העורבים של מצודת לונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שני עורבים בטאוור גרין שבמצודת לונדון. ברקע ניתן לראות זקיף של המשמר הסקוטי, שהיא אחת מהיחידות המרכיבות את משמר המלכה.

העורבים של מצודת לונדון (אנגלית: The ravens of the Tower of London) הם קבוצה של עורבים שחורים הגדלים בתנאי שבי במצודת לונדון. אגדה עתיקת יומין מספרת כי נוכחות העורבים מגינה על המלוכה הבריטית ועל המצודה; קיימת אמונה תפלה ולפיה אם העורבים של מצודת לונדון ימותו או יימלטו, אזי הכתר ובריטניה ייפלו. הקבוצה מונה לכל הפחות שבעה פרטים, מהם שישה שהם המינימום הנדרש והשאר כגיבוי למקרה שאחד מהם ימות.

לאורך ההיסטוריה היו העורבים השחורים נפוצים ברחבי בריטניה הגדולה, לרבות בערים, כך שהמצודה הייתה ממוקמת בתחומי אזור הקינון הטבעי שלהם. אולם כאשר גורשו העורבים מרוב בתי הגידול המסורתיים שלהם, לרבות מלונדון, הם יכלו להמשיך להתגורר במצודה אך ורק בתנאי שבי ובתמיכת הרשויות.

אגדות מקומיות גורסות כי מוצא העורבים הוא מתקופתו של המלך צ'ארלס השני, אשר שלט באנגליה, בסקוטלנד ובאירלנד בין השנים 1660 ל-1685. אולם אין עדויות לנכונות האגדות הללו וההיסטוריונים אף גורסים כי "מיתולוגיית עורבי המצודה היא, ככל הנראה, מעוף הדמיון הוויקטוריאני"‏[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת האגדות הקדומות, הקושרת לראשונה את העורבים למצודה, מספרת את סיפורו של האל הקלטי בראן המבורך (ולשית: Bendigeidfran - עורב מבורך), שנפצע באורח אנוש בקרב העז נגד המלך האירי מתולווך (Matholwch), אשר התנהג בחוסר כבוד לנסיכה הבריטית בראנוון (Branwen). הוא ציווה על תומכיו לערוף את ראשו ולקבור אותו מתחת לגבעה הלבנה (עליה שוכנת כיום המצודה) כשהוא פונה לכיוון צרפת ומשמש כקמע המגן על בריטניה הגדולה מפני פלישת זרים.

לפי הפולקלור הבריטי העורבים השחורים מאכלסים את המצודה מזה מאות שנים, ונמשכו אליה לראשונה בעקבות הריח של גוויות אויבי הכתר אשר הוצאו להורג במקום. קיימת אגדה ולפיה בעת מותה של אן בוליין בשנת 1535 "גם העורבים של המצודה ישבו בשקט וללא תנועה על הביצורים ובהו באופן משונה במחזה. מלכה עומדת למות!"‏[2] לפי האגדה התנהגו העורבים בצורה גרועה יותר במהלך הוצאתה להורג של ליידי ג'יין גריי בשנת 1554: הם "ניקרו את העיניים והוציאו אותן מהראש הכרות" של המלכה המודחת‏[3].

במאמרו "How Ravens Came to the Tower of London" הסיק הסופר האמריקני בוריה זאקס כי העורבים הובאו למצודה על מנת להעצים את תחושת הדרמטיות של ההוצאות להורג שנערכו בה‏[4].

אגדה נוספת מייחסת את תחילת המסורת של קיצוץ כנפי העורבים לצ'ארלס השני ולאסטרונום המלכותי שלו ג'ון פלמסטיד. לאגדה זאת מספר גרסאות‏[5]. לפי הגרסה הראשונה של האגדה התלונן פלמסטיד בפני צ'ארלס על כך שעורבים שחורים עפים דרך שדה הראייה של הטלסקופ שלו ומקשים עליו לצפות בשמים ממצפה הכוכבים שבמגדל הלבן. פלמסטיד ביקש שהעורבים יגורשו, אולם צ'ארלס השני סירב לבקשה זו‏[3][5]. לפי הגרסה שנייה, תיעב צ'ארלס השני עצמו את העורבים על שהטילו את צואתם על הטלסקופ. לפי גרסה זו צ'ארלס והאסטרונום שלו ניהלו שיחה שבה נקבע גורל העורבים והכפר גריניץ', בו נחנך ב-1675 מצפה כוכבים מלכותי על ידי המלך. המלך התלונן בפני פלמסטיד וקבע כי:

