מחיקה ביסקסואלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף העלמה ביסקסואלית)
דגל הגאווה הביסקסואלית

מחיקה ביסקסואלית, העלמה ביסקסואלית או מחיקה ביסית, היא נטייה להתעלם, להחסיר, לעוות, או להסביר באופן שונה עדויות לביסקסואליות ברשומות היסטוריות, מקורות אקדמיים, חדשות, מדיה ומקורות ראשוניים אחרים.[1][2][3] צורתה הקיצונית ביותר של מחיקה ביסקסואלית היא האמונה שנטייה מינית ביסקסואלית אינה קיימת כלל.[1][3] מחיקה ביסקסואלית היא לרוב ביטוי של ביפוביה[1][2][3], אף שהיא לא בהכרח קשורה לעוינות גלויה.

ביטוי שכיח למחיקה ביסקסואלית הוא הנטייה להתייחס לביסקסואלים כאל הטרוסקסואלים כאשר הם ביחסים אינטימיים עם אנשים מהמין השני, ולתייגם כהומוסקסואלים כאשר הם מנהלים יחסים אינטימיים עם אנשים מאותו המין.[4]

במקרים רבים של מחיקה ביסקסואלית ישנה הנחה שביסקסואלים נמצאים בשלב שיעבור, ובסופו הם יבחרו "צד" – הטרוסקסואליות או הומוסקסואליות, וכך ביסקסואליות לא נתפסת כנטייה מינית בפני עצמה. כתוצאה מהשקפה זו, אנשים הבוחרים להזדהות כביסקסואלים נתפסים כמבולבלים מינית או לא החלטיים, או ככאלה הבוחרים לדחות את ההכרה המלאה במיניותם ההומוסקסואלית על מנת ליהנות מפריווילגיות הטרוסקסואליות.

מחיקה ביסקסואלית נעשית גם על ידי החברה ההטרוסקסואלית וגם על ידי הקהילה הלהט"בית, והיא מסייעת בשימור התפיסה המונוסקסואלית. מחיקה ביסקסואלית על ידי הומוסקסואלים עשויה להיות ההנחה שביסקסואלים אינם אלא הומוסקסואלים בארון, ומערכות היחסים ההטרוסקסואליות שלהם נועדו על מנת לשמר אשליה של קונפורמיזם והטרונורמטיביות. כתוצאה מכך, מי שמזדהה כביסקסואל חווה לעיתים תכופות מגוון רחב של היתקלויות חברתיות שליליות, מפני שאל מאבקו לקבלה מצד החברה ההטרונורמטיבית מצטרף לעיתים גם המאבק להתקבל אל תוך קהילת הלהט"ב.[5]

הצגה מעוותת אחרת של ביסקסואליות היא הצגתה כהיפר-סקסואליות. הצגה זו מוחקת את הסוכנות האישית של ביסקסואלים, כלומר, מתארת אותם כמי שיצריהם המיניים נכפים עליהם, ולא כמי שמנהלים קשרים אינטימיים עם גברים ונשים מתוך בחירה מודעת.[6]

גרסה נפוצה נוספת של מחיקה ביסקסואלית היא קבלה חברתית של הזהות הביסקסואלית בקרב נשים, בעוד הזהות הביסקסואלית בקרב גברים נדחית או שערכה מופחת.[7]

תופעת המחיקה הביסקסואלית עשויה להתבטא בהחסרת המילה "ביסקסואליות" או האות "B" המייצגת אותה משמותיהם של ארגונים, מועדים ותחומי דעת להט"ביים, או בדרך של הכללתה כ"בי-סקסואליות"-סמנטיקה המרמזת על קיומן של שתי נטיות מיניות אותנטיות בלבד.[8] דרך נוספת היא התייחסות לנושא הביסקסואליות באופן מבזה.[9]

ניתן לומר כי ההכללה והנראות של ביסקסואליות הולכת וגדלה, במיוחד בקרב קהילת הלהט"ב.[10] הפסיכולוגית האמריקאית בת' פירסטון ציינה ב-2007 שמאז שפרסמה את ספרה על ביסקסואליות, ב-1996, "הביסקסואליות זכתה לנראות, אם כי ההתקדמות אינה אחידה והמודעות לביסקסואליות עדיין מינימלית או נעדרת ברבים מהאזורים המרוחקים יותר בארצנו ובעולם".[11]

יום הנראות הביסקסואלי מצוין ב-23 בספטמבר.[12]

מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוקר קנג'י יושינו (אנ'), ישנן שלוש מוטיבציות המניעות גם את המזדהים כהומוסקסואלים וגם את המזדהים כהטרוסקסואלים למחוק ביסקסואליות מהתרבות הלהט"בית: המוטיבציה הראשונה היא יציבות הנטייה המינית: הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד, חרדים מהאפשרות שנטייתם המינית תוטל בספק, ולכן התפיסה שנטייה מינית היא יציבה כלפי מגדר קבוע מקלה על אנשים את החרדה. מוטיבציה זו מחזקת את האמונה כי ביסקסואלים בבסיסם הם או הומוסקסואליים או הטרוסקסואליים, והם פשוט לא החלטיים מספיק בכל הקשור לנטייתם המינית. מוטיבציה זו תורמת לבידוד, החרגה והעלמה של ביסקסואלים מקהילת הלהט"ב.[13] המוטיבציה השנייה היא התחזוקה של חשיבות המגדר. מגדר נתפס עבור הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כבעל משמעות ארוטית חשובה, וביסקסואלים, בכך שהם נמשכים לשני המגדרים, נתפסים כמאתגרים רעיון זה.[14][15] המוטיבציה השלישית היא תחזוקה של מונוגמיה. זוגיות מונוגמית, או קשר מונוגמי, נתפסים כדבר המקובל בתרבות המערבית, והומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד מניחים כי ביסקסואליות היא לא-מונוגמית "במהותה".[16]

חואנה מראיה רודריגז מוסיפה לטענותיו של יושנו, וטוענת כי ביסקסואליות כופרת בההבנה המסורתית של מיניות ומגדר בינארי. לפיכך, אנשים רבים, גם בתרבות המיינסטרים וגם בקהילה הקווירית, מתנגדים לביסקסואליות[6].

