העלבת עובד ציבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העלבת עובד ציבור היא עבירה המופיעה בסעיף 288 לחוק העונשין, שזו לשונו: "המעליב בתנועות, במילים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר שישה חדשים".

סעיף זה משקף את גישתו של המחוקק, לפיה עובד הציבור, המשרת את הציבור, חשוף יותר מאחרים לביקורת על מעשיו, ולכן זקוק להגנה מיוחדת מפני גלישתה של הביקורת להעלבה, ולא די לו בהגנה הניתנת לכלל התושבים, למשל באמצעות דיני לשון הרע.

שאלת ההצדקה להגנה מיוחדת זו, ובפרט שאלת התנגשותה עם חופש הביטוי, עולה מפעם לפעם לדיון ציבורי, בפרט כאשר נוצר הרושם להפעלה בלתי מידתית של הגנה זו. חברי כנסת הגישו לאורך השנים כמה הצעות חוק פרטיות[1][2][3] לביטול סעיף זה בחוק העונשין.

בשנים 2012–2014 הוגשו בכל שנה 1,255–1,620 כתבי אישום שכללו אישום על העלבת עובד ציבור[4]. בין האנשים שהורשעו בהעלבת עובד ציבור נכללים צ'רלי ביטון ואבי כהן[5].

מיהו עובד ציבור?[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק, כפי שנקבע עוד בימי המנדט הבריטי, כלל בעובדי הציבור שופטים, דיינים, חברי ועדות חקירה, בוררים וכל עובדי המדינה ורשויות מקומיות. השופטת דפנה ברק ארז הציגה את העמדה שגם מתנדב של המשמר האזרחי נחשב ל"עובד ציבור"[6].

דרך העברת העלבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב המקרים, הורשעו אנשים בהעלבת עובד ציבור על דברים שהטיחו בעובד פנים מול פנים. כתבי אישום על העלבת עובד ציבור הוגשו גם על פרסום מאמר באינטרנט בגנות הרב הצבאי הראשי והעלבת שוטר בעמוד פייסבוק שלו[7].

אלו עלבונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט העליון דן בשאלה איזה עלבון נדרש כדי להרשיע אדם בעבירה זו וקבע בהרכב מורחב ש"השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא שאלת האיזון בין חופש הביטוי מחד לבין ההגנה על תפקודו התקין של המנהל הציבורי מאידך". השופט סלים ג'ובראן הבחין בין עלבונות כלליים שהם פחות חמורים מגידופים אישיים, הנוגעים לתכונותיו הפרטיות של עובד ציבור זה או אחר, ונוגעים לליבת כבודו. כן הוא הבחין בין עלבונות שנאמרו בלהט הרגע לבין עלבונות שנאמרו בתכנון מראש, הנחשבים לחמורים יותר[6].

פסיקות בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית המשפט העליון גם הובעה העמדה שככל שהעובד יותר בכיר, הוא זכאי פחות להגנה של סעיף העלבת עובד ציבור[8].

לאחר ההתנתקות הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד אליצור סגל על מאמר שכתב באתר אינטרנט, נגד הרב הצבאי הראשי. סגל הורשע בבית משפט השלום, וההרשעה אושרה במחוזי. בבית המשפט העליון המליצו השופטים לפרקליטות לחזור בה מהאישום[9] ולאחר שהפרקליטות סירבה[10], זוכה סגל פה אחד על ידי הרכב מורחב של תשעה שופטים, שקבעו כי חופש הדיבור במקרה של אמירה פוליטית גובר כמעט תמיד על חוק העלבת עובד ציבור[8][11].

ביקורת על העבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על העבירה נמתחה ביקורת מלומדים בשל המגבלות שהיא מטילה על חופש הביטוי ועל היכולת לבקר את השלטון.[12][13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הצעת חוק העונשין (תיקון - ביטול העבירה של העלבת עובד ציבור), התשס"ו-2006, באתר הכנסת
  2. ^ הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור), התש"ף–2019, באתר www.nevo.co.il
  3. ^ הצעת חוק העונשין (תיקון - ביטול סעיף העלבת עובד ציבור), התשפ"א-2021, באתר main.knesset.gov.il
  4. ^ אתר למנויים בלבד שרון פולבר, עלייה במספר כתבי האישום על העלבת עובד ציבור - 1,620 בשנה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2015
  5. ^ קנס 100 אלף שקל וחודש מאסר על תנאי, מעריב, 12 ביוני 1985
  6. ^ 1 2 רע"פ 229/12 צבי כהן נ' מדינת ישראל, ניתן ב־16 באוקטובר 2012
  7. ^ מיכל אביב, מהי העלבת עובד ציבור ומה הדין הפלילי בגינה? באתר דין – עורכי דין ומידע משפטי בישראל. ‏16/01/2017
  8. ^ 1 2 רע"פ 5991/13 אליצור סגל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־2 בנובמבר 2017
  9. ^ רויטל חובל, העליון המליץ לפרקליטות לחזור בה מאישום נגד רב שהורשע בהעלבת עובד ציבור, באתר הארץ, 27 בינואר 2015
  10. ^ רויטל חובל, בפעם השנייה בעשור: העליון ידון בהרכב מורחב של 9 שופטים בגבולות עבירת העלבת עובד ציבור, באתר הארץ, 22 בפברואר 2015
  11. ^ חן מענית, ‏"ביטויים פוליטיים יהיו מוגנים כמעט תמיד מהעלבת עובד ציבור", באתר גלובס, 2 בנובמבר 2017
  12. ^ ראם שגב, העלבת עובד ציבור - הערות על פסק דין אונגרפלד, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  13. ^ יואב ספיר, ‏הגיע הזמן לבטל את החוק האוסר על העלבת עובד ציבור, פרופ' יואב ספיר, באתר גלובס, 24 בפברואר 2022