הסכם שימונוסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכם שִימוֹ‏נוֹ‏סֶ‏קֵי נחתם ב-17 באפריל 1895, בין האימפריה היפנית לאימפריה הסינית של שושלת צ'ינג. הסכם זה, אשר הושג בתום חודש של דיונים, חתם את מלחמת סין-יפן הראשונה, בה הובסה סין בידי יפן. ההסכם נערך בעיר היפנית שִימוֹ‏נוֹ‏סֶ‏קֵי.

ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין המובסת נאלצה לשלם פיצויים ליפן ולוותר לטובתה על האי פורמוזה (כיום טייוואן) ועל חצי-האי ליאודונג, שנמצא מדרום למנצ'וריה. בנוסף, הסכימה סין לקבל את התנאי היפני להכיר בעצמאות קוריאה.

המשתתפים הבולטים מצד האימפריה היפנית היו איטו הירובומי (לימים ראש ממשלת יפן, כולל במהלך מלחמת רוסיה-יפן) ומוצו מונמיצו. מצד האימפריה הסינית השתתפו לי הונגז'אנג ולי ג'ינגפאנג.

תוצאות והשלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החולשה של סין בסוף המאה ה-19, אשר התגלמה בין השאר במלחמת סין-יפן ותוצאותיה, הביאה להשתלטות אימפריאליסטית של מעצמות המערב על שטחים מקרבה, ביתורה של סין והחכרת שטחים ונמלים אסטרטגיים של האימפריה הסינית לעשרות שנים. ההשתלטות האימפריאליסטית וכניסת הזרים לסין באו לידי רוויה ולבסוף לפיצוץ באירוע מרד הבוקסרים בשנת 1900.

בנוסף, וכהמשך למגמת ההשתלטות המערבית על סין, היו מלחמת סין-יפן ותוצאותיה מן הגורמים לכניסת רוסיה לאזור, לחלל שהותירה סין.

האימפריה הרוסית ובעלות-בריתה, צרפת וגרמניה, התערבו בתוצאות המלחמה והסכם שימונוסקי במה שנקרא ההתערבות המשולשת, בעיקר עקב לחץ רוסי. שלוש המעצמות הגישו אולטימטום, תוך איום צבאי, שהביא את יפן לצאת מחצי האי ליאודונג, שהיה הישג משמעותי במלחמה, וכן לצאת מאזור מנצ'וריה ולמעשה גם מנמל פורט ארתור. דעת הקהל ביפן זעמה על הממשלה, אשר הואשמה בכישלון לשימור ההישג. היפנים הבינו כי רוסיה, בעלת הצי הקבוע והאינטרסים באזור, היא העומדת מאחורי ההתערבות, וכי לצרפת ולגרמניה אין אינטרסים ברורים להתערבות, כפי שיש לרוסיה. כנגד רוסיה עלו קריאות נקם בקרב הציבור היפני וקמו קבוצות לאומניות, שהשמיעו את קולן למען ביטול תוצאות ההתערבות המשולשת ולמלחמה עם רוסיה.

אם כן, נקשרו מלחמת סין-יפן והסכם שימונוסקי לפרוץ מלחמת רוסיה-יפן בשנת 1904.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]