הספרייה המרכזית לעיוורים כבדי ראייה ומוגבלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הספרייה המרכזית לעיוורים כבדי ראייה ומוגבלים
Library logo.png
מיקום רחוב ההסתדרות 4, נתניה, ישראל Flag of Israel.svg
סוג ספרייה מיוחדת
תאריך יסוד 1951
מספר סניפים 2
מספר חברים כ-10,000 (2013)
תקציב 5,816,965 ש"ח (2010)
מנהל עמוס באר
אתר הספרייה

הספרייה המרכזית לעיוורים, כבדי ראייה ומוגבלים היא ספרייה לעיוורים ודיסלקטים שנוסדה בשנת 1951 על ידי חיה בם, שהייתה גם המנהלת הראשונה שלה במשך 26 שנים. כיום, היא מנוהלת על ידי עמותה רשומה ומשרתת כ-10,000 מנויים: עיוורים, כבדי ראייה, בעלי מוגבלויות למידה כגון דיסלקטים, בני 75 ומעלה ובעלי מוגבלויות מוטוריות כדוגמת חולי ALS וכדומה. יוצרת ומשאילה ספרים, כתבי עת, עיתונים וסרטים בפורמט מוקלט, ספרים וכתבי עת בכתב ברייל, וספרים באותיות גדולות. שוכנת בנתניה ולה סניף בשכונת יד אליהו בתל אביב-יפו בו נמצאים אולפני ההקלטות ושלוחת ההשאלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולפני ההקלטות של הספרייה.

בשנת 1951, מעט לאחר מלחמת העצמאות, הזמין משרד הביטחון את ד"ר לודויג כהן, עיוור מרוטרדם שבהולנד על מנת לייעץ בנושא שיקום חיילים שנפגעו בעיניהם. בין המלצותיו הייתה ההמלצה להקים ספריה לעיוורים‏[1]. חיה בם, מייסדת הספרייה, הייתה זו שמימשה את ההמלצה. היא ארגנה קבוצה של מתנדבים תושבי נתניה, לרבות היא עצמה, בעלה ושני ילדיה. יחד הם החלו, בעזרת סרגלי העתקה מתאימים שכהן שלח להם מהולנד, בלימוד כתיבת ברייל והעתקת ספרים לשפה זו והם אלו שפיתחו את שפת הברייל בעברית. כך הוקמה ב-1951 הספרייה בנתניה, שהחלה במספר מצומצם מאוד של ספרים בודדים ושכנה במרתף ביתה הפרטי של בם.

אט אט התפתחה הפעילות והספרייה גדלה הן בהיקף החומר והן בגיוונו. משהגיעה מכונת ההעתקה הראשונה לכתב ברייל, בנוסף לסרגלים המיושנים, הפך הבעל, ד"ר הנס בם, לפעיל העיקרי בהעתקת הספרים לכתב ברייל. ב-1955 קיבלה הספרייה משכן משלה בנתניה. ב-1959 החלו להקליט ספרים על גבי סרטי הקלטה באולפנים המאוחדים בתל אביב וב-1972 החלו להקליט על קלטות שמע.

ב-1977 פרשה בם והוחלפה על ידי אורי כהן, בעצמו עיוור, שניהל את הספרייה עד סוף 2010[2]. ב-1980 הקימה הספרייה אולפן הקלטות עצמאי ברח' סמולנסקין 7 בתל אביב. ב-1983 נרשמה הספרייה כעמותה והחלה הפעלת ספרייה ניידת שכללה משאית שנסעה ברחבי ישראל והשאילה ספרי ברייל וספרים מוקלטים לעיוורים ולקשישים. השירות פעל במשך כחמש שנים וסייע לרבים שלא יכלו להגיע לספריה בכוחות עצמם. כמו כן, החלה הספרייה להפיק ספרים משולבים לילדים - ספרים מודפסים המשלבים בתוכם דפי ברייל. ספרים אלו שימשו הורים עיוורים שהקריאו ספרים לילדיהם הרואים ובכך יכלו ליהנות מחווית הקריאה המשותפת.

