הפגנת החרדים נגד גיוס בני ישיבות (2014)

המונח "עצרת המיליון" מפנה לכאן. לערך העוסק בצעדת מחאה של ארגוני זכויות האדם בארצות הברית שהתקיימה בשנת 1995, ראו צעדת המיליון.

הפגנת החרדים נגד גיוס בני ישיבות (כונתה גם "עצרת המיליון") הייתה הפגנת מחאה ועצרת תפילה שהשתתפו בה מאות אלפי חרדים, בראשות מנהיגי היהדות החרדית בישראל. משתתפי ההפגנה מחו נגד הצעת חוק שגובשה בוועדת שקד, שנועדה לחייב חלק מבחורי הישיבות והאברכים להתגייס לצה"ל ולשירות אזרחי. ההפגנה התקיימה בשטח רחב, מאזור הכניסה לירושלים עד לרחוב מלכי ישראל ורחוב ירמיהו, ביום ראשון, ראש חודש אדר ב' תשע"ד, 2 במרץ 2014. במקביל התקיימו אירועים דומים בכמה ריכוזי חרדים בעולם.

עשרה ימים לאחר קיום ההפגנה אושרו בכנסת, ברוב גדול של חברי הקואליציה, החוקים העוסקים בעידוד גיוסם של בני ישיבות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא גיוסם של בני הישיבות החרדים מוסדר באופן חלקי עוד מראשית המדינה. מאז 1977 ניתן ללא הגבלה דיחוי לבני ישיבות מגיוס על ידי שר הביטחון, שהשתמש לכך בסמכות חוקית שהוקנתה לו מכוח חוק שירות ביטחון לפטור חייבי גיוס משירות. עתירה לבג"ץ כנגד הסדר זה הובילה לפסיקה ב־1998 כי הסמכות המוקנית לשר הביטחון בחוק לא נועדה לפטור בהיקפים כה גדולים, כפי שהגיעו בסוף שנות ה־90, וכי נושא זה נדרש לחקיקה בכנסת^[1].

בעקבות פסיקת בג"ץ מונתה ב־1999 ועדה ציבורית בראשות השופט צבי טל. מסקנותיה הובילו ב־2002 לחקיקת חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל"), שהסדיר בחוק את דחיית גיוסם של בני הישיבות שתורתם אומנותם. החוק נחקק כהוראת שעה לחמש שנים, והוארך ב־2007 בעוד חמש שנים. בג"ץ פסק ב־2012 כי אין להאריך שוב את תוקפו של החוק בקיץ 2012, משום שהוא אינו שוויוני^[2]. בעקבות פקיעת החוק נוצר מצב לפיו חלה חובת גיוס לצה"ל על כל בני הציבור החרדי מתוקף חוק שירות ביטחון, וסנקציות פליליות על מי שיסרב להתגייס (מאסר של עד 5 שנים), אך בפועל חוק זה לא נאכף כלפי בני הציבור החרדי, עקב שימוש בסמכותו של שר הביטחון לעכב את הגיוס.

לאחר כמה ניסיונות לגבש חוק חדש שלא צלחו (כדוגמת ועדת פלסנר), הוקמה ועדת שקד, בראשות ח"כ איילת שקד, להגברת השוויון בנטל באמצעות חקיקה. במהלך דיוניה (שטרם הסתיימו בזמן ההפגנה) גיבשה הוועדה הצעות להגדיר יעדי גיוס שנתיים עבור המגזר החרדי, תוך כוונה להטיל חובת גיוס כללית החל מ־2017 אם יעדים אלה לא יושגו. במקