הסכסוך הצרפתי-גרמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לפי דף שיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הסכסוך הצרפתי-גרמני הוא שם כולל למערכת היחסים העוינת בין שתי המדינות סביב נושא תוואי הגבולות ביניהן באזור חבל הריין, אשר נמשכה למעלה מ-300 שנה, מאז פרוץ מלחמת שלושים השנים ב-1618 ועד לתום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945.

השורשים ההיסטוריים של הסכסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת האימפריה הפרנקית בשנת 843. המקור לסכסוך ההיסטורי בין צרפת לגרמניה

קרל הגדול איחד את האימפריה הפרנקית, לאחר מותו ירש אותו בנו, לואי החסיד. אחרי מותו של לואי, ב-840 התגלעה מחלוקת בין שלושת בניו. המחלוקת נפתרה עם חוזה ורדן משנת 843, אשר חילק את האימפריה ל-3 ישויות מדיניות נפרדות. הממלכות המזרחית והמערבית הפכו למקור גיבושן של מדינות הלאום המודרניות של צרפת וגרמניה ואילו החלק המרכזי הפך למוקד מחלוקת וסכסוך אשר התמשך ל-1100 שנים נוספות. שתי הממלכות שאפו למעמד בכיר במערב היבשת האירופית ושאיפות אלה יצרו סדרת משברים ממושכת לאורך כל תקופת ימי הביניים וראשית תקופת הרנסאנס.

החל במאה ה-19 וראשית המאה ה-20 חלה הסלמה ועליית מדרגה בסכסוך אשר נבעו מהתחזקות התנועות הלאומיות המודרניות בשתי המדינות. הלאומיות המתעצמת הכניסה אל הסכסוך גורמים נוספים שעד לתקופה זו כמעט ולא היו מעורבים בו כגון היסטוריונים ואנשי רוח. אלה קישרו ישירות בין המצב בהווה לשורשים ההיסטוריים של הסכסוך ובכך הפכו אותו לסכסוך קיים ומתמשך.

שנת 1516 נחשבת כמועד תחילתם של האירועים האקטיביים בסכסוך. בשנה זו החלה סדרת חיכוכים בין בית בורבון שליטי צרפת לבין בית הבסבורג, שליטי האימפריה הרומית הקדושה. בית הבסבורג שלט באמצעות קשרי משפחה גם בספרד ובהולנד ובכך הקיף את צרפת משלושה עברים. מצב זה היווה בסיס לעימותים לאורך תקופה של 240 שנה עד 1756.

תקופת הדומיננטיות הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת שלושים השנים אשר הסתיימה בשנת 1648 בשלום וסטפליה, העבירה לידי צרפת את השליטה בחבל אלזס-לורן. בשנת 1681 כבשה צרפת את שטרסבורג, ובהמשך אזורים נוספים שהיו תחת שליטת אוסטריה.

במהלך המאה ה-18 התחזק משמעותית כוחה של פרוסיה . תהליך זה אילץ את צרפת לשלב כוחות עם אויבתה משכבר אוסטריה במלחמת שבע השנים אשר נמשכה בין 1756 ל-1763.

בשנת 1806 כתוצאה מכיבושי נפוליון נוצרה ישות מדינית חדשה ושמה הקונפדרציה של הריין, ובכך עוצבה מחדש מפת החלוקה של מדינות גרמניה. נוסף לכך סיפח נפוליון לאימפריה הצרפתית שלו את אזור חבל הריין ואת המבורג, והזהיר את שליטי מדינות גרמניה האחרות כי גם הם יסופחו לצרפת במקרה של חוסר נאמנות. אירועים אלה חיזקו באופן משמעותי את תהליך גיבוש הלאומיות של גרמניה המודרנית. לאחר תבוסת נפוליון הועברו שטחים אלה לשליטתה של פרוסיה.

תקופת הדומיננטיות הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 שאפו גרמנים רבים לאיחוד גרמניה אך שליטי המדינות הגרמניות ומדינות אירופה האחרות התנגדו. אנשי התנועה הלאומית הגרמנית טענו כי יש בכוחה של גרמניה המאוחדת להחליף את צרפת ככח הדומיננטי במרכז ומערב אירופה. מלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1870 הביאה לאיחוד הגרמני, ובהסכם פרנקפורט משנת 1871 שהושג לאחר המצור על פאריס אולצה צרפת לוותר על חבל אלזס-לורן, ולשלם קנס של 5 מיליארד פרנקים לאימפריה הגרמנית.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצרפתים מעולם לא ויתרו על השטחים שהועברו לשליטת גרמניה באזור חבל הריין. השאיפה לנקמה בגרמנים הייתה עמוקה ומושרשת ובאה לידי ביטוי בסיסמתו של המדינאי הצרפתי לאון גמבטה אודות אלזס ולורן : "לעולם לא נדבר עליהן ולעולם לא נשכח אותן".

ניצחונן של בעלות הברית על גרמניה במלחמת העולם הראשונה השיב את השליטה באזור לצרפת אשר הייתה הדוחפת העיקרית לקביעת הסכמי כניעה בתנאים קשים על גרמניה בוועידת השלום בפאריס ב-1919. בשנת 1923 כבשה צרפת את אזור חבל הריין וחבל הרוהר, מרכז התעשייה הכבדה של גרמניה, בטענה כי גרמניה לא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם לחוזה ורסאי. הכיבוש נמשך עד שנת 1925. בנוסף לכך ניסתה צרפת בתוקף תפקידה בראשות הוועד האולימפי הבינלאומי, לבודד את גרמניה בזירה הבינלאומית על ידי מניעת השתתפותה במשחקים האולימפיים של 1920 ו-1924.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה ב-1933 הביאה איתה אגרסיביות בזירה הבינלאומית אשר לא זכתה למענה הולם מצרפת החלשה והמותשת .הצרפתים והבריטים העדיפו לנקוט מדיניות של פיוס מול גרמניה, וכך לא הגיבו גם להכנסת כוחות צבא גרמניים לאזור חבל הריין , פעולה שנאסרה עליהם במסגרת ההסכמים.

כיבוש צרפת החלשה, המפולגת והמותשת לא היוותה בעיה לכוחות הגרמניים ב-1940 והיא נפלה לידיהם בתוך שבועות. במהלך שנות המלחמה התפתח הצבא הצרפתי מכמה עשרות אלפי לוחמים של כוחות המחתרת לכ-1.3 מליון חיילים עם סיום המלחמה אשר תחת שליטתם נמצאים דרום מערב גרמניה וחלק מאוסטריה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה התגלתה אי הסכמה בין בעלות הברית בדבר זכותה של צרפת על חלקים מגרמניה הכבושה. החשש היה כי הסכסוך עתיק היומין בין המדינות יפריע לשיקומה של גרמניה. למרות זאת הוסכם בסופו של דבר כי הצרפתים יקבלו שליטה באזור חבל הריין, באדן וירטמברג , וחלקים מברלין. הכוחות הצרפתיים שהו באזורים הסמוכים לגבולם עד שנת 1955 , ובחבל הסאאר עד 1957.

החל משנות ה-50 של המאה העשרים והקמתה של גרמניה החדשה הוסכם בין המדינות על פתרון הסכסוך בן 300 השנים בדרכי שלום כחלק מאירופה החדשה. הסכם האליזה משנת 1963 בין שארל דה גול נשיא צרפת וקונרד אדנאואר קאנצלר גרמניה מבטיח שיתוף פעולה בין המדינות בנושאים מדיניים , כלכליים, וצבאיים.

לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]