בשנים הבאות השתכללה הספרייה מבחינה טכנולוגית. ב-1987 החלו להסב ספרים לברייל בעזרת מחשב ולא בצורה ידנית. בשלוש השנים הבאות, הפכה הספרייה את תהליך השאלת הספרים לממוחשב, והחלה בהקמת מדורי הפקה שונים שכללו גרפיקה מובלטת- הבלטת שרטוטים, תרשימים ומפות וכן ספרים באותיות גדולות עבור כבדי הראייה. ב-1993 נחנכה שלוחת הספרייה ברחוב לה-גרדיה בתל אביב, שלוחה המכילה ספריית השאלה, חדרי עיון ושני אולפני הקלטה. ב-(2001) רכשה הספרייה מדפסת ברייל תעשייתית, יחידה מסוגה בישראל. והחלה הסבה של ההקלטות לתקליטורים. ב- (2004) הוכנסה המדיה הדיגיטאלית ונוסדה ספריית התקליטורים. מאז, פסק בהדרגה תחום ההקלטה האנלוגית. שני פרויקטים גדולים של הספרייה באותה התקופה היו - הסבת התנ"ך שהוקלט בשנת (1959) על ידי השחקן שלמה (ברטונוב) לארבעה תקליטורים בטכנולוגיית mp3 והקלטת האנציקלופדיה בריטניקה לנוער. בסוף 2010 פרש כהן לגמלאות[2] והוחלף על ידי יואב חפר‏[3] שסיים את תפקידו בספטמבר 2011‏[4] ובמקומו מונה בדצמבר 2011 עמוס באר‏[5].

שירותי הספרייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאת ספר ברייל.

הספרייה המרכזית לעיוורים, מנגישה ספרים, חומרי קריאה ותוכן עבור כל מי שאינו מסוגל לקרוא חומר מודפס סטנדרטי וזאת באמצעות:

  • ספרים מוקלטים - ספרי אודיו (שמע) המוקלטים על ידי קריינים מקצועיים באולפני הקלטה של הספרייה, הספרים ניתנים להשאלה באמצעות הדואר (ספר תקליטור) והן באמצעות המחשב (פורמט דיגיטלי)
  • ספרי ברייל
  • ספרים באותיות גדולות
  • ספרים אלקטרוניים לקול מחשב - ספרים אלו מונגשים למנויים בקולו של המחשב ובאמצעות שימוש בטכנולוגיית מנוע דיבור
  • עיתונים וכתבי עת בפורמט מוקלט, ברייל ואלקטרוני
  • שירות הנגשת סרטים.

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרייה המרכזית לעיוורים, כבדי ראייה ומוגבלים ממומנת כיום בעיקר על ידי משרד התרבות והספורט. יתר המימון מגיע מדמי מנוי שנתיים, תרומות והכנסות נוספות‏[6]. העמותה מבוקרת על ידי רשם העמותות.

לאורך שנים רבות, עקב קיצוצים חוזרים בתמיכה הממשלתית, הייתה הספרייה על סף סגירה מחוסר תקציב מספיק והיא אף נסגרה למעשה ב-1991, 1992, 1999 ו-2007 ונפתחה כל פעם מחדש לאחר התערבות ועדת החינוך והתרבות של הכנסת[7]. הוספת התקציב אף הייתה ההסתייגות היחידה שהתקבלה לחוק התקציב לשנת 2000 וזו התקבלה ברוב של 80 ח"כים וללא מתנגדים. ב-2010 עמדה הספרייה שוב בסכנת סגירה, הפעם בשל אי-סדרים כספיים שבעקבותיהם לא נתן רשם העמותות לעמותה אישור "ניהול תקין" ומשרד התרבות לא העביר לספרייה תקציבים. בהתערבות ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ולאחר חתימה על הסכם הבראה, הוסר האיום‏[8].

הפקת ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר המוקלט בפורמט תקליטור.
ספר ילדים משולב בכתב ברייל.

הספרייה לעיוורים היא אחת מהספריות הבודדות בישראל המיועדות לעיוורים‏[9]ומסיבה זו אין לה אפשרות לרכוש מספריות מקבילות ספרים מתאימים בעברית ובחלק מהשפות הנוספות הדרושות לקוראים.

הספרייה עצמה מפיקה ומוציאה לאור את החומרים הדרושים לה. תהליך ההפקה מתחיל בבחירת החומרים בהובלת הספרנית הראשית בהתאם לרשימות רבי המכר המתפרסמות לקהל הרחב, לצורכי המנויים ואפשרויות ההפקה. בסניף הספרייה בתל אביב ישנם שני אולפני הקלטות, בהם מוקלטים הספרים על ידי קריינים מקצועיים‏[10]. הספרים הוקלטו בעבר על גבי סרטים מגנטיים וקלטות שמע, ועם התפתחות הטכנולוגיה החלו להקליט בצורה דיגיטלית גם על גבי תקליטורים בפורמט MP3. התפתחות זו, שבזכותה ניתן לגשת למידע בצורה לא רציפה, איפשרה הקלטה של ספרי עזר כדוגמת ספרי לימוד, ספרי קודש, מילונים ואנציקלופדיות. בנוסף, מודפסים ספרים בכתב ברייל ובאותיות גדולות.

מרגע אישור בקשה לספר חדש, עוברים כשמונה שבועות עד להפקתו של ספר מוקלט ועד שישה חודשים לספר בכתב ברייל, משך זמן שמתקצר במשך השנים, עם התפתחות הטכנולוגיה. בשנה מופקים כמה מאות ספרים מוקלטים וספרים בכתב ברייל וכמה עשרות ספרים באותיות גדולות. הדפסת הספרים מתבצעת כולה בנתניה והקלטת הספרים ועריכתם מתבצעת בתל אביב.

