הספרייה הלורנציאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 43°46′28.28″N 11°15′12.14″E / 43.7745222°N 11.2533722°E / 43.7745222; 11.2533722

מבנה הספרייה מתוך הקלויסטר של בזיליקת סן לורנצו

הספרייה הלורנציאניתאיטלקית: Biblioteca Medicea Laurenziana) היא ספרייה בפירנצה, חלק ממתחם בזיליקת סן לורנצו במרכז העיר. הספרייה אוצרת כ-11,000 כתבי יד וכ-4,500 ספרים בדפוס מוקדם (רבים מהם אינקונבולה) מן האוסף הפרטי של בית מדיצ'י. הספרייה נבנתה ביוזמת האפיפיור קלמנס השביעי ותוכננה על ידי מיכלאנג'לו ב-1523. כיום הספרייה פעילה, ממוחשבת ומציעה שירותי ספרנות מודרניים לסטודנטים, לחוקרים ולקהל הרחב. החלקים ההיסטוריים במבנה מהווים מוזיאון אדריכלי וחלק מהחדרים משמשים באופן שוטף להרצאות ולכנסים.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרגות מיכלאנג'לו
אולם הקריאה
מושבי-קריאה באולם הקריאה

המבנה תוכנן על ידי מיכלאנג'לו והקמתו החלה ב-1525, אך כאשר עזב מיכלאנג'לו את פירנצה ב-1534 בדרכו לרומא, הוקם רק אולם הקריאה. ההקמה נמשכה תוך הנחייה מרחוק של מיכלאנג'לו. הספרייה נחנכה בשנת 1571 על ידי קוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה, שפתח אותה למלומדים, כחלק ממאמצי משפחות מדיצ'י להצטייר לא רק כבנקאים וסוחרים אלא כפטרונים של האמנות, המדע והתרבות האינטלקטואלית. לדברי ג'ורג'ו וזארי הייתה הספרייה בעיני מיכלאנג'לו ההישג האדריכלי הגדול ביותר שלו. לפני מיכלאנג'לו ניצב אתגר להקים חלק מקירות המבנה על גבי הקירות הקיימים של הקלויסטר של בזיליקת סן לורנצו, דבר שחייב פתרונות הנדסיים והתחשבות פרופורציונלית.

אולם הכניסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם הכניסה (ה-ricetto, באיטלקית), נבנה על ידי מיכלאנג'לו על גבי מגורי הנזירים. זהו חלל גדול (בגובה 19.50 מטרים, ברוחב 14.60 מטרים ובאורך 20.3 מטרים), מואר באמצעות חלונות גדולים ושממנו עולה גרם-מדרגות אל חלל הספרייה. מיכלאנג'לו תיכנן חלונות בתקרה, אך האפיפיור חשש שהדבר יגרום לדליפות גשם ולפיכך נקבעו החלונות בקיר.

גרם המדרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המאפיינים המרשימים של המבנה הוא גרם המדרגות העולה מאולם הכניסה אל חדר הקריאה, שנקרא "מדרגות מיכלאנג'לו". בתכנון מ-1524 תכנן מיכלאנג'לו שני גרמי מדרגות לאורך הקירות, הנפגשים בכעין גשר לפני דלת אולם הקריאה. שנה מאוחר יותר הזיז את המדרגות למרכז החלל, כאשר שני גרמי מדרגות צרים יחסית במרווחים שווים חובקים גרם מדרגות מרכזי רחב, המכיל רחבות מדי מספר מדרגות.

רק ב-1550 נעשה ניסיון ראשון, כושל, לבנות את גרם המדרגות. המדרגות נבנו לבסוף על ידי אמנטי לאחר מספר שנים.

אולם הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם הקריאה הארוך (אורכו 46.20 מטרים, רוחבו 10.50 מטרים וגובהו 8.40) מורכב משתי שורות ספסלי קריאה ובניהן מעבר מרכזי רחב. החלק האחורי של כל ספסל משמש כמדף-קריאה עבור הספסל שמאחוריו. חלונות גדולים בצידי כל שורה שופכים אור טבעי על שורת המושבים. החלונות הגדולים נעשו גם על מנת לצמצם את משקלם של קירות חדר הקריאה, כיוון שאלו נבנו על בסיס קירות קיימים.

באופן מקורי האולם רוצף באריחי טרה קוטה בצבע לבן-אדום בגודל 2.6‏X‏2.6 מטרים. כיום רצפה זו מכוסה על ידי רצפת עץ.

טריבונה ד'אלצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריבונה ד'אלצי

הטריבונה ד'אלצי היא מבנה עגול (רוטונדה), מחופה בכיפה שנוסף למבנה העיקרי בראשית מאה ה-19 לצורך איכסון אוספו של הביבליופיל והאספן אנג'לו מריה ד'אלצי (Angelo Maria D'Elci ;‏1754 - 1824), שהוריש את אוספו לספרייה ב-1818. באוסף זה ספרים מן המאה ה-15 ועד המאה ה-18, כולל כתבי יד מקוריים ואינקונבולה.

המבנה העגול מנצל חללים במבנה המקורי, תוך חסימת חלק מהחלונות המקוריים ובנוי בסגנון נאו-קלאסי. עם זאת הוא משמר אלמנטים ממבנה הספרייה כגון עמודים קורינתיים, רצפת טרה קוטה ושימוש בגווני לבן-שחור ולבן-אדום. עד 1970 שימש אולם זה כאולם הקריאה הראשי של הספרייה, כיום הוא משמש לכנסים. אוסף ד'אלצי מאוכסן כיום במקום אחר.

האוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס האוסף היה אוספה הפרטי של משפחת מדיצ'י, אשר קוזימו הראשון חשף לקהל המלומדים. התורם המרכזי לארגון, תיעוד והרחבת האוסף היה אנג'לו מריה בנדיני (Angelo Maria Bandini;‏ 1726 - 1803) שהיה הספרן הראשי של הספרייה החל מ-1757. בין היתר דאג להדפסת הקטלוג של הספרייה, שנוהל עד אז בכתב יד. בראשית המאה ה-19 נוסף, כאמור, גם אוספו יקר הערך של אנג'לו מריה ד'אלצי.

בין אוצרות הספרייה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]