Cquote2.svg

צ'ארלס: חייבים לסלק מכאן את העורבים האלה!
פלמסטיד: אך, אדוני, זה סימן למזל רע להרוג עורב. אם תעשה זאת המצודה תיפול ואתה תאבד את ממלכתך, כשרק לפני זמן קצר זכית בה בחזרה!
צ'ארלס [לאחר רגע של מחשבה]: המצפה חייב לעבור לגריניץ' והעורבים יכולים להישאר במצודה.

Cquote3.svg
– ‏[3]

אגדה נוספת קושרת את הופעת העורבים במצודה לשריפה הגדולה של לונדון בשנת 1666. העורבים השחורים, כמו גם החזירים והדיות, היו מאוכלי הנבלות הבולטים של לונדון בימי הביניים. לפי האגדה, לאחר השריפה הניצולים החלו לצוד את ה העורבים בלונדון כיוון שהם נמשכו לבשר, אך פלמסטיד הסביר לצ'ארלס השני כי חיסול כל העורבים יהיה אות המבשר רעות וכי הממלכה לא תשרוד אם העורב האחרון ימות. לפיכך ציווה צ'ארלס לשמור שישה עורבים במצודה.

בוריה זאקס ניסה למצוא ביסוס היסטורי לטענה הנפוצה, כי מקורה של אגדת העורבים הוא בימיו של צ'ארלס השני, אולם למרות מאמציו הוא כשל באישוש הטענות.

התיאורים הראשונים, הידועים, של העורבים במצודת לונדון מתוארכים לשנת 1883. אחד מהם הופיע במהדורה המיוחדת של העיתון The Pictorial World, והשני הופיע בספר London Town שנכתב על ידי פליקס לי ואויר על ידי תומאס קריין ואליזבת יוטון. זאקס מצא את האיזכור הראשון לחשיבות העורבים השבויים בספר The Tower, שנכתב על ידי ג'ורג' יאנגהאזבנד בשנת 1926. יאנגהאזבנד טען בספרו כי העורבים סופקו למצודה על ידי וינדהאם וינדהאם-קווין, הרוזן הרביעי מדאנרייבן ומאונט-ארל (1841 - 1926). הרוזן השני מדאנרייבן היה פטרון של מומחה לדרואידים, משורר וזייפן יולו מורגנווג, ששכנע את המשפחה, כי טירתם בגלמורגן היא מקום מגוריו המקורי של האל-עורב בראן, שלמעשה היה מלך קדום. הרוזנים ככל הנראה חשבו על העורבים כאווטארים של בראן, ורצו לטעון להשפעה רוחנית של המצודה.

ג'ף פארנל, ההיסטוריון הרשמי של המצודה וחבר בצוות הנשקייה המלכותית, מאמין גם כן כי ההיסטוריה העתיקה של העורבים במצודה היא אגדה שנוצרה במהלך התקופה הוויקטוריאנית. במהלך מחקרו של פארנל ולמרות ההנחה המוקדמת כי שלומו של הכתר הבריטי תלוי בנוכחות הקבועה של העורבים, הוא מצא מסמכים שבהם נאמר במפורש כי לא נותרו עורבים במצודה ולמרות זאת המונרכיה והמצודה שרדו‏[1]. ממצא זה מיוחס לתקופה שלפני פתיחת המצודה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר העורבים היחידים ששרדו, הזוג מייבל וגריפ, נעלמו מהמצודה וככל הנראה עברו לקנן בעץ סמוך. סיפור "בריחתם" של זוג העורבים הופיע במספר עיתונים בארצות הברית. פארנל מאמין גם כי העורבים הראשונים שגדלו במצודה בתנאי שבי הובאו אליה כחיות מחמד של הצוות.