מניעים גבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד פרידמן (אנ'), פסיכיאטר אקדמי המתמחה בפסיכודינמיקה של הומוסקסואליות, כותב בחיבורו "הכחשה בהתפתחות גברים הומוסקסואלים", כי גברים הומוסקסואלים רבים חוו פנטזיות מיניות על נשים או עסקו במין עם נשים, וגברים סטרייטים רבים חוו פנטזיות מיניות על גברים או עסקו במין עם גברים. למרות היותם ביסקסואלים בפנטזיה ובפעילות, גברים אלה מזדהים כ"הומואים" או "סטרייטים" ולא כביסקסואלים. מחיקה זו של ביסקסואליות נגרמת לעיתים על ידי הכחשת משמעותו של המפגש האירוטי, במטרה לתחזק את זהותו המינית של האדם ואת תחושת ההשתייכות שלו לקהילה. כך, גבר עשוי להמעיט בחשיבות פנטזיות מיניות על נשים או מפגשים מיניים עם נשים כדי לשמור על זהותו כ"גבר הומו" ועל חברותו בקהילה הגאה, או לחלופין, גבר עלול להמעיט בחשיבות פנטזיות מיניות על גברים או מפגשים מיניים עם גברים כדי לשמור על מעמדו כ"גבר הטרוסקסואלי" בחברה ההטרונורמטיבית.[17]

ב-2016 זכרי קיין, מחבר ובעל טור במכון האמריקאי לביסקסואליות, ציטט מחקר שמראה כי 20.7% מהגברים המזדהים כסטרייטים צפו בפורנוגרפיה הומוסקסואלית, ו-7.5% דיווחו כי קיימו יחסי מין עם גבר בחצי השנה האחרונה, בזמן ש-55% מן המזדהים כהומואים צפו בפורנוגרפיה הטרוסקסואלית ו-0.7% מהם דיווחו כי קיימו יחסי מין עם אישה בחצי השנה החולפת. לטענתו, חלק מהגברים המזדהים כסטרייטים הם למעשה הומואים או ביסקסואלים, אך מוחקים את הביסקסואליות שלהם עקב ביפוביה מופנמת והכחשה, זאת על מנת להיות מתויגים כסטרייטים. בנוסף, דרך הצבעה על כך שרוב הגברים המזדהים כהומוסקסואלים צפו בפורנוגרפיה הטרוסקסואלית אך מעטים קיימו יחסי מין הטרוסקסואליים לאחרונה, הוא מציע הסבר לפיו לגברים המזדהים כהומואים יש פנטזיות מיניות על נשים; בעולם אידיאלי הם היו מקיימים אורח חיים ביסקסואלי בצורה גלויה וחוקרים את המיניות שלהם עם נשים, אך החברה לוחצת על גברים הומוסקסואליים "לבחור צד". כתוצאה מכך, גברים אלה "בחרו להיות הומואים".[18]

הסופרת והפעילה הבי-סקסואלית רובין אוקס, טוענת כי קיומה של ביסקסואליות גברית יכולה לאיים על גברים הומוסקסואליים מסוימים משום שהיא מעלה את האפשרות שהם עצמם עשויים להיות ביסקסואליים, ומכיוון שהיציאה מהארון קשה כל כך עבור גברים הומוסקסואלים, רבים אינם רוצים לצאת בפעם השנייה כביסקסואלים.[19]

האקטיביסט ההומוסקסואל קרל ויטמן (אנ'), כתב ב"פליטים מאמריקה: מניפסט של גיי", טען שגברים הומוסקסואליים צריכים להזדהות כ"הומואים" ולא כ"ביסקסואליים", גם אם הם שוכבים עם נשים. לדבריו, רק ברגע שהחברה תקבל הומוסקסואליות, גברים הומוסקסואליים יוכלו להיות ביסקסואלים.[20]

בחברה ההטרוסקסואלית ובחברה הלהט"בית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ג'ודית באטלר, היחס כלפי הקבוצות שונות בתוך הקהילה הגאה, בין אם הוא מגיע מאנשים שאינם חלק מהקהילה ובין אם מאנשים שהם חלק מהקהילה, אינו שווה.[21] מחיקה ביסקסואלית קשורה לאמונה כי לקהילה הביסקסואלית לא מגיע מעמד שווה או הכללה בקהילות הומוסקסואליות ולסביות.[22]

הטרוסקסואלים והומואים שלוקחים חלק במחיקה ביסקסואלית עשויים לטעון כי ביסקסואלים הם או הומוסקסואלים (הומואים / לסביות) בלבד, או שהם הטרוסקסואליים בלבד[1] או שהם הומוסקסואלים/לסביות בארון המעוניינים להיתפס כהטרוסקסואלים, או שהם הטרוסקסואלים החוקרים את מיניותם.[1][16]

מבחינה היסטורית, המיניות של נשים ביסקסואליות תויגה על ידי חוגים פמיניסטיים לסביים כ"התמודדות א-פוליטית".[23] נשים ביסקסואליות נתפסו כ"לא רדיקליות מספיק" בגלל משיכתן לגברים סיסג'נדרים. ג'אנה מריה רודריגס עומדת על כך שביסקסואליות נחשבה לאנטי-פמיניסטית על ידי לסביות רבות בגלל הרמיזה ל"רצונות לחדירה, דומיננטיות מינית והכנעה", ולתפקידים מגדריים. השמצה ומחיקה ביסקסואלית על ידי הקהילה אולי לא כל כך גלויה ונפוצה כיום, אך הזדהות כאישה ביסקסואלית עדיין יכולה להוביל להדרה ולמחיקה במרחבים לסביים רבים.[23]

בשנת 2013, מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Bisexuality" (אנ') סקר שלושים אנשים שהזדהו כחלק מהקהילות הלסבית, ההומוסקסואלית, הקווירית או הביסקסואלית ואת ההתנסויות האישיות שלהם ביציאה מהארון. עשרה מאנשים אלה דיווחו כי הם טענו תחילה כי הם ביסקסואלים, ומאוחר יותר יצאו מהארון שוב כלסבית, הומו או קוויר. התיאוריה שעלתה במחקר זה הציגה את המושג "queer apologetic" (התנצלות קווירית), לפיו אדם מנסה ליישב את משיכתו למגדר מסוים עם הנורמה החברתית שמסומנת כהטרוסקסואליות.[24]

הקבוצה הביסקסואלית זכתה להתעלמות במסגרת העימות סביב נישואין חד-מיניים. במקומות בהם נישואים מאותו המין אינם חוקיים, הנאבקים למענם אינם מבליטים באופן הראוי את אי-ההתאמה של חוקי הנישואין אל הביסקסואלים, אשר זכותם להינשא תלויה אך ורק בפרטנר מהמין ההפוך. שנית, כאשר נישואים בין בני אותו המין כן מתקיימים, יכונו בן/בת הזוג הביסקסואליים כהומואים או לסביות. לדוגמה, אחת מהאנשים הראשונים להינשא בנישואין חד-מיניים באמריקה הייתה רובין אוקס, והיא תויגה בתקשורת באופן נרחב כלסבית על אף שזיהתה את עצמה בראיונות כביסקסואלית.[25]

במשך שנים רבות, לא הייתה קטגוריה של ספרות ביסקסואלית בפרסי הספרות למדא. הקטגוריה הוקמה לבסוף בשנת 2006 לאחר לחצים שהפעילה האגודה "BiNet USA" (אנ').[26] לפני יצירת קטגוריות "עבודות ספרות ביסקסואליות", כמה יצירות הקשורות לביסקסואליות אשר היו מועמדות לפרסים, כמו האנתולוגיה "Bi Any Other Name: Bisexual People Speak Out", התחרו בקטגוריות המתאימות להומואים או לסביות.[27]

במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייצוג לקהילה הביסקסואלית באמצעי המדיה השונים הוא נמוך. דמויות בדרך כלל יוצגו באופן דיכוטומי, כ"הטרוסקסואל" או "הומו/לסבית". אם אדם היה הטרוסקסואל ובשלב מסוים החל להימשך אל בני מינו, הוא יוצג כהומו, או כמי שחווה שלב של ביסקסואליות כשלב מעבר, אחריו תתייצב נטייתו המינית המונוסקסואלית. אמנם בייצוגים עיתונאיים ניכרת עלייה בכמות המוצגים כביסקסואלים במהלך השנים, אך ייצוגם אמביוולנטי – מחד ייצוג נטייה מינית ביסקסואלית כלגיטימית, ומאידך הצגת ביסקסואליות כ"אופנה", גחמה וחוסר החלטיות.[28]

פעמים רבות, דמויות ביסקסואליות הן בעלות תכונות אופי שליליות – ראוותנות, הדוניזם, דו פרצופיות, אי מוסריות והרסנות. אמנם דמויות אלו יכולות להיתפש כעגולות ועמוקות יותר, אך לפי תאוריית הטיפוח ותאוריית הזהות החברתית, כשייצוג של קהילה הוא בעיקרו שלילי, וכאשר מערבבים בין הנטייה המינית לבין הייצוג, נוצרת סלידה כלפי הקהילה, עד כי חברי הקהילה עצמם מתקשים לקבל את זהותם. בנוסף, המדיה משליכה על הנטייה המינית הביסקסואלית תכונות סטראוטיפיות הקשורות לחוסר החלטיות וחוסר יציבות. למשל, בסרט אינסטינקט בסיסי, ייצוגה של הדמות הנשית הביסקסואלית הייתה א-מוסרית, רוצחת בדם קר, והיפר-מינית.[29]

כלי תקשורת אחדים תיארו התנהגויות ביסקסואליות בתרבויות קדומות ולא מערביות, כמו pederasty יוונית קדומה או Two-spirit אינדיאנית, כהוכחה לכך שהומוסקסואליות התקבלה באופן נרחב בתקופות ובתרבויות אחרות,[30] אף על פי שניתן היה לראות זאת גם כהוכחה לקיומה ולקבלה של ביסקסואליות.

נשים ביסקסואליות חשופות יותר גם לנראות-יתר ולמחיקה, ולמדיה תפקיד חשוב בכך.[23] נשים ביסקסואליות זוכות לייצוג יתר בפורנוגרפיה, בתוכניות ריאליטי ובוידאו קליפים, כחלק מהמבט הגברי. עם זאת, ייצוג נשים ביסקסואליות כסוכנות של מיניותן לוקה בחסר. מחיקת סוכנותן המינית של נשים ביסקסואליות בעלות צבע נפוצה בתקשורת גם כן. ביסקסואליות מרמזת באופן סטריאוטיפי על תחושת תשוקה מינית בלתי נשלטת, והדבר מועצם עבור נשים צבעוניות שההנחה לגבי יצריותן ומיניותן כבר מוגזמת על ידי החברה הכללית מלכתחילה.[23]

הן בתקשורת הגאה והן בתקשורת המיינסטרים, אנשים ששמרו על זהותם המינית לא ידועה הוצגו כהומואים (אם היו גברים) או סטרייטים (אם היו נשים) כאשר ניהלו יחסים רומנטיים או מיניים גם עם גברים וגם עם נשים.[31] אותו הדבר התרחש אפילו אצל אנשים שמזהים את עצמם בגלוי כביסקסואלים. נישואיה של אני דיפרנקו בשנת 1998 לאנדרו גילכריסט הוצגו הן בתקשורת הגאה והן בתקשורת המיינסטרים כמי שמכחישה את הלסביות שלה, אף על פי שהיא הייתה ביסקסואלית מאז תחילת הקריירה שלה.[32] מדונה כינתה את עצמה ביסקסואלית בראיונות ועסקה לעיתים קרובות במעשים פומביים של אינטימיות חד-מינית עם ידועניות אחרות, אך בדרך כלל הצטיירה על ידי התקשורת כאישה הטרוסקסואלית שמתעסקת בדימוי הלסבי לשם הערך של יצירת הלם בלבד. כך, האפשרות שהיא ביסקסואלית כנה נמחקה לגמרי.[33] ליידי גאגא מתויגת בתקשורת לעיתים כ"לסבית" ולעיתים כ"סטרייטית", וזאת על אף שהזדהתה בפומבי כביסקסואלית.[34] פרדי מרקיורי, שעל פי ההספד שלו היה "ביסקסואל בהודאה עצמית", מתואר לעיתים קרובות כהומוסקסואל על ידי כלי התקשורת המרכזיים.[35][36] כך גם לגבי דייוויד בואי, שבראשית הקריירה שלו ניהל רומנים עם גברים ואף התלבש בבגדים וסממנים נשיים,[37] וגם לאחר מותו, העדפותיו המיניות והניראות המגדרית שלו נותרו סוגיה לדיון ציבורי, להזדהות או לדחיה.[38][39]

התקשורת בשתי הקהילות (ההטרוסקסואלית וההומוסקסואלית) מתייחסת לעיתים קרובות לקהילה "ההומוסקסואלית והלסבית", תוך התעלמות מביסקסואלים או מטרנג'נדרים. ישנן גם עדויות להתייחסות כלי התקשורת לנושאי "לסביות, ההומואים והטרנסג'נדרים", תוך החרגה של ביסקסואלים או התעלמות מהם.[40]

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 עלתה לשידור סדרת טלוויזיה קומית ישראלית בשם "האחיות המוצלחות שלי". דמותה של אורית קטן, שגולמה על ידי דנה אברהם-סמו, ניהלה מערכת יחסים עם אישה לאחר שניהלה מערכות יחסים עם גברים בעברה. אורית הוצגה בסדרה לעיתים כחוקרת את מיניותה ולעיתים כלסבית, ויש הטוענים כי אף שהביעה חוסר נוחות תחת כל הגדרה, הזהות הביסקסואלית לא עלתה בסדרה באופן מפורש כפתרון לגיטימי והולם לקונפליקט.[41]

טלוויזיה אמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בדצמבר 2009 הוקרנה בבכורה של MTV העונה ה-23 של התוכנית "העולם האמיתי" (אנ'), בהשתתפות שני משתתפים ביסקסואלים,[42][43] אמילי שרום, ומייק מאנינג. אף על פי שמאנינג עצמו מזדהה כביסקסואל,[44]בלוגרים ומגיבים רבים בבלוגים טענו שהוא הומו.[45][46] יתר על כן, בעוד שבתוכנית מאחורי הקלעים של MTV ובראיונות שנערכו לאחר התוכנית נחשף כי הן למנינג והן לשרום היו מפגשים עם גברים ונשים כאחד במהלך התוכנית, התוכנית נערכה כדי להיראות כאילו היו רק עם גברים.[47]

