הסכם לונדון (1867)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכם לונדון (מכונה לעתים הסכם לונדון השני. באנגלית: Treaty of London; צרפתית: Traité de Londres) היה הסכם בינלאומי שנחתם ב-11 במאי 1867. כיוון שנחתם לאחר מלחמת שבעת השבועות ולאחר משבר לוקסמבורג, להסכם היו השלכות נרחבות על לוקסמבורג ועל מערכת היחסים בין המעצמות האירופיות.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוצאה המיידית החשובה ביותר של ההסכם, כפי שנכתב בסעיף 1, הייתה אשרור האוניה הפרסונלית בין ארצות השפלה ולוקסמבורג, תחת שלטון בית אורנז'-נאסאו[1]. משבר לוקסמבורג פרץ לאחר שנפוליאון השלישי, הקיסר הצרפתי, ניסה לקנות את לוקסמבורג מווילם השלישי. כתוצאה מכך השמירה על לוקסמבורג בבעלות הולנדית, ללא התערבות של צרפת, הייתה בעלת חשיבות עליונה לפרוסיה.

הנייטרליות של לוקסמבורג, שעליה הוסכם בהסכם לונדון הראשון, אושררה גם כן. הצדדים שלא חתמו על ההסכם הראשון הפכו לאחראים על הנייטרליות של לוקסמבורג (בלגיה הייתה יוצאת דופן כיוון שהיא עצמה הייתה מחויבת לנייטרליות) ‏[2].

על מנת לוודא שלוקסמבורג תישאר נייטרלית, הוחלט כי ביצורי העיר לוקסמבורג (הידועים בכינוי "גיברלטר של הצפון") יפורקו ולא ייבנו מחדש ‏[3]. הפירוק של מערכת הביצורים נמשך שש-עשרה שנים, ועלה 1.5 מיליון פרנק צרפתי. במסגרת פירוק הביצורים נהרסו 24 ק"מ של ביצורים תת-קרקעיים ו-40,000 מ"ר (10 אקרים) של חרכי ירי, סוללות, קסרקטינים וכדומה ‏[4]. יתר על כן, נקבע כי חיל המצב הפרוסי ייסוג מהעיר לאחר ששהה בה מאז קונגרס וינה של 1815[5].

בעקבות מלחמת שבעת השבועות קרסה הקונפדרציה הגרמנית. שתיים מחברות הקונפדרציה לשעבר, הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג ודוכסות לימבורג, עברו לחזקתו של המלך ההולנדי. פירוק הקונפדרציה אושרר בהסכם לונדון על מנת לפשט את המצב, והוצהר כי מעתה ואילך לוקסמבורג יהיו "חלקים חשובים בממלכת ארצות השפלה" ‏[6]. לוקסמבורג הצטרפה להסכם המכס הגרמני החדש, הצולפריין, ונותרה בו עד ה-1 בינואר 1919.

החותמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגי כל המעצמות האירופיות הגדולות חתמו על ההסכם:

איטליה לא הייתה אמורה להגיע לכנס, אך המלך ויטוריו אמנואלה השני שיכנע את המלכים והקיסרים האחרים להזמין את נציגו. הקשר בין איטליה ללוקסמבורג היה רופף מאוד, וההסכם לא השפיע על איטליה בצורה משמעותית. אולם, הייתה זו הפעם הראשונה שבה איטליה הוזמנה להשתתף בוועידה בינלאומית על בסיס היותר מעצמה, ומסיבה זו להזמנה הייתה חשיבות סמלית רבה באיטליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Treaty of London, Article I
  2. ^ Treaty of London, Article II
  3. ^ Treaty of London, Article V
  4. ^ World Heritage List - Luxembourg. UNESCO, 1 October 1993. Retrieved on 2 July 2006.
  5. ^ Treaty of London, Article IV
  6. ^ Treaty of London, Article VI