הפארק הלאומי אולימפיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 47°58′10″N 123°29′54″W / 47.96944°N 123.49833°W / 47.96944; -123.49833

הפארק הלאומי אולימפיק
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Coast3full.jpg
מדינה Flag of the United States.svg ארצות הברית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1981, לפי קריטריונים 7, 9

הפארק הלאומי אולימפיקאנגלית: Olympic National Park) נמצא בחצי האי אולימפיק שבמדינת וושינגטון שבארצות הברית. ניתן לחלק את הפארק לשלושה אזורים עיקריים: קו החוף של האוקיינוס השקט, רכס הרי אולימפיק ויער הגשם הממוזג. נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט היה זה שהורה על הקמת אנדרטת אולימפיק הלאומית ב-1909, ולאחר שהקונגרס הצביע על מנת לאשר את שינוי המעמד של המקום לפארק לאומי, הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט חתם על החוק ב-1938. ב-1976 הפארק הלאומי אולימפיק הפך לשמורה ביוספרית, וב-1981 הפארק קיבל מעמד של אתר מורשת עולמית. ב-1988 שונה השם של רוב חצי האי אולימפיק לערבת אולימפיק, דבר שגרם להגברת ההגנה על האזור.

אזור החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצי אשוח ברכס הוריקן

קו החוף של הפארק הוא סלעי ולידו יש רצועת יער. אורכו של החוף הוא 117 קילומטרים ורוחבו מספר קילומטרים בלבד, כאשר במוצא שתי הנהרות ישנן אוכלוסיות ילידים. בנהר הוה חיים בני הוה ובעיר לה פוש הנמצאת ליד מוצא נהר קוויליוט חיים בני הקוויליוט.

על החוף יש רצועות ערבה רציפות שאורכן נע בין 15 ל-30 קילומטרים. בעוד שחלק מהחופים עשויים מחול, אחרים מכוסים בסלעים כבדים. המסע הרגלי באזור זה קשה בגלל תנאי מזג האוויר והשטח הלא טובים, ומטיילים מעטים בלבד הולכים למרחק של מעבר ליום הליכה אחד. רצועת החוף נגישה יותר בהשוואה לפנים הפארק.

האזור הפופולרי ביותר הוא לולאת אוזט שאורכה כ-15 קילומטרים. שירות הפארק מנהל תוכנית רישום ושימור על מנת לפקח על רמת הניצול של האזור. בין לולאת אוזט לביצת הארזים הסמוכה לחוף יש טיילת באורך כ-5 קילומטרים. בחלק השלישי, שאורכו 5 קילומטרים גם כן, ניתן ללכת על גבי טיילת נוספת.

בסמוך לחול יש חורשות עצים צפופות, ומחורשות אלה נושרים חלקי עץ לכיוון החוף. נהר הוה סוחף איתו כמויות גדולות של עץ שחוק טבעי ובכך מעשיר את החופים. הסרת הסחףגזעים, ענפים מתים, צמרות ושורשים – הנשטף אל החופים היה מאפיין בולט של מאמצי הביות שננקטו לאורך צפון אמריקה. גם כיום הסחף ממשיך לזרום ובכך מאפשר לצפות בתנאי השטח כפי שהיו בעבר. הסחף עשוי לעבור מרחקים גדולים מאוד, כאשר בעבר הנהר קולומביה העביר כמויות גדולות של סחף לחופי האוקיינוס השקט הצפון-מערביים.

אזור החוף הקטן של הפארק מופרד מהאזור הגדול הפנימי. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט תמך בחיבור הקטעים באמצעות רצועת יבשה רציפה.

הרי הקרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסגת הר אולימפוס

במרכז הפארק שוכן רכס הרי אולימפיק שמדרונותיו ופסגותיו מכוסים בקרחונים גדולים ועתיקים. ההרים עצמם הם תוצר של התרוממות אזור המגע בין שני לוחות טקטוניים הקשור לאזור ההפחתה מישור חואן דה פוקה. ההרכב הגאולוגי של ההרים הוא תערובת של סלעי בזלת וסלעי משקע מהאוקיינוס. הנקודה הגבוהה ביותר בחצי המערבי של הרכס היא פסגת הר אולימפוס, המתרוממת לגובה 2,428 מטרים. הר אולימפוס קולט כמות גדולה של שלג, וכמות זו היא הגדולה ביותר לעומת הכמות הנקלטת על ידי ההרים האחרים ברכס קסקייד.

