטחים נוספים בחצי האי ערב, וכנגד השבטים היהודים שבו.
זמן קצר לאחר חתימת ההסכם תקף מוחמד את ח'יבר היהודית והכניע אותה מאחר שמכה לא יכלה יותר לבוא לעזרתה.
ההסכם הופר שנתיים אחר כך (שנת 630) על ידי אנשי קורייש, ובעקבות זאת מוחמד כבש את מכה בראש צבא של 10,000 מאמינים. מדובר בגידול משמעותי בצבא המאמינים של מוחמד אשר מנה רק 1,400 בזמן החתימה.
הסכם חודייביה כתקדים היסטורי [עריכה]
לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 הוצג הסכם חודייביה כמקור וכראייה לכך שהסכם השלום עליו חתם אנואר סאדאת אינו עומד בסתירה לדיני האסלאם.
יאסר ערפאת השווה את הסכמי אוסלו להסכם חודיבייה מספר פעמים בנאומים פומביים (בנאום יוהנסבורג ב-94 ובקהיר ב-95) [1][2]
לקריאה נוספת [עריכה]
- יצחק רייטר, מלחמה, שלום ויחסים בינלאומיים באסלאם בן-זמננו: פתוות בנושא שלום עם ישראל, מכון ירושלים לחקר ישראל, תשס"ח-2008, פרק 4 ופרק 6
קישורים חיצוניים [עריכה]
- מיכאל לקר, הסכם חֻדַיְבִּיה וכיבוש חַ'יְבַּר היהודית, פעמים 61, סתיו תשנ"ה, עמ' 15-6
הערות שוליים [עריכה]
- ^ בן דרור ימיני, מעריב 4.4.2009, "פשוט לא הקשבנו לערפאת"
- ^ עיקרי נאום ערפאת במועצה המחוקקת לרגל "יום הנכבה" 2002, אתר ממרי