המערב החל להתעניין בעורבים לאחר פרסום הפואמה "העורב" של אדגר אלן פו בשנת 1845 ‏‏[1].

ההתייחסות הראשונה לגרסה מוקדמת של האגדה, אשר לפיה בריטניה תיכבש אם העורבים יעזבו את המצודה, מתוארכת ליולי 1944, כאשר העורבים שימשו כתצפיתנים בלתי רשמיים, שהיו אמורים לזהות את פצצות ומטוסי האויב במהלך הבליץ.

נכון להיום (2012) מתגוררים במצודת לונדון שמונה עורבים (4 זכרים ו-4 נקבות)‏[6]:

  • מרלי (Marley) - זכר, בקע בשנת 2006 בצפון סאמרסט.
  • ארין (Erin) - נקבה, בקעה בשנת 2006 בצפון סאמרסט.
  • מרלין (Merlin) - נקבה, בקעה בשנת 2005 בדרום ויילס.
  • בולדריק (Baldrick) - זכר, בקע בשנת 2005 בדרטמור.
  • מונין (Munin) - נקבה, בקעה בשנת 1995 באויסט הצפוני.
  • תור (Thor) - זכר, בקע בשנת 1995 בהמפשיר.
  • יוגין (Hugine) - נקבה, בקעה בשנת 1995 באויסט הצפוני.
  • גווילום (Gwyllum) - זכר, בקע בשנת 1988 בגן החיות Welsh Mountain Zoo שבויילס.

ואילו העורב ברנוון (Branwen), שהתגוררה עד לא מזמן במצודה, נלקחה לדרטמור על מנת לקחת חלק פעיל בתוכנית הרבייה של העורבים השחורים בבריטניה.

חיי העורבים במצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמד עורבים על רקע מצודת לונדון

העורבים שבמצודה אינם יכול להתרחק ממנה בתעופה מאחר שהנוצות באחת מכנפיהם נשמרות מקוצצות באופן קבוע. מאחר שהמבנה של כנפיהם אינו זהה, הם אינם מסוגלים לעוף מעבר למרחק קצר בלבד. זהו, ככל הנראה, הקושי היחיד בחיי היומיום שלהם. בוריה זאקס תיאר בהומור את חיי העורבים:

Cquote2.svg

העורבים זוכים לטיפול דומה לזה של בני מלוכה. בדומה לבני מלוכה, הם מתגוררים בארמון ומטופלים על ידי משרתים. הם מתקיימים מתקציב ציבורי, אך בתמורה הם חייבים להראות את עצמם לציבור באירועים בעלי פאר רב. כל עוד הם מצייתים למספר חוקים בסיסיים, הן בני המלוכה והן העורבים לא אמורים לעשות משהו יוצא דופן. אם הכוח הנדון הוא פוליטי או דיפלומטי, לבני המלוכה הוא מעט יותר מהעורבים. אך המילה "כוח" יכולה לבוא כאן במשמעות של הילת זוהר ומסתורין שבזמנים מסוימים עוטפת הן את העורבים והן את המונרכים

Cquote3.svg

לכל אחד מהעורבים יש תג צבעוני עם שמו על אחת מרגליו, על מנת שניתן יהיה לזהות בקלות את הפרטים השונים. לעורבים במצודה יש תוחלת חיים של כ-40 שנים.

כל אחד מהעורבים שבמצודה זוכה לקבל שם משל עצמו, וכולם מטופלים על ידי היאומן וורדרס. התזונה של העורבים מבוקרת היטב; היא כוללת פירות טריים, גבינה ובשר טרי, כמו גם ויטמינים ותוספי תזונה אחרים‏[7]. אחראי העורבים (Ravenmaster), דרק קויל, אמר בשנת 2007 כי: "אני קונה בשר טרי בסמית'פילד - כבד, כבש, בשר בקר, תרנגול. ולעתים כאשר אני נמצא בבית שלי בסאפוק מישהו נותן לי ארנב שניצוד. אם אני רואה בעל חיים שנהרג על הכביש, והוא לא נפגע בצורה חמורה מדי, אני מכניס אותו לשק שחור ומביא אותו בחזרה לכאן. אני נותן להם גם ביסקוויטים, המוטבלים בדם מהבשר שאני רוכש ובחורף אני נותן להם כמוסות של שומן מהכבד של דגי בקלה. אני יודע שהם מקבלים את כל הוויטמינים והשומן שהם צריכים. זו הסיבה שהם נראים כה בריאים". בהמשך הוסיף קויל: "הם מקבלים בכל יום שמונה אונקיות של בשר. אחת ליומיים הם מקבלים ביצים מבושלות ואני נותן להם תפוח חתוך וענבים - דרך אגב, הם אוהבים גבינה"‏[7].