הספרייה מפיקה ספרים בעברית, בערבית, ביידיש וברוסית, וכן ספרי לימוד באנגלית. ספרים בשפות אחרות ניתנים להשגה באמצעות הסכמים עם ספריות באירופה וארצות הברית.

הספרייה מנהלת שיתופי פעולה עם ספריות מקבילות בחו"ל ובמסגרת זו מקבלת לעתים ספרים נוספים לטובת קוראיה.

האוסף כולל מגוון רחב של תחומים ומופקת ספרות יפה, ספרי לימוד, ספרי עיון, ספרי הגות, ספרות מקצועית, כתבי עת ועיתונים. בין השאר, הוקלטו התנ"ך (קריין: שלמה ברטונוב), המשנה (קריין: צבי פלורנטל), בריטניקה לנוער ומדריך ישראל החדש.

מן הספרייה נשלחו 188,891 ספרים, עיתונים וכתבי עת, הופקו 730 ספרים מוקלטים, 500 ספרים בכתב ברייל ו-150 ספרים באותיות גדולות ונערכו כ-200 ספרים שהוסבו מפורמט אנלוגי לדיגיטלי[דרושה הבהרה]

}}.

השאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרים מושאלים לקוראים בעלי אישורים מתאימים תמורת דמי מנוי ופקדון, והם מועברים לקוראים ומוחזרים לספריה באמצעות דואר ישראל ללא תשלום. הספרים המבוקשים נשלחים מסניף נתניה ובנוסף ניתנים שירותי השאלה במקום בשני הסניפים.

היקפי ההשאלה גדולים יחסית, ובשנת 2006 הושאלו כ-142 אלף ספרים מוקלטים וכ-51 אלף כתבי עת, עיתונים ותקופונים. מספר מנויי הספרייה עומד כיום על כעשרת אלפים, שהם קרוב למחצית ממספר העיוורים בישראל (כ-26,500 איש, נכון ל-2007).

ניתן לגשת לקטלוג הספרייה באמצעות האינטרנט ובאמצעות קטלוג קולי בשיחת טלפון (ה"טלספר"). הקטלוג ממוחשב בתוכנת אל"ף של חברת אקס ליבריס הישראלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 32°20′00″N 34°51′20″E / 32.333441°N 34.855531°E / 32.333441; 34.855531

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלכס ינאי, הלן קלר שלחה ברכה חמה לספרית העוורים בנתניה, מעריב, 10 באפריל 1961
  2. ^ 2.0 2.1 דף לקורא, דצמבר 2010
  3. ^ דף לקורא, ינואר 2011
  4. ^ דף לקורא, אוקטובר 2011 באתר הספרייה.
  5. ^ דף לקורא, מרץ 2012 באתר הספרייה.
  6. ^ מקור התקציב באגף התרבות, שהיה שייך במשך שנים רבות למשרד החינוך. משרד הביטחון תומך גם הוא בספרייה בסכום קטן יחסית ובעבר ניתנה תמיכה גם ממשרד הרווחה.
  7. ^ פרוטוקול מס' ‎17 מישיבת ועדת החינוך והתרבות, יום שני, ח' בחשוון התש"ס (‎18 באוקטובר ‎1999);
    פרוטוקול מס' ‎26 מישיבת ועדת החינוך והתרבות, יום ג', ל' בחשון התש"ס (‎9 בנובמבר ‎(1999;
    פרוטוקול מספר ‎118 מישיבת הוועדה לחינוך ולתרבות, יום ד', י"ח בסיוון התש"ס, (‎21 ביוני 2000);
    פרוטוקול מס' ‎275 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, יום שני, כ"ו בתשרי התשס"ח (‎8 באוקטובר ‎2007);
    נוהג בו סוגר מוסד ציבורי פעילות חיונית כדי למנוע קיצוצים בתקציבו מכונה לעתים חוק צ'יץ'.
  8. ^ תומר ולמר, הספרייה לעיוורים לא תיסגר: "מפעל חשוב", באתר ynet‏, 26 באוקטובר 2010.
  9. ^ בנוסף קיימות ספריית בית חינוך עיוורים בירושלים, "מסילה" (מכון לספרי יהדות) בבני ברק המתמחה בספרות תורנית, על"ה שבהר הצופים המיועד לסטודנטים, הספרייה הלאומית לעיוורים בשועפאט ומספר גורמים נוספים בסדרי גודל קטנים.
  10. ^ מרבית הקריינים עובדים בשכר ומיעוטם מתנדבים. לעתים מקליט הסופר עצמו את הספר אותו כתב.