העקומה הפוטופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העקומה הפוטופית

העקומה הפוטופית מתארת את יחס השטף האורי שיזוהה בעין האנושית בראייה פוטופית, כלומר ראייה באור יום, ביחס להספק נתון. העקומה מנורמלת כך ששיא גובהה הוא 1. גובה זה מתקבל באורך גל של 555 ננומטר (צבע ירוק).

כדי לחשב את השטף האורי בהינתן הספק (כלומר התפלגות פליטה של מקור אור) מסוים, יש לסכום את מכפלת ההספק הספקטרלי ורגישותה הספקטרלית של העין:

L=683.002 \int^\infin_0 V(\lambda) J(\lambda) d\lambda

כאן ‏\ J הוא ההספק ביחידות ואט, \ V הוא גובה העקומה הפוטופית עבור אורך הגל הנתון ו-\ L הוא השטף האורי המתקבל, ביחידות לומן. בחישובים מעשיים משתמשים לרוב ב-683 בתור מקדם ומזניחים את ה-0.002.

בראייה בחשיכה (ראייה סקוטופית) עקומת הרגישות היא שונה, והמקסימום שלה מוזז לאורכי גל קצרים יותר. גם המקדם של האינטגרל שונה ושווה ל-1746. כלומר, רגישותם של הקנים (חיישני העין לראיית לילה) גבוהה בערך פי 2.5 מזו של המדוכים (החיישנים לראיית יום).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]