אירועים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק עורב אחד שרד את הפצצות הבליץ במלחמת העולם השנייה, ולפיכך הורה ראש הממשלה סר וינסטון צ'רצ'יל להביא עורבים נוספים למצודה על מנת שמספרם יעמוד בתקן. עורבי המצודה מגויסים לכוחות המזוינים של הממלכה כמו חיילים רגילים והם מקבלים תעודות זיהוי כמו חיילים ושוטרים. בדומה לחיילים, ניתן לשחרר את העורבים משירות בגין התנהגות בלתי הולמת‏[8][9].

רוב הלונדונים מחבבים את העורבים, אך לעתים פרט ספציפי יאבד את חינו בשל התנהגותו. לדוגמה, העורב "ג'ורג'" איבד את תפקידו והוגלה לויילס לאחר שתקף והרס אנטנה של טלוויזיה. בעקבות האירוע ניתן צו מיוחד שבו נאמר "העורב ג'ורג', שגויס בשנת 1975 הועבר, בשבת 13 בספטמבר שנת 1986, לגן החיות Welsh Mountain Zoo שבויילס. התנהגותו בלתי מספקת, ולפיכך שירותו אינו נחוץ יותר"‏[10]. בשנת 1996 שוחררו משירות שני עורבים נוספים מהמצודה בגין "התנהגות שאינה הולמת את דיירי המצודה"‏[11].

עורבים אחדים הצליחו להימלט למרות נוצותיהם המקוצצות. בשנת 1981 החליט העורב "גרוג" לעזוב את אזור המצודה לטובת פאב וזאת לאחר 21 שנים של שירות לכתר‏[8]. מנגד, עורב בשם "מייבל" נחטפה מהמצודה, זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, ותעלומה זו מעולם לא נפתרה‏[6].

סיפור נוסף נוגע לעורבים "ג'יימס קרואו" (James Crow) ו"אדגר סופר" (Edgar Sopper). אדגר סופר שם לב לתשומת הלב הרבה שניתנה לג'יימס קרואו לאחר מותו, והחל לחקות ולהעמיד פני מת על מנת לזכות בתשומת לב נוספת. התעלול היה כה משכנע, עד שאחראי העורבים האמין כי אדגר סופר מת. כאשר אסף האחראי את "הגופה" נשך העורב את אצבעו ו"התעופף משם כשהוא מקרקר צחוק עורב גדול"‏[9].

בשנת 1990 הלך לעולמו כומר בשם נורמן הוד, בחדרו שבשטח המצודה. טום טרנט, לשעבר עוזרו של אחראי העורבים, דיווח כי נראה היה שהעורבים מודעים למוות, כיוון שזמן קצר לאחר המוות הם התאספו בטאוור גרין ליד הקפלה, קראו קריאות, ולאחר מכן השתתקו כמי שחולקים כבוד אחרון למת. עדות זו אינה מתארת בהכרח מאורע בדיוני, מאחר שידוע כי עורביים עורכים "הלוויות" שבהן הם מתאבלים ומתאספים בדממה סביב גופתו של עורב מת.

כיום העורבים הם אחת האטרקציות התיירותיות הבולטות עבור מי שמבקר בסיטי של לונדון[1]. ולדימיר פוטין, באותה עת נשיא רוסיה, דווח כמי שהתרשם מאוד מהכישורים המילוליים של העופות; אחד מהעורבים בירך כל אחד מחברי הפמליה שלו בברכת "בוקר טוב!"‏[12]. עם זאת, רשויות המצודה ממליצות לתיירים לא להאכיל את העורבים, ומזהירים כי עורב עלול לנשוך אם הוא יחוש מאוים.

