הפארק הלאומי ת'ינגווליר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 64°15′29″N 21°07′30″W / 64.25806°N 21.12500°W / 64.25806; -21.12500

הפארק הלאומי ת'ינגווליר
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Oexarafoss.jpg
מפל המים אוקסאראופוס בת'ינגלוויר
מדינה Flag of Iceland.svg איסלנד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2004, לפי קריטריונים 3, 6
ת'ינגווליר על הסדק בין הלוחות הטקטוניים החוצה את איסלנד

הפארק הלאומי ת'ינגווליר (איסלנדית Þingvellir – "מישורי האסיפה" - נהגה "ת'ינווטליר" בקירוב) הוא פארק לאומי הנמצא בדרום מערב איסלנד כ-23 ק"מ מזרחית לבירה רייקיאוויק. מעבר ליופיו ולתופעות הגאולוגיות המאפיינות אותו, הפארק הוא אחד המוקדמים באירופה ונודע לו מקום ראשון במעלה בהיסטוריה ובזהות הלאומית האיסלאנדית. בשנת 2004 הוכרז ת'ינגווליר כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלת'ינגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורן הדגל האיסלנדי סמוך לצלע שבצילו נהג האלת'ינגי להתכנס

איסלנד לא הייתה מיושבת כאשר העמים הסקנדינבים הגיעו אליה במהלך המאה ה-9 כחלק מההגירה מערבה מסקנדינביה והאיים הבריטיים. ההתיישבות הראשונה באיסלנד הוקמה ככל הנראה בשנת 870 והושלמה בשנת 930, ותקופה זו מכונה בפי ההיסטוריונים בשם "עידן ההתיישבות".

העמק הוא אחד מהאתרים החשובים ביותר בהיסטוריה האיסלנדית. בשנת 930 נוסד במקום האלת'ינגי (Alþingi - "אלת'ינגי", מילולית "האסיפה הכללית"), שהוא אחד מהמוסדות הפרלמנטריים העתיקים בעולם, וככל הנראה העתיק ביותר הקיים כיום. חברי האלת'ינגי נפגשו בכל קיץ, כאשר דוברי החוק (Lögsögumaður) שנבחרו על ידי האסיפה המחוקקת (Lögrétta - "לגרייטה") ציטטו את החוק והכריעו במחלוקות בפני כל האנשים שנאספו בכינוס. האסיפות נערכו תחת "סלע החוק" (Lögberg) ששכן ככל הנראה בסמוך לקו השבר ניקילאוסארגיאו (Nikulásargjá), כשני ק"מ מצפון לחופי אגם ת'ינגוואלאוואן (Þingvallavatn - "אגם אוסף המישורים"). האסיפה המחוקקת הייתה ישובה על שלוש שורות של ספסלים שהיו ערוכות בצורת מעגל. על הספסל האמצעי ישבו 48 ראשי השבטים וכל ראש שבט לווה בשני יועצים שישבו לפניו ומאחוריו.

החוקים נחשבו כאמנה בין אנשים חופשיים וכחוזה חברתי. החוקים נוסחו בכתב בשנים 1117 ו-1118, והשתמרו בכתבי יד מהמאה ה-12. כמו כן, פושעים הוענשו באספות הללו ומבקרים באתר יכולים לצפות בדרהקינגארהיליר (Drekkingarhylur - "בריכת ההטבעה") בנהר, שהייתה המקום שבו נשים עברייניות הוטבעו.

בשנת 1000 לערך הפך דובר החוק ת'ורגיר ליואוסוונינגאגודי (Þorgeir Ljósvetningagoði) את הנצרות לדת הרשמית של איסלנד. לפי המסורת, לאחר שהמיר את דתו הוא השליך את פסלי האלילים הפגאניים למפל מים שנקרא גודאפוס (Goðafoss - "מפל המים של האלים") על שם האירוע. "סלע החוק" ומקום כינוסן של אסיפות האלת'ינגי הועבר בתקופה זו כשני ק"מ מערבה וניצב בקניון אלמאנאגיאו (Almannagjá). הצוקים שמסביב יצרו תהודה והגבירו את קולות הנואמים. הסלע שוב אינו קיים לאחר שהתבלה ונשחק וכיום מסמן את מקומו תורן גבוה ובראשו מתנופף דגל איסלנד. עוד הוקמה במאה ה-11 כנסייה (Þingvallakirkja) שהייתה אחת הראשונות על האי, אך זו לא שרדה ובמקומה עומד כיום מבנה שהוקם בשנת 1859.

