העלבת עובד ציבור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העלבת עובד ציבור היא עבירה המופיעה בסעיף 288 לחוק העונשין, שזו לשונו: "המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים".
סעיף זה משקף את גישתו של המחוקק, לפיה עובד הציבור, המשרת את הציבור, חשוף יותר מאחרים לביקורת על מעשיו, ולכן זקוק להגנה מיוחדת מפני גלישתה של הביקורת להעלבה, ולא די לו בהגנה הניתנת לכלל התושבים, למשל באמצעות דיני לשון הרע.
שאלת ההצדקה להגנה מיוחדת זו, ובפרט שאלת התנגשותה עם חופש הביטוי, עולה מפעם לפעם לדיון ציבורי, בפרט כאשר נוצר הרושם להפעלה בלתי מידתית של הגנה זו. חברת הכנסת זהבה גלאון הגישה הצעת חוק פרטית [1] לביטול סעיף זה בחוק העונשין.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הגשת כתבי אישום בעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט, הנחיה 4.1103 של היועץ המשפטי לממשלה, 3 ביולי 2002, עדכון פברואר 2006.
- דנ"פ 7383/08, אונגרפלד נגד מדינת ישראל
- שגב ראם, העלבת עובד ציבור - הערות על פסק דין אונגרפלד, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