מאז שנת 1987 עורבי המצודה נתונים לתוכנית רבייה בשבי, אשר נושאת פירות. לדוגמה, במשך השנים הצליח זוג העורבים "צ'ארלי" ו"ריס" לגדל 17 גוזלים משותפים‏[6]. יחד עם זאת סופו של צ'ארלי היה רע; לאחר שהוא נשך כלב מאתר פצצות (שנקרא גם כן צ'ארלי), תפס הכלב את העורב בשיניו. נשיכתו של הכלב הייתה קטלנית עבור העורב‏[8].

במהלך מגפת שפעת העופות של 2006 הוכנסו עורבי המצודה לתוך אגפיה הפנימיים, על מנת להגן עליהם מפני הדבקה בנגיף ושוכנו בכלובים מלאכותיים.

עורבים בלונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום תפוצתם של העורבים שחורים כולל את בריטניה הגדולה (ומרבית החלקים האחרים של חצי הכדור הצפוני), אולם בשנים האחרונות האוכלוסיות המתרבות בבריטניה מוגבלות לאזורים הגבוהים בדרום-מערב האיים הבריטיים[13]. סביר להניח כי העורבים התגוררו במצודה ובסביבתה כבר לפני מאות שנים‏[14], כיוון שעד המאה ה-16 העורבים התגוררו בקרבה רבה לבני אדם וכן בטבע; הם התקבלו בברכה ביישובים כיוון שהרגלי הציד שלהם סייעו בניקוי הרחובות. אולם, בשנים האחרונות נתפסו העורבים כאיום על אורח החיים, ובמאה ה-19 הם גורשו בהדרגה מאזורים רבים באמצעות ציד וירי שיטתיים. הפעם האחרונה שבה נצפו עורבים שחורים מקננים בטבע בלונדון הייתה בשנת 1826 בהייד פארק. אולם בשנת 2004 דיווחה החברה המלכותית להגנה על עופות כי עורבים נצפו מקננים במחוזות הבית שמסביב ללונדון וכן במרחק של כ-30 מיל מהמצודה‏[15].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sax, Boria. City of Ravens: London, Its Tower, and Its Famous Birds. London: Duckworth, 2011
  • Edward Impey & Geoffrey Parnell (2000). The Tower of London: The Official Illustrated History. Merrell Publishers in association with Historic Royal Palaces

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Maev Kennedy, Tower's raven mythology may be a Victorian flight of fantasy, The Guardian, November 15th, 2004
  2. ^ George Younghusband (1918). The Tower from Within. William Brendon and Son. p. 134
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Boria Sax, City of Ravens: How ravens came to the Tower of London, why they stayed, and what they tell us about nature and humankind, boriasax.com
  4. ^ Boria Sax, How Ravens Came to the Tower of London, Society and Animals 15 (2007) 269-283
  5. ^ 5.0 5.1 מידע על העורבים באתר הרשמי של המצודה
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 השומרים של מצודת לונדון באתר הרשמי של המצודה
  7. ^ 7.0 7.1 Jen Ogilvie, The Ravenmaster Speaks, Fortean Times, November 2007
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Jeffrey Vallance, Myths of the Raven, forteantimes, November 2007
  9. ^ 9.0 9.1 A Little Raven History באתר cheshirecheesecat.com
  10. ^ עורבי המצודה באתר Historic-UK.com
  11. ^ עורבי המצודה באתר Europe For Visitors
  12. ^ Nicola Iseard, My life in travel: Derrick Coyle, raven master at the Tower of London, The Guardian, February 1st, 2009
  13. ^ עורב באתר האגודה המלכותית להגנה על עופות
  14. ^ Michael Mccarthy, Ravens, the literary birds of death, come back to life in Britain , The Independent, January 23rd, 2006
  15. ^ Wild ravens could nest once more at Tower, The Daily Telegraph, June 21st, 2004