הקרחון הגדול ביותר באזור זה הוא קרחון הוה ואורכו הוא כמעט 5 קילומטרים. ככל שמתקדמים בכיוון מזרח ההרים הולכים והופכים ליבשים יותר בגלל צל הגשם של ההרים המערביים. באזור זה יש כמה פסגות גבוהות וטרשיות. הפסגה הגבוהה ביותר באזור זה היא של הר התעתוע (Mount Deception) שגובהה הוא 2374 מטרים.

יער הגשם הממוזג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצד המערבי של הפארק הוא יער גשם ממוזג, הכולל את יער הגשם הוה ויער הגשם קווינאולט, שהוא האזור הלח ביותר בחלק היבשתי של ארצות הברית (באי קאואיי שבהוואי יורד יותר גשם. כיוון שמדובר ביער גשם ממוזג, וזאת בניגוד ליער גשם טרופי כגון יער האמזונאס בדרום אמריקה, הצמחים הדומיננטיים בו אינם שרכאים אלא צמחים יותר צפופים כגון אשוחית, אשוח ואזוב מצוי המכסה את העצים.

היסטוריה של הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ כרות

כיוון שהפארק נמצא על חצי אי מבודד ונחצה על ידי רכס הרים, התפתחו בו מינים ייחודיים רבים של צמחים ובעלי חיים שלא ניתן למצוא אותם במקומות אחרים בעולם. אזור החוף הדרום-מערבי של חצי האי אולימפיק הוא גם הנקודה הצפונית ביותר של אזור חוף האוקיינוס השקט בצפון אמריקה שאיננו מכוסה בקרח, והתוצאה של כך היא – ביחד עם כך שהמרחק בין החוף לפסגות ההרים בעידן הקרח האחרון היה כפול ממה שהוא היום – שאזור זה משמש כמקלט שבו יכולים להיקלט צמחים שלא יכולים לגדול באזורים מכוסי הקרח שבצפון.

כמו כן, הפארק מהווה בית גידול עבור מינים רבים (כגון אייל קנדי) שחיים רק בחוף האוקיינוס השקט הצפון-מערבי. בגלל חשיבותו זו, מדענים הכריזו על האזור כשמורת טבע מוגנת, והם חוקרים את המינים הייחודיים לאזור זה על מנת להבין בצורה טובה יותר את דרך התפתחותם של הצמחים ובעלי החיים.

היסטוריה של האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ אדר מכוסה בטחב ליד נהר הוה
מפל המים סול דוק
פרחי בר על רכס הוריקן

לפני הגעת המתיישבים האירופים, האוכלוסייה האנושית בפארק הורכבה ברובה מאינדיאנים, שעיקר השימוש שלהם במשאבים של חצי האי היה דיג וציד. אולם, בדיקה מהתקופה האחרונה של התיעודים, ביחד עם סקרים ארכאולוגיים של ההרים, מצביעה על כך שהשימוש היה נרחב יותר ממה שהיה מקובל לחשוב וכי השימוש היה נרחב ביותר באזורי המרעה התת-אלפיניים. רוב התרבויות באזור החוף הצפון-מערבי הושפעו במידה רבה ממחלות וגורמים אחרים שהביאו איתם האירופים זמן רב לפני שהחל התיעוד המדעי, כך שכאשר התיעוד כן החל מה שנותר היה בסיס תרבותי קטן בהרבה. עד כה זוהו כמה אתרים בעלי חשיבות תרבותית בהרי אולימפיק ונמצאו בהם מספר חפצים עתיקים חשובים.

כאשר הגיעו המתיישבים הראשונים בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 חלה עלייה בהיקף הפעילות התעשייתית, ובייחוד ביחס לברוא יערות. המחלוקות הציבוריות בנושא ברוא היערות החלו בשנות ה-20 כאשר אנשים יכלו לראות לראשונה את הגבעות החשופות מעצים. בתקופה זו חלה עלייה בהתעניינות של האנשים באזורים הנידחים של הפארק; בעקבות השימוש הנרחב במכוניות אנשים יכלו להגיע למקומות שבעבר היו פחות נגישים מפאת תנאי השטח.