סדרות רבות עולות מבית היוצר של אנשי ונשות הקהילה, אשר מטרתן ליצור דמויות ותדמיות שונות לאחר שנים של ייצוג לא הולם במדיה. היצירות מציגות את העולם של הקהילה הגאה באופן עגול, עמוק ומורכב יותר. למשל, בסדרה "סיפורי סן פרנסיסקו", אשר מספרת על היסטוריה וחיי הקהילה הגאה בעיר, ישנן שלל דמויות מן הקהילה הגאה – טרנסג'נדרים, הומואים, לסביות, ביסקסואלים, ולכל דמות התמודדות שונה עם חווית ההשתייכות לקהילה. בנוסף, קיים שיח אודות הזהות הגמישה והמשתנה של הדמויות.[48]

באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרת תאורטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישות אלטרנטיביות למושג ביסקסואליות התפתחו באופן שמרחיב את ההגדרה של זהות מינית מעבר למנטליות של "זה או זה", אל עבר מנטליות של "זה וגם זה". במאמר שפורסם בכתב העת "טיפול במיניות ומערכות יחסים" (אנ'), שמהווה מסגרת תאורטית בה מגדר הוא לא הגורם הראשי במשיכה מינית אלא הוא אחד מצירים רבים, ג'נה וילד מציגה רעיון לו היא קוראת "מיניות ממדית" ("dimensional sexuality"). על פי רעיון זה, הצירים האחרים של המשיכה יכולים להכיל את התשוקה למונוגמיה או לפוליאמוריה ואת נזילות התשוקה למגוון מגדרים של הזוג לאורך הזמן.[49] וילד משתמשת במסגרת התאורטית שלה על מנת להרחיב את סקאלת הזהויות המיניות ולבסס קשרים בין זהויות שונות אשר לא יגררו ניכור של אנשים חסרי "מושא קבוע" לתשוקה.

נקודת מבט כמו של וילד יושמה על ידי חוקרים ואנשי אקדמיה כמו לורה אריקסון-שרוט וג'ניפר מיטשל[50] על עבודות תרבות הפופ וספרות. בנוסף, סטיבן אנג'לידס פרסם ספר על מקומה של הביסקסואליות במחקר ועל מודעות חברתית לביסקסואליות לאורך ההיסטוריה, ובו עשה שימוש במסגרת תאורטית דומה.[51] שתי היצירות שואפות להשיג קריאה כוללנית יותר של מיניות, ולאפשר תיאור מחדש של דמויות ספרותיות ואנשים אמיתיים כביסקסואלים, במקום להמשיך עם ההנחה שכל פעילות אינטימית חד-מינית, מפורשת או מרומזת, היא הומוסקסואליות, וכל פעילות אינטימית שמערבת את שני המינים היא הטרוסקסואלית.[51][50]

דוגמה לנקודת מבט הדומה לזו של ויילד היא קריאתו של ד.ס. נף את הפואמה "Childe Harold's Pilgrimage" (אנ') של לורד ביירון, המוצאת כי השיר אינו חד משמעי בהזכרתם של "concubines and carnal companie", וכמוהו גם חלקים מאוחרים יותר של היצירה; נף מוצא כי אי-בהירויות אלה מרמזות כי לגיבור היו גם מאהבות וגם מאהבים. התיאור הביסקסואלי הזה נתמך באמצעות האינטראקציות האמיתיות של ביירון עם מאהבים ממינים מרובים, והתרבות של שותפיו הספרותיים בקיימברידג' שסלחה והכילה את האינטראקציות הללו בעיצומה של פאניקה מוסרית שהתחוללה במאה ה-19 סביב תשוקות אל אותו המין.[52] מאמרם של אריקסון-שרוט ומיטשל בכתב העת "Journal of Bisexuality" משנת 2009 מבצע ניתוח דומה של "Written on the Body" מאת ג'נט וינטרסון ו"תהום הבדידות" מאת מרגריט אנטוניה רדקליף הול. הקביעה שמאחורי עבודתם של חוקרים אלה היא שהחוויה הביסקסואלית התקיימה לאורך ההיסטוריה של האנושות, ואף על פי שרק לאחרונה הוכרה אפילו במעגלים להט"ביים, אין זו תופעה מודרנית באופן בלעדי.[50]

ישנן גם פרשנויות לספרות שהתרכזה בביטוי הסימבולי של הביסקסואליות ולא רק במשמעות המפורשת שלה. דוגמה לכך היא שימוש בפרקטיקות סאב-טקסטואליות וברמיזות הנפוצות של התקופה הוויקטוריאנית / המאה ה-19 שהתייחסו לביסקסואליות או הומוסקסואליות.[53] כך, ניתן היה להצביע על נוכחותם של נושאים ביסקסואלים ב"דרקולה" של ברם סטוקר[54] וב-"The Turn of the Screw" (אנ') של הנרי ג'יימס.[55]

בספרות האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית, אקדמאים החלו את לימודי הביסקסואליות בהקשר לאיידס ולנגיף ה-HIV.[56][23]מחקרים אלו הושפעו מהמיתוס לפיו לביסקסואלים יש סיכוי גבוה יותר להעביר את נגיף הHIV ואת מחלת האיידס, ובמקביל תרמו להתבססותו.

לימודים להט"בים והתיאוריה הקווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני תחומי ידע שעוסקים בזהויות מיניות בשוליים: לימודי להט"ב, שבתחילתם היו לימודים הומו-לסביים, והתיאוריה הקווירית. עם זאת, עד היום, הקבוצה הביסקסואלית לא היוותה מוקד מחקר משמעותי כלל ביחס לקבוצות האחרות המרכיבות את קהילת הלהט"ב.[57]

קליר המינגס טוענת שמחיקה ביסקסואלית היא הכרחית במסגרת לימודים קווירים, על מנת להשאיר את הגבר ההומו והאישה הלסבית כנושא העיקרי של המחקר.[58] כמו כן, אף שביסקסואלים נכללים לעיתים קרובות תחת מטריית לימודי הלהט"ב האקדמיים, ידע ספציפי על ביסקסואליים לוקה בחסר.[56][23]

ספרות הפסיכולוגיה והסקסולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת הזהות הביסקסואלית בספרות הפסיכולוגיה, הפסיכותרפיה והסקסולוגיה עברה תמורות רבות במהלך השנים. כתוצאה מכך השתנתה גם הגישה לטיפול הפסיכולוגי בביסקסואליים.

