הפארק הלאומי קינבאלו

הפארק הלאומי קינבאלו
Taman Kinabalu
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2000, לפי קריטריונים 9, 10
שטח האתר	754 קמ"ר
מידע כללי
תאריך הקמה	1964
נתונים ומידות
שטח	754 קילומטר רבוע
מיקום
מדינה	מלזיה
מיקום	סבה
קואורדינטות	6°09′N 116°39′E / 6.15°N 116.65°E
	האתר הרשמי
	; ; (למפת מלזיה רגילה) קואלה לומפור ג'והור באהרו איפוה קוצ'ינג קוטה; קינבאלו; מלאקה תאי. ס. אינדונזיה אינדונזיה ב. ים סין הדרומי הפארק הלאומי קינבאלו

הפארק הלאומי קינבאלו (מלאית Taman Negara Kinabalu) הוא פארק לאומי במחוז החוף המערבי בצפונה של מדינת סבה במלזיה. הפארק משתרע על פני שטח של 753.7 קמ"ר בצפון-מזרחו של האי בורנאו ובדרומו ניצב הר קינבאלו הנישא לגובה של 4,085 מטר, והוא ההר הגבוה בדרום-מזרח אסיה. הפארק הוכרז בשנת 1964 ובשנת 2000 הוא נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של ארגון אונסק"ו. הנהלת הפארק שוכנת בגבולו הדרומי, בגובה של 1,564 מטר ויש בה מוזיאון המציג את עושרו של המקום, מעבדות ועשבייה. בשנת 2004 פקדו את הפארק יותר מ-450,000 מבקרים, כעשירית מהם באו למקום כדי לטפס על הר קינבאלו^[^{דרוש מקור]}.

גאוגרפיה וגאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר קינבאלו חולש על הפארק. ההר העשוי גרניט שגילה 15 מיליון שנה, התרומם לפני כמיליון שנה כתוצאה מפעילות טקטונית הנמשכת עד היום בקצב של 5 מ"מ בשנה. אבן החול והצפחה שכיסו את הסלע בעבר התבלו והסלע נחשף. בתקופת הפליסטוקן, לפני כ-100,000 שנים כוסה ההר בקרחון וזה שפשף את סלע הגרניט והשחיז את צוקיו. כיפת הקרח נעלמה לפני כ-10,000 שנים, ומאז עוצב נופו של ההר על ידי רוחות ומשקעים אשר חידדו את שיני הסלע וחצבו בו עמקים עמוקים.

החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפארק מספר בתי גידול השואבים מהפרש הגבהים הרב שבתחומו, הנע בין 152 ל-4,095 מטר, ומשטחו הנרחב. צמחייה טבעית טרופית במישורים, יער גשם טרופי, כולל יער עננים, על מורדות הגבעות, וחורש סוב-אלפיני באזורים הגבוהים מכסים 93% משטחו של הפארק. תופעה ייחודית של הפארק היא הצמחייה הגדלה על סלעי מאפי והמכסה 16% משטחו. צמחים אלה כוללים מינים רבים הגדלים על מצע זה בלבד.

בפארק גדל מספר עצום של מיני צמחים וסקולריים המוערך בין 5,000 ל-6,000. בין אלה כ-1,000 מיני סחלביים, יותר מ-600 מיני שרכאים וכן צמחים טורפים הנמנים עם הגדולים בעולם. עוד מתאפיין האזור במינים פאן-טרופיים (מינים המשותפים לאזורים הטרופיים בכל היבשות), מינים מההימלאיה, סין, אוסטרליה וממלזיה. סך הכל יש בפארק ייצוג לכמחצית מהצמחים הגדלים בבורנאו ששטחו הכולל גדול פי אלף מזה של הפארק.

הפאונה במקום כוללת 90 מיני יונקים החיים בגבהים נמוכים ו-22 נוספים האופייניים לאזורים הגבוהים, וכן 326 מיני ציפורים. בנוסף, לשני-שלישים מכל מיני הזוחלים המתקיימים באי יש ייצוג בפארק. נתונים אלה הביאו את ארגון אונסק"ו להכריז על הפארק כאתר מורשת עולמית, שכן:

"לאתר מגוון ביוטי ורמת אנדמיות גבוהה. קשת הגבהים הטופוגרפיים ואזורי האקלים, הנעים בין תנאים טרופיים לאלפיניים... גאולוגיה מגוונת ושינויים אקלימיים תכופים, היו לתנאים אידאליים להתפתחות מינים חדשים. בפארק מגוון ביולוגי רב ויש בו ייצוג ליותר ממחצית משפחות בעלי פרחים. רוב היונקים, הציפורים, הדו-חיים וחסרי חוליות בבורנאו (רבים מהם פגיעים או נתונים לסיכון) מיוצגים בפארק".^[1]