הסכם טרום-נישואים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הסכם טרום נישואים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הסכם טרום-נישואים או הסכם קדם-נישואין הוא הסכם בעל תוקף משפטי הנערך בין בני זוג לפני הנישואים, ומטרתו להסדיר בהסכמה בין בני הזוג עניינים אשר עשויים להיות שנויים במחלוקת אם יתערערו היחסים.

פרטי ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם טרום-נישואים עוסק בהיבטים שונים של אפשרות סיום הנישואים, בעיקר במקרה של גירושים:

  • משמורת: קביעת הסדר משמורת על ילדי בני הזוג. מאחר שהוא משליך על צדדים שלישיים, הוא כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט.
  • חלוקת רכוש: בישראל חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע חזקה לפיה כי כל אחד מבני הזוג זכאי לרכוש שהביא עמו, ובנוסף למחצית הרכוש שצברו בני הזוג בתקופת חייהם המשותפים. ההסכם מאפשר לבני הזוג להתנות על כלל זה או לפרט את הנכסים שהביאו עימם.
  • מזונות: סעיף זה מגדיר מי מבני הזוג ישלם למי דמי מזונות וכמה, במקרה של גירושין, או פטירה (מזונות מעיזבון). אפשרויות בסעיף זה הן: הגבר ישלם לאישה, האישה לגבר, או בעל ההכנסה הגבוהה ישלם לבעל ההכנסה הנמוכה. חשוב להדגיש, כי הכוונה למזונות שישלם מי מהצדדים לצד השני, אולם לא למזונות ילדים, לגביהם לא ניתן להסכים מראש במסגרת הסכם ממון טרום-נישואים, שכן אין תוקף משפטי ביחס למזונות ילד שטרם נולד.
  • בית משותף: להסכם ממון טרום-נישואים חשיבות בהגנה על דירת מגורים. שכן, במידה ולאחד מבני הזוג יש דירה בבעלות מלפני הנישואין, הסכם ממון מהווה כלי משפטי חיוני להגנה על זכויותיו של אותו צד ביחס לאותה דירה. לפי פסיקת בית המשפט העליון מהשנים האחרונות (ע"ע הלכת קנובלר), בנסיבות מסוימות (כגון: מגורים משותפים לאורך זמן, הולדת ילדים, וכו') עשויה לחול חזקה משפטית הקרויה "חזקת שיתוף ספציפית בדירת מגורים", לפיה הצד השני יוכל לתבוע מחצית מן הזכויות בדירת בן הזוג, אלא אם כן הצדדים ערכו ביניהם הסכם ממון, הקובע שהבעלות בדירה תיוותר של הצד שהיה בעליה ערב הנישואין.
  • מניעת סרבנות גט: לפי ההלכה, אשר ענייני נישואים וגירושים של יהודים הנערכים בישראל מתבצעים לפיה, גירושים תלויים בהסכמת הבעל והאישה לסידור גט, או בהתקיים עילה הלכתית המספיקה לכך, באכיפתו באמצעות בתי הדין הרבניים. מחוץ לישראל, כלל אין אפשרות חוקית לאכוף גט. יש הסכמי טרום-נישואים, כגון ההסכם של אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה,‏[1] שנוסחו עבור בני זוג יהודים ונועדו לאפשר לכל אחד מבני הזוג לחייב את האחר לקבל את מרות בית הדין, באמצעות הטלת סנקציות חוזיות על בן הזוג המסרב לכך. ההסכם לכבוד הדדי נועד לעקוף אף את בית הדין, ולאפשר לכל אחד מבני הזוג להטיל סנקציות על האחר עד לסידור גט, ללא תלות בבית הדין. תוקפם של גיטין שהושגו באמצעות ההסכם האחרון, נתון במחלוקת.‏[2]

חלק מההסכמים מגדירים את זכויותיהם וחובותיהם של בני הזוג גם במהלך חיי הנישואים.

ההליך המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוק בישראל, על מנת שלהסכם ממון טרום-נישואים יהיה תוקף משפטי לאחר שבני הזוג חותמים עליו הם גם חייבים לאשר אותו באופן פורמלי. הסכם ממון טרום-נישואים ניתן לאשר בחתימתו של נוטריון, רושם הנישואין במועצה הדתית שבה נרשמו בני הזוג לנישואין, בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני. ניתן לאשר הסכם כזה גם לאחר הנישואים, אך אז יש צורך באישורו של בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני, מכיוון שלהסכם יש תוקף משפטי של הסכם גירושים.

כאשר בני זוג מבקשים הכרה חוקית בהיותם ידועים בציבור, עריכת הסכם כזה היא דרך לקבלת הכרה כזו מצד המדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר ההסכם
  2. ^ הרב אלישיב קנוהל, הכתובה והסכמי ממון בנישואין, תחומין כא (תשס"א);
    הרב פנחס שפירא, "הסכם קדם נישואין", מאמר באתר דין;