המאה ה-19 והמאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכיאטר וחוקר המיניות ריכרד פון קראפט-אבינג ראה את הביסקסואליות כחלק מהליך האבולוציה, והציע שהאבות הקדמונים של בני האדם היו ביסקסואליים, כך שביסקסואליות היא מצב טרום-התפתחותי או לא בוגר במהותה, ומסמלת נסיגה לשלב התפתחותי נמוך יותר[59] הפסיכולוג זיגמונד פרויד, אשר השפיע רבות על המעבר ממושגים ביולוגיים למושגים פסיכולוגיים בתחום האטיולוגיה של מיניות שאינה הטרוסקסואלית, טען כי בני האדם מטבעם ביסקסואליים, אך שבהיעדר תפקוד פסיכולוגי לקוי, רוב האנשים ידכאו את משיכתם לאותו המין בזמן השלב האדיפלי ויהפכו הטרוסקסואליים. כך, גם תחת השפעתו של פרויד, ביסקסואליות נתפסה כפגם התפתחותי.[60]

הסקסולוג אלפרד קינסי טען שהמודל הבינארי של המשיכה המינית, שכלל שתי קטגוריות (הומוסקסואליות והטרוסקסואליות), לא הכיל את השונות העצומה בהתנהגויות מיניות אנושיות, והאמין שלכל האנשים יש פוטנציאל ביסקסואלי. בשנת 1948 הוא בנה סולם לטווח ההתנהגויות הללו שנע בין "הטרוסקסואליות בלבד" ועד "הומוסקסואליות בלבד" והניח שמיקומו של אינדיבידואל על הסולם יכול להשתנות עם הזמן. אולם עם זאת, הסולם נבנה כסולם 'סכום אפס' (הגברת המשיכה למגדר אחד מקטינה את המשיכה למגדר האחר), ובכך בוטל כל רעיון של משיכה לשני המינים באופן שווה.

על-אף פוטנציאל התאוריה של קינסי להיפטר מקטגוריות בינאריות, סקסולוגים שבאו אחריו המשיכו להסתכל על המיניות כדיכוטומית בעיקרה – בצידה האחד הומוסקסואליות ובצידה השני הטרוסקסואליות. כך שועתקה והונצחה ההדרה של ביסקסואליות כזהות בדיסציפלינת הפסיכולוגיה. בעקבות זאת, גם בתקופה בה מחקרים פסיכולוגיים נחשבו "גיי-אפירמטיביים", עדיין נמחקה הזהות המינית הביסקסואלית מן המחקר. המכשול המרכזי של הפסיכולוגיה בהכרה בביסקסואליות הוא העובדה שהומוסקסואלים ולסביות רבים מדווחים על שלב "מעברי", בו הם בוחנים את זהותם המינית ומתנסים עם בני מינם ועם בני המין השני עד שמתגבשת זהותם המינית. הדבר הוביל לדה-לגיטימציה עבור זהות ביסקסואלית להפוך לזהות מוכרת בעלת ערך לאורך השנים.[61]

בהתאם לתפיסת המיניות כדיכוטומיה, מחקר פסיכולוגי שתיעד קשרים "כמו-משפחתיים" בין אסירות רשם הבדל בין לסביות ו"מומרות כלא", כאשר מומרת היא אישה שהייתה הטרוסקסואלית לפני כליאתה והחלה להיות מעורבת בפעילות מינית עם נשים בכלא. פעילותן של המומרות הוסברה כתגובה לסביבה של מין יחיד, ובעקבות כך תויגו כהטרוסקסואלית המתנהגות כלסביות בסיטואציה הספציפית.[62] רק מאוחר יותר, בשנת 2000, רודריגז-רסט הצביעה על כך שהסיבות שאותן "מומרות הכלא" עסקו ביחסים עם נשים בכלא דומות לסיבות שנשים עוסקות בפעילות הטרוסקסואלית מחוץ לכלא, ועל כן לא ניתן לבטל את ערכן של אותן פעולות חד-מיניות בתחומי הכלא.[63]

בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו להגיח מחקרים שטענו כי למודלים הדיכוטומיים יש השפעה שלילית על תפיסת זהותם של הביסקסואלים בעיני עצמם.[64] בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפתחה הבנה כי בעקבות הדרת הביסקסואליות מהשיח הציבורי ובעקבות ביפוביה, רבים מגדירים עצמם כהטרוסקסואלים, כהומוסקסואלים או כמבולבלים, בעוד הם מקיימים פרקטיקות ובעלי רגשות או פנטזיות כלפי שני המינים. כמה שנים מאוחר יותר, בעקבות תוצאות מחקרים שהצביעו על הקשר בין מחיקת הזהות הביסקסואלית לבין פתולוגיות נפשיות, החלה מגמה של העלאת המודעת לזהות הביסקסואלית בקרב מטפלים פסיכולוגיים.[65]

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של ג'רום ושותפיו הצביע על כך שגם בשנות בעשור הראשון של המאה ה-21 ביסקסואלים סובלים יותר מהפרעות בתחום בריאות הנפש, ביחס למיעוטים מיניים אחרים. ההנחה היא שתופעה זו נובעת מחוסר ההבנה וההכרה הציבורית את הנטייה הביסקסואלית. נטען כי חברי קבוצת הביסקסואלים חווים רמות גבוהות יותר של לחץ, המחריף כשאינם מסוגלים לבטא את מכלול זהותם. החמרה נוספת נצפית אצל ביסקסואלים אשר מטפליהם בעלי השקפות סטראוטיפיות בנוגע לקיומה של זהות מינית ביסקסואלית. בנוסף, כתוצאה מסטראוטיפים אלו, מטפלים יכולים להביא לאבחון יתר של הפרעות כמו אישיות גבולית בקרב מטופלים ביסקסואלים.[66]

מג ברקר ביצעה ניתוח עומק של ייצוגי המיניות בפסיכולוגיה הפופולרית, ומצאה ששני שלישים מהספרות הכתובה לא אזכרה ביסקסואליות כלל. נטייתו של המחקר הפסיכולוגי לניתוח דיכוטומי, להסברים ביולוגיים ולמחיקת הביסקסואליות,[67] השפיעה על התרבות הפופולרית ועל ההבנה הציבורית של הנושא. כך לדוגמה, מחקרם של ריגר, צ'יבאס וביילי[68] זכה לפומביות רחבה על אף פגמים ברורים בעיצובו ובניתוחיו, והוליד מאמר שגוי בניו יורק טיימס שדיווח על כך שכל הגברים הם 'סטרייטים, גייז או משקרים'.[69]

מאז סוף שנות ה-90, המחקר המדעי בנושא ביסקסואליות החל להתפתח. עליית האינטרנט הקלה על שיתוף הפעולה בין חוקרים, קהילות ואינדיבידואליים ביסקסואלים. החלו לקום גופים לקידום וחקר הביסקסואליות כגון כתב העת הרשמי – "Journal of Bisexuality" (אנ'), אשר יצא לאור בשנת 2000 ומהווה מאז במה מרכזית למחקר פסיכולוגי בתחום. בעקבות כך, במאה ה-21 הופיעו מגוון מחקרים ושיטות טיפול לפיתוח הזהות הביסקסואלית, אשר מתמקדים בהבנת החוויות של ביסקסואלים ותחושת השוליות הן בקרב החברה ההטרוסקסואלית והן בקהילת הלהט"ב.[70] כך, התפתחה הבנה כי יש לשים דגש על ביסקסואליות כנטייה מינית: מחקרים על טיפול בנשים מציעים כי בטרם הטיפול באישה ביסקסואלית, על המטפל לבדוק האם הביסקסואליות שלה היא היבט בחייה הדורש התייחסות. אם היא מציגה זאת כסוגיה הדורשת טיפול, על המטפל לחקור את ההיסטוריה המינית או הזוגית שלה והאם קיימת תמיכה חברתית לזהות הביסקסואלית שלה. טיפול מסוג זה יכול לגרום לנשים המטופלות לשנות את הדרך בה הן תופסות את האוריינטציה המינית שלהן, ובעקבות ניתוח הנושא יחד בטיפול עשוי לקרות שינוי בהגדרתה את מיניותה; ישנן נשים אשר משנות את הגדרת האוריינטציה המינית שלהן מהטרוסקסואלית לביסקסואלית והגדרה זו נשארת יציבה, ולעומתן ישנן נשים שעבורן הביסקסואליות היא שלב מעבר בתהליך התייצבות ההעדפה המינית שלהן. בנוסף, נשים רבות מגדירות עצמן כהטרוסקסואליות, לאחר מכן כלסביות ולאחר מכן כביסקסואליות, חוויה שעלולה לייצר מצוקה עבורן ולהביא לתחושת חוסר יציבות ועקביות. על כן, מטפלים כיום ממליצים להצביע על השינוי הזה ולהיעזר בחוויות מהעבר אשר מאופיינות בהמשכיות, כדרך להתמודד מול תחושה של חוסר עקביות.[71]

כחלק מהשינוי בתפיסת הפסיכולוגים, מטפלים כיום ממליצים לאשרר את קיומו של מושג הביסקסואליות ולמסור אודותיו מידע, גם עבור נשים שהביסקסואליות שלהן לא נתפסת כמרכיב חשוב בטיפול. זאת משום שמחיקת הביסקסואליות יכולה לגרום לכך שהמטפל\ת עשוי\ה להיות הגורם היחיד בחייה המאשש את הזהות מינית שלה, ולכך יש חשיבות רבה.[71]

מחקר אקדמי בחסות תנועות ביסקסואליות מקדם את הבנת הביסקסואליות במונחי 'קוויריות': ראשית, ישנו מעבר מדיבור על משיכה לשני המגדרים, אל התייחסות למשיכה ללא קשר למגדר.[72] שנית, נראה כי ישנו תהליך לעבר הבנת המיניות והמגדר כנזילים וכבעלי יכולת השתנות בזמן.[28]

ספרות הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ישראליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסקירה שנערכה ב-2012 נמצא כי מתוך 200 עבודות שכתבו ישראלים ועסקו באופן בלעדי באחת מקבוצות הקהילה הגאה, רק מחקר אחד עסק בקבוצה הביסקסואלית באופן ספציפי, אך גם הוא לא עסק בביסקסואלים ישראלים.[73] לרשימה מעודכנת שנערכה ב-2017 התווספו שלוש עבודות סוציולוגיות נוספות. שתיים מהן נכתבו על ידי שירי אייזנר, המזדהה כביסקסואלית, כאשר אחת העבודות עסקה באופן ספציפי בביסקסואלים בישראל.[74]

מעבר לכך, ישנן עבודות תזה בודדות העוסקות בנושא הקבוצה הביסקסואלית, ולכן הייצוג של קבוצה זו בספרות הסוציולוגיה הישראלית הוא דל ביחס לעיסוק בקבוצות אחרות מקהילת הלהט"ב.

בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר שבדק טרמינולוגיה רלוונטית בתיקי זכויות קהילת הלהט"ב מצא כי למעט תקופה קצרה בהיסטוריה של בית המשפט העליון בארצות הברית, בה ביסקסואלים הוזכרו לצד הומואים ולסביות,[75] ביסקסואלים לא הוזכרו בחוות דעת או סיכומים של בית המשפט העליון בתיקים משמעותיים בנושאים להט"ביים. בתיקים אלו הומואים ולסביות תוארו לרוב כמושפעים היחידים מאפליה על רקע נטייה מינית.[76]

במאמר שנכתב ב-2010 לרגל עשור ליצירתו של קנג'י יושינו, הרון גרינשמית' טוענת כי כאשר ביסקסואליות רלוונטית מבחינה משפטית, היא נמחקת מתוך התרבות המשפטית כי היא מסבכת טיעונים משפטיים שתלויים בבינאריות המגדרית של מיניות.[77]

ננסי מרקוס קובעת כי אי הבנה ומחיקה של ביסקסואליות בתוך מערכת המשפט האמריקאית מביאה לפגיעה מוחשית במתדיינים ביסקסואלים, כולל סיכוי מוגבר לאובדן זכויות הוריות והסתברות מוגברת לסירוב הענקת מקלט ממדינות אנטי-להט"ב. נושאי משמורת מתעוררים עקב האמונה שאנשים ביסקסואלים אינם יציבים מספיק כדי להיות הורים, ואילו ביסקסואלים המבקשים מקלט ממדינות עוינות ללהט"בים נתונים לחשדנות יתר בשל אמונה כי הם אינם "גאים מספיק". זאת, בשל הנחה הרווחת בקהילה המשפטית שאדם יכול להימשך באופן לגיטימי רק למין אחד; ולפיכך, מבקש-מקלט ביסקסואל הוא בעל סיכוי גבוה יותר להיחשב כרמאי.[76]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל:
פורטל להט"ב