האלת'ינגי המשיך ופעל בת'ינגווליר משך כמעט 350 שנים, אולם מאבקים פנימיים החלישו את כוחו ונורבגיה התערבה במדיניות הפנימית של האי. ב-1262 נכנע האלת'ינגי למלכי נורבגיה וב-1271 נשללו ממנו כל סמכויותיו. עם זאת, המוסד המשיך ותפקד כגוף שיפוטי בלבד ובעל סמכויות מוגבלות עד שנת 1798.

היסטוריה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור מהמאה ה-19 של אסיפת האלת'ינגי

האידאליזם של הקהילה האיסלנדית המוקדמת השפיעו על אלו שתמכו בעצמאות ריבונית לאיסלנד במהלך המאה ה-19. משוררים וסופרים התייחסו ביצירתם לת'ינגווליר כאל המקום שבו נמצאות הנשמה והרוח של האומה האיסלנדית. ציירים החלו לצייר לא רק את המקום, כי אם גם את מוסדות החוק הקשורים אליו.

ההתעוררות הלאומית הזאת התרחשה במקביל לתופעה דומה ברחבי אירופה ולתחילתה של התייחסות לאזורים מסוימים כאל נכס רוחני. סיפורי העם האיסלנדיים תורגמו ונהיו פופולריים ביבשת. איסלנד נחשבה כמייצגת הטובה ביותר של התרבות הנורדית ותיירים רבים ערכו מסעות בת'ינגווליר.

ב-1843 העניקה דנמרק לאיסלנד רשות לכנס את האלת'ינגי שוב אך במתכונת מצומצמת וללא סמכויות של ממש. ישיבתה הראשונה של האסיפה התקיימה ב-1845 ברייקיאוויק, אך בקיץ של 1848 התכנס האלת'ינגי בת'ינווליר, ודרש ממשלת דנמרק להעניק לו סמכויות מלאות של גוף מחוקק. כינוס זה סימן את האות לחזרתה של ת'ינגווליר אל מוקד החיים הפוליטיים והתרבותיים של איסלנד, לא רק באופן רעיוני אלא גם הלכה למעשה בשטח, וב-1874 נערך פסטיבל ראשון באתר לרגל חגיגות אלף שנות יישוב באי.

לוגו הפארק הלאומי

ב-1930, במקביל לחגיגות המילניום להקמתו של האלת'ינגי בהן השתתפו בין 30,000 ל-40,000 איש (כ-15% מאוכלוסיית המדינה אותה עת), הכירה ממשלת איסלנד באופן רשמי בחשיבותו של ת'ינגווליר בכך שהכריזה עליו כעל פארק לאומי (Þingvellir Þjóðgarður), דבר שהיה חידוש באותה תקופה באירופה. הנימוק להחלטה היה חשיבותו ההיסטורית של האתר וכן הסביבה הטבעית הגעשית והטקטונית שבה הוא נמצא. באותו מועד נבנה "בית החווה" (Þingvallabær - "ת'ינגווטלאבאייר") בצמוד לכנסייה, ומבנה זה שהורחב בשנת 1974, משמש כמעון הקיץ של ראש ממשלת איסלנד.

חשיבותו של המקום הודגשה שוב 14 שנה לאחר מכן, ביום 17 ביוני 1944, עת נאספו כ-30,000 איש בת'ינגווליר, כדי להאזין להכרזת העצמאות של הרפובליקה של איסלנד. מאז נערכים בפארק הלאומי כל הפסטיבלים החשובים המציינים את המועדים ההיסטוריים החשובים בדברי ימי האי והמדינה.

בשנת 2004 העניק אונסק"ו לת'ינגווליר מעמד של אתר מורשת עולמית.

גאולוגיה וגאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדק בין הלוחות הטקטוניים החוצה את איסלנד כולה ועובר דרך ת'ינגווליר
ת'ינגווליר בחורף. במרכז נראים הכנסייה ומעון הקיץ של ראש ממשלת איסלנד

במהלך עידן הקרח האחרון היה האתר מכוסה בשכבת קרח שעובייה היה כקילומטר, ומתחת לשכבה זו הייתה פעילות געשית שגרמה ליצירת סלעי טוף. חלק מההתפרצויות הגעשיות התפתחו לכדי זרמי לבה שחדרו מבעד למעטה הקרח העבה. התפרצויות אחרות גרמו להמסה חלקית של הקרח וליצירת הרים ורכסים העשויים מפאלאגוניט.

כאשר חלה עלייה בטמפרטורה הממוצעת לפני כ-22,000 שנים, הקרחונים החלו להתמוסס. הצורה הראשונה של אגם ת'ינגוואלאוואן הופיעה לפני כ-12,000 שנים. לשון הקרח נמצאה בשקע ת'ינגווליר כאשר בכיוון דרום נוצרה לגונת קרח, צפונית להרי גראפנינגספייל (Grafningsfjöll). ת'ינגוואלאוואן נוצר כאשר הקרח נדחף לכיוון צפון והמים שהגיעו ממנו הצטברו בשקע. מתחת לפני הקרח החלו להיחשף הרי הפאלאגוניט.

לפני כ-10,000 שנים התחוללה התפרצות געשית נוספת שבעקבותיה נוצרו ההר סקייאלדבריידיר (Skjaldbreiður) והר געש בעל מדרון שטוח בכיוון דרום מההר קראפנאביירג (Hrafnabjörg), שממנו זרמה הלבה לת'ינגווליר. ההתפרצות הייתה ארוכה מאוד וישנן השערות שלפיהן היא נמשכה כמה עשרות שנים.

הלבה גררה איתה מים עכורים וקפואים מדרום לשקע ת'ינגווליר. המים שקעו דרך שכבת הלבה והצטברו מתחתיה כמאגר מים צלול. זרם הלבה שפרץ מהר הגעש בעל המדרון השטוח דרומית לקראפנאביירג הגיע עד לאגם וחסם את היציאה בסוגסהורן. בעקבות כך עלה מפלס המים, אך עלייה זאת התאזנה כיוון שהלבה תפסה את מקומם של המים. הלבה מילאה את שקע ת'ינגווליר, אך שקיעת הקרקע בעקבות הפעילות הסייסמולוגית גרמה ליצירה מחדש של שקעי הקרקע.

לפני כ-3000 שנים נוצר חריץ לבה במרחק 8 קילומטרים בכיוון צפון-מזרח מקראפנאביירג, וגרם ליצירתו של ת'יואופאקראון (Þjófahraun). הלבה התפשטה עד רכס טינדאסקאגי. ההתפרצות האחרונה בת'ינגווליר התרחשה לפני כאלפיים שנה, ומאז לא הייתה במקום פעילות געשית.

כיום, ניתן להבחין בהעתקים ברורים החוצים את האזור כאשר הגדול מביניהם הוא הקניון אלמאנאגיאו (Almannagjá). העתקים אלו נגרמים כתוצאה מנדידת היבשות. תופעה זו גורמת גם לרעידות אדמה בנות מדידה. באופן מפתיע, חלק מהסדקים מלאים במים צלולים. בת'ינגווליר עובר אזור הגבול בין הלוח האירו-אסיאתי והלוח הצפון-אמריקאי כך שהאדמה שוקעת לעתים והלחץ מצטבר עד להתפרצות של פעילות סייסמולוגית. אחד מההעתקים, ניקילאוסארגיאו (Nikulásargjá), ידוע גם בכינוי "קניון פנינגאגיאו" (Peningagjá - "קניון הפני"), כיוון שבתחתיתו ניתן למצוא מטבעות. לפי סיפור עם מקומי מי שזורק לסדק מטבע ומביע משאלה, זוכה לכך שמשאלתו תתגשם אם הוא צופה במטבע כאשר הוא פוגע בתחתית הסדק.

מבחינה גאוגרפית, פארק ת'ינגווליר שוכן לחופי הגדה הצפונית של אגם ת'ינגוואלאוואן, שהוא האגם הגדול באיסלנד. הנהר אוקסאראו (Öxará) חוצה את הפארק הלאומי ויוצר מפל מים באלמאנאגיאו, הנקרא אוקסאראופוס (Öxaráfoss). ביחד עם מפל המים גולפוס והגייזרים של האוקאדאליר (Haukadalur), ת'ינגווליר הוא אחד מהנופים המפורסמים ביותר באיסלנד, ומכונה יחד עם האתרים האחרים בכינוי "מעגל הזהב".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל איסלנד
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באיסלנד

ת'ינגוולירסירטסיי