ההצעה להפוך את הפארק לפארק לאומי עלתה לדיון לאחר הסיורים במקום של לוטננט ג'וזף אוניל והשופט ג'יימס וויקרשם בשלהי המאה ה-19. שני האנשים הללו נפגשו בפארק תוך כדי מחקר שביצעו בנפרד, ובעקבות זאת החליטו לשתף פעולה ולהפעיל לובי פוליטי על מנת להעניק לאתר מעמד של אזור מוגן. לאחר כישלון מאמציהם בבית המחוקקים של מדינת וושינגטון בתחילת המאה ה-20, הנשיא תאודור רוזוולט החליט על הקמת האנדרטה הלאומית הר אולימפוס ב-1909, כאשר המטרה העיקרית הייתה להגן על האזורים התת-אלפיניים ועל אוכלוסיית האיילים ‏[1] שחיה במקום.

הרצון הציבורי לשימור חלק מהאזור התגבר עד שהנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הכריז על המקום כפארק לאומי ב-1938. גם לאחר ההכרזה המשיכה ברוא היערות הבלתי חוקי בפארק, והמאבקים הפוליטיים על משאבי הטבע היקרים של הפארק נמשכים מאז. ברוא היערות עדיין מתרחש בחצי האי אולימפיק, אך לא בתוך הפארק עצמו.

ביקור בפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפארק ישנם מספר שבילים טבעיים, אך אף לא אחד מהם מגיע לאזורים הפנימיים שלו. הפארק מאופיין על ידי מספר רב של שבילים מלאכותיים, אך בגלל גודלו לוקח זמן רב להגיע לאזורים הפנימיים. אחד המאפיינים הבולטים של הפארק הוא האפשרות להקים מחנה על החוף. אורכו של קו החוף מספיק לצורך טיולים ארוכים, כאשר במשך כל היום הולכים על החוף. עם זאת, ישנם אזורים על החוף שהם כה צרים (בחלקם יש צוקים) עד שבזמן גאות מסוכן ללכת בהם. בזמן החורף מתקיימים ברכס הוריקן פעילויות הקשורות לסקי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעקבות מאמציו אלה זכה רוזוולט לכך שהאייל הקנדי ייקרא על שמו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Olympic National Park: A Natural History Guide by Tim McNulty
  • Olympic Battleground: The Power Politics of Timber Preservation by Carsten Lien
הפארקים הלאומיים של ארצות הברית

אוורגליידסאולימפיקאיי הבתולהאיי התעלהאייל רויאלאקדיהארצ'סבדלנדסביג בנדביסקייןבלאק קניוןברייס קניוןגליישרגליישר בייגרייט בייזיןגרייט סמוקי מאונטיינזגרנד טיטוןגרנד קניוןדנאלידריי טורטוגסהדיונות הגדולותהוט ספרינגסהלקלההר רייניירהרי גואדלופהרי הגעש של הוואיהרי הרוקיווֹיאג'וּרראנגל-סנט אליאסוינד קייביוסמיטיילוסטוןימת קלארקלאסןמסה ורדהמערות קרלסבדמערת מאמות'סגוארוסמואה האמריקניתסקוויהעמק המוותעמק קויאהוגהעמק קובוקעץ יהושעפטריפייד פורסטפיורדי קנייציוןצפון רכס הקסקיידסקונגריקטמייקינגס קניוןקניונלנדסקפיטול ריףקרייטר לייקרדוודשננדואהשערי החוג הארקטיתאודור רוזוולט


מחלקת הפנים של ארצות הבריתשירות הפארקיםמשטרת הפארקים
US-NationalParkService-ShadedLogo.svg
Flag of the United States
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בארצות הברית

תילי קהוקיהתרבות צ'אקוהיכל העצמאותהפארק הלאומי מסה ורדה • שארלוטסוויל: מונטיצ'לו ואוניברסיטת וירג'יניהפואבלו דה טאוספסל החירותהפארק הלאומי מערות קרלסבדפארק השלום הבינלאומי ווטרטון-גליישר (בשיתוף עם קנדה) • הפארק הלאומי אוורגליידספפהאנאומוקואקאההפארק הלאומי גרנד קניוןהפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינזהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי: מאונה לואה, קילוואההפארק הלאומי מערת מאמות'הפארק הלאומי אולימפיקמערכת הפארקים רדוודהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי יוסמיטי • מערכת הפארקים הלאומיים - ראנגל-סנט אליאס, גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק (בשיתוף עם קנדה) * פוברטי פוינט

דגל
פוארטו ריקו: המצודה והאתר ההיסטורי הלאומי בסן חואן