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Mary Zeiss Stange, Carol K. Oyster, Jane E. Sloan, Encyclopedia of Women in Today's World, SAGE, 2011-02-23, ISBN 978-1-4129-7685-5. (באנגלית)
  2. ^ 1 2 S. H. Dworkin, Treating the bisexual client, Journal of Clinical Psychology 57, 2001-05, עמ' 671–680 doi: 10.1002/jclp.1036
  3. ^ 1 2 3 American Sexuality Magazine - Sexual Prejudice, web.archive.org, ‏2007-12-16
  4. ^ Meg Barker, Darren Langdridge, II. Bisexuality: Working with a Silenced Sexuality:, Feminism & Psychology, 2008-08-01 doi: 10.1177/0959353508092093
  5. ^ Lisbeth A. Berbary, Coco Guzman, We Exist: Combating Erasure Through Creative Analytic Comix about Bisexuality:, Qualitative Inquiry, 2017-11-21 doi: 10.1177/1077800417735628
  6. ^ 1 2 Lisbeth A. Berbary, Coco Guzman, We Exist: Combating Erasure Through Creative Analytic Comix about Bisexuality:, Qualitative Inquiry, 2017-11-21 doi: 10.1177/1077800417735628
  7. ^ Tuller, David (2011-08-22). "No Surprise for Bisexual Men: Report Indicates They Exist (Published 2011)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-10-30.
  8. ^ The Bisexual Index | What is Bisexuality?, www.bisexualindex.org.uk
  9. ^ Dan Savage: Stop with the biphobia already!, and eat it too, ‏2008-07-03 (באנגלית)
  10. ^ Bisexual | Human Rights Campaign, web.archive.org, ‏2013-02-10
  11. ^ Beth A. Firestein, Becoming Visible: Counseling Bisexuals Across the Lifespan, Columbia University Press, 2007, ISBN 978-0-231-13724-9. (באנגלית)
  12. ^ נעמי סרוסי, יום הנראות הביסקסואלית – צאו מהמגננות שלכם ותהיו ביסים, באתר www.wdg.co.il, ‏2019-09-23
  13. ^ James A. Roffee, Andrea Waling, Rethinking microaggressions and anti-social behaviour against LGBTIQ+ youth, Safer Communities 15, 2016-01-01, עמ' 190–201 doi: 10.1108/SC-02-2016-0004
  14. ^ Milaine Alarie, Stéphanie Gaudet, "I Don't Know If She Is Bisexual or If She Just Wants to Get Attention": Analyzing the Various Mechanisms Through Which Emerging Adults Invisibilize Bisexuality, Journal of Bisexuality 13, 2013-04-01, עמ' 191–214 doi: 10.1080/15299716.2013.780004
  15. ^ Adam Key, A Girl Worth Fighting For: A Rhetorical Critique of Disney Princess Mulan's Bisexuality, Journal of Bisexuality 15, 2015-04-03, עמ' 268–286 doi: 10.1080/15299716.2015.1018658
  16. ^ 1 2 Kenji Yoshino, The Epistemic Contract of Bisexual Erasure, Stanford Law Review 52, 2000, עמ' 353–461 doi: 10.2307/1229482
  17. ^ Richard C. Friedman, Denial: A Clarification of Concepts and Research, Boston, MA: Springer US, 1989, עמ' 219–230, ISBN 978-1-4613-0737-2. (באנגלית)
  18. ^ 1 in 5 Straight-Identifying Men Watch Same-sex Porn: Are They All Closeted?, Biorg (באנגלית)
  19. ^ Biphobia: It Goes More Than Two Ways, Robyn Ochs, ‏2015-03-11 (באנגלית)
  20. ^ Wittman, Carl, Refugees from Amerika: A Gay Manifeso, San Francisco Free Press
  21. ^ Butler, Judith, "Critically queer.", GLQ: A journal of Lesbian and Gay Studies, 1993
  22. ^ Jillian Todd Weiss, GL vs. BT, Journal of Bisexuality 3, 2003-04-12, עמ' 25–55 doi: 10.1300/J159v03n03_02
  23. ^ 1 2 3 4 5 6 J. M. Rodriguez, Queer Politics, Bisexual Erasure: Sexuality at the Nexus of Race, Gender, and Statistics, 2016
  24. ^ Nicholas A. Guittar, The Queer Apologetic: Explaining the Use of Bisexuality as a Transitional Identity, Journal of Bisexuality 13, 2013-04-01, עמ' 166–190 doi: 10.1080/15299716.2013.781975
  25. ^ Bisexuals Overlooked in the Debate on Equal Marriage Rights | TaskForce, web.archive.org, ‏2014-07-20
  26. ^ Chuck Stewart, Proud Heritage, People, Issues, and Documents of the LGBT Experience, ABC-CLIO, עמ' 84
  27. ^ Writers Gone Wild: Lambda Literary Awards Spark Debate on the Future of Gay Books, Autostraddle, ‏2011-05-31 (באנגלית)
  28. ^ 1 2 Meg Barker, Helen Bowes-Catton, Alessandra Iantaffi, Angela Cassidy, British Bisexuality: A Snapshot of Bisexual Representations and Identities in the United Kingdom, Journal of Bisexuality 8, 2008-09-01, עמ' 141–162 doi: 10.1080/15299710802143026
  29. ^ Sarah Corey, All Bi Myself: Analyzing Television's Presentation of Female Bisexuality, Journal of Bisexuality 17, 2017-04-03, עמ' 190–205 doi: 10.1080/15299716.2017.1305940
  30. ^ Veronica E. Bloomfield, Marni E. Fisher, LGBTQ Voices in Education: Changing the Culture of Schooling, Routledge, 2016-04-14, ISBN 978-1-317-28591-5. (באנגלית)
  31. ^ glbtq >> literature >> Bisexual Literature, web.archive.org, ‏2012-11-06
  32. ^ Jennifer Baumgardner, Look Both Ways: Bisexual Politics, Farrar, Straus & Giroux, 2008,ISBN 0-374-53108-0.
  33. ^ J. Randy Taraborrelli, Madonna: An Intimate Biography., Sidgwick & Jackson, 2001, ISBN 978-1-4165-8346-2
  34. ^ The rise of Lady Gaga, Star Tribune
  35. ^ "1991: Giant of rock dies" (באנגלית בריטית). 1991-11-24. נבדק ב-2020-10-30.
  36. ^ Queen Archives :: Interviews, Articles, Reviews – Freddie Mercury, Brian May, Roger Taylor, John Deacon (באנגלית)
  37. ^ Simon Reynolds, How David Bowie Came Out as Gay (And What He Meant By It), longreads.com, ‏No Date
  38. ^ Barry Walters, David Bowie, Sexuality and Gender: A Rebel Who Changed the Face of Music, billboard.com, ‏14.1.2016
  39. ^ Katie Rogers, Was He Gay, Bisexual or Bowie? Yes, nytimes.com, ‏13.1.2016
  40. ^ Juan Castillo, Church marking 20 years of welcoming lesbian, gay, transgender parishioners, Austin American-Statesman (באנגלית)
  41. ^ LGBT Israel, www.facebook.com
  42. ^ Editor Editor, Forget the Token Gay: Tonight’s Real World: DC Premiere Has 2 Bisexuals, Queerty, ‏2009-12-30
  43. ^ "The Real World" Recap: Washington DC, Show Me Your Bisexuals!, Autostraddle, ‏2009-12-31 (באנגלית)
