העלאה על המוקד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שריפת חוטאים בציריך, 1482.

העלאה על המוקד (ידועה גם כשריפה בחיים או שריפה למוות) היא הוצאה להורג פומבית על ידי בעירה. לרוב העלאה למוקד באה כעונש לבגידה, כפירה וכישוף. מוות על ידי שריפה הפך להיות לא אהוד על הממשלות השונות ברחבי אירופה בסוף המאה ה-18, ובארצות הברית מוגדר העונש כחריג ואכזרי. לפי התלמוד, עונש השריפה המוזכר בתנ"ך אינו העלאה על המוקד ממש, אלא יציקת עופרת מותכת לתוך גרונו של הנידון למוות.

סיבת המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם האש הייתה גדולה בזמן השריפה, המוות היה מגיע לעתים קרובות מהרעלת פחמן חד-חמצני (אנ') לפני שהלהבות גרמו נזק של ממש לגוף. לשם כך היה נהוג לפזר קש. אם האש הייתה קטנה, הנידון למוות היה סובל מהחום אשר גרם למוות מדום לב או מהלם.

שימושים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבירי הטמפלרים מועלים על המוקד.

בתקופת המאה ה-6 לפנה"ס, הטיראנים היוונים באי סיציליה נהגו לצלות את אויביהם במתקן העינויים הנודע שור הפליז, אשר היה פסל חלול בדמות שור ממתכת בו היו מכניסים את האויבים ומבעירים אש מתחת, ובכך מחממים את הנידונים למוות בעינויים.

שריפה שימשה כאמצעי לביצוע עונשים בחברות עתיקות רבות, בזמן הקיסרות הרומית מרטירים נוצריים הועלו על המוקד כחלק מהענישה.

רבי חנינא בן תרדיון, אשר היה אחד מעשרת הרוגי מלכות, הועלה למוקד אל מול הקיסר אדריאנוס אשר התנגד לדת היהודית.

לפי דבריו של יוליוס קיסר רומא, הקלטים נהגו לשרוף את אלה אשר הואשמו בגנבה כעונש מחמיר ביותר.

האינדיאנים אשר באמריקה הצפונית נהגו לבצע הוצאות להורג על ידי שריפה, כחלק ממערכת ההתנגדות לבוגדים ולמתיישבים הראשונים של ארצות הברית אשר הגיעו מאירופה.

בין המאה ה-15 והמאה ה-17 נהגה האינקוויזיציה להוציא להורג כופרים באמצעות העלאה על המוקד. פעולה זו נעשתה במסגרת טקס שנקרא אוֹ‏טוֹ‏ דַ‏ה פֶ‏ה (Auto da fé). כך הוצאו להורג יהודים ואנוסים בספרד לאחר גירוש ספרד וחדשנים דתיים כיאן הוס וג'ורדנו ברונו. כן הועלו על המוקד נשים שהואשמו בכישוף.

שריפות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס שריפת אלמנה מדת ההינדו, מתוך "היסטוריית סין והודו" משנת 1851.

שום מדינה מודרנית אינה תומכת כיום בעונש שריפה, אך במקומות כדרום אפריקה וכריו דה ז'ניירו, נשרפים לפעמים בני אדם (בעזרת חומרי בעירה) כעונש לא חוקי על מעשי רצח והריגה.

ישנם מנהגים במזרח הרחוק אשר בהם שורפים את אלמנת האדם שנפטר, ולעתים היא אף משליכה עצמה אל מדורת השריפה של בעלה המנוח, ובכך היא מצטרפת אליו בעולם הבא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]