  44. ^ Greg Hern, ez on Feb 19, 2010 11:07 am | Comments|, "Real World: DC" star Mike Manning talks to AfterElton about what it’s like to be a bisexual
  45. ^ Editor Editor, The Entire Bi-Sexual History of Real World: D.C.‘s Mike Manning, Queerty, ‏2009-12-31
  46. ^ Bi now-Gay Later? Real World D.C.’s Mike Manning, Blogwing, ‏2010-01-05 (באנגלית)
  47. ^ Interview with Emily Schromm of "The Real World: Washington, D.C." | AfterEllen.com, web.archive.org, ‏2010-04-01
  48. ^ Hannah J. Johnson, Bisexuality, Mental Health, and Media Representation, Journal of Bisexuality 16, 2016-07-02, עמ' 378–396 doi: 10.1080/15299716.2016.1168335
  49. ^ Jenée Wilde, Dimensional sexuality: exploring new frameworks for bisexual desires, Sexual and Relationship Therapy 29, 2014-07-03, עמ' 320–338 doi: 10.1080/14681994.2014.919377
  50. ^ 1 2 3 Laura Erickson-Schroth, Jennifer Mitchell, Queering Queer Theory, or Why Bisexuality Matters, Journal of Bisexuality 9, 2009-11-13, עמ' 297–315 doi: 10.1080/15299710903316596
  51. ^ 1 2 Angelides, Steven, A History of Bisexuality, Chicago: University of Chicago Press, 2001
  52. ^ David Sprague Neff, Bitches, Mollies, and Tommies: Byron, Masculinity, and the History of Sexualities, Journal of the History of Sexuality 11, 2002, עמ' 395–438 doi: 10.1353/sex.2003.0019
  53. ^ Jan Löfström, The Birth of the Queen/the Modern Homosexual: Historical Explanations Revisited:, The Sociological Review, 2017-01-25 doi: 10.1111/1467-954x.00052
  54. ^ Marjorie Howes, The Mediation of the Feminine: Bisexuality, Homoerotic Desire, and Self-Expression in Bram Stoker's Dracula, Texas Studies in Literature and Language 30, 1988, עמ' 104–119
  55. ^ Helen Killoran, The Governess, Mrs. Grose and "The Poison of an Influence" in "The Turn of the Screw", Modern Language Studies 23, 1993, עמ' 13–24 doi: 10.2307/3195031
  56. ^ 1 2 Christian Klesse, Shady Characters, Untrustworthy Partners, and Promiscuous Sluts: Creating Bisexual Intimacies in the Face of Heteronormativity and Biphobia, Journal of Bisexuality 11, 2011-04-01, עמ' 227–244 doi: 10.1080/15299716.2011.571987
  57. ^ Monro, Surya, Bisexuality: Identities, politics, and theories, Springer, 2015
  58. ^ Clare Hemmings, What's in a Name? Bisexuality, Transnational Sexuality Studies and Western Colonial Legacies, The International Journal of Human Rights 11, 2007-03-01, עמ' 13–32 doi: 10.1080/13642980601176258
  59. ^ Steven Angelides, A History of Bisexuality, University of Chicago Press, 2001-09-15, ISBN 978-0-226-02090-7. (באנגלית)
  60. ^ Stephanie Fairyington, Kinsey, Bisexuality, and the Case Against Dualism, Journal of Bisexuality 8, 2008-12-04, עמ' 265–270 doi: 10.1080/15299710802501876
  61. ^ Christina Richards, Walter Pierre Bouman, Leighton Seal, Meg John Barker, Non-binary or genderqueer genders, International Review of Psychiatry 28, 2016-01-02, עמ' 95–102 doi: 10.3109/09540261.2015.1106446
  62. ^ Rose Giallombardo, Social Roles in a Prison for Women, Social Problems 13, 1966, עמ' 268–288 doi: 10.2307/799254
  63. ^ Paula C. Rodríguez Rust, Bisexuality: A Contemporary Paradox for Women, Journal of Social Issues 56, 2000, עמ' 205–221 doi: 10.1111/0022-4537.00161
  64. ^ Gary Zinik PhD, Identity Conflict or Adaptive Flexibility?, Journal of Homosexuality 11, 1985-09-25, עמ' 7–20 doi: 10.1300/J082v11n01_02
  65. ^ Margaret Nichols, Bisexuality in Women, Women & Therapy 7, 1988-11-23, עמ' 235–252 doi: 10.1300/J015v07n02_19
  66. ^ Anthony F. Jorm, Ailsa E. Korten, Bryan Rodgers, Patricia A. Jacomb, Sexual orientation and mental health: results from a community survey of young and middle – aged adults, The British Journal of Psychiatry 180, 2002/05, עמ' 423–427 doi: 10.1192/bjp.180.5.423
  67. ^ Out in Psychology, 1, John Wiley & Sons, Ltd, 2007
  68. ^ Gerulf Rieger, Meredith L. Chivers, J. Michael Bailey, Sexual Arousal Patterns of Bisexual Men, Psychological Science 16, 2005-08-01, עמ' 579–584 doi: 10.1111/j.1467-9280.2005.01578.x
  69. ^ Loraine Hutchins PhD, Bi Youth Becoming Visible, Journal of Gay & Lesbian Issues in Education 3, 2006-07-19, עמ' 69–78 doi: 10.1300/J367v03n02_06
  70. ^ Meg John Barker, Christina Richards, The Palgrave Handbook of the Psychology of Sexuality and Gender, London: Palgrave Macmillan UK, 2015, עמ' 166–182, ISBN 978-1-137-34589-9. (באנגלית)
  71. ^ 1 2 APA PsycNet, content.apa.org
  72. ^ Meg Barker, Christina Richards, Helen Bowes-Catton, "All the World is Queer Save Thee and ME…": Defining Queer and Bi at a Critical Sexology Seminar, Journal of Bisexuality 9, 2009-11-13, עמ' 363–379 doi: 10.1080/15299710903316638
  73. ^ עמית קמה, Amit Kama, Mapping of the lesbian/gay/bisexual/transgender research in Israel / קווים לדמותו של שדה המחקר הלהט"בי בישראל, Israeli Sociology / סוציולוגיה ישראלית 15, 2014, עמ' 241–261
  74. ^ Shiri Eisner, Love, Rage and the Occupation: Bisexual Politics in Israel/Palestine, Journal of Bisexuality 12, 2012-01-01, עמ' 80–137 doi: 10.1080/15299716.2012.645722
  75. ^ Sheryl Buske, Hurley v. Irish-American Gay, Lesbian and Bisexual Group of Boston, DePaul-LCA Journal of Art and Entertainment Law 6, 1995-1996, עמ' 125
  76. ^ 1 2 Nancy C. Marcus, Bridging Bisexual Erasure in LGBT-Rights Discourse and Litigation, Michigan Journal of Gender & Law 22, 2015, עמ' 291
  77. ^ Heron Greenesmith, Drawing Bisexuality Back into the Picture: How Bisexuality Fits into LGBT Legal Strategy Ten Years after Bisexual Erasure, Cardozo Journal of Law & Gender 17, 2010-2011, עמ' 65
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מחיקה_ביסקסואלית&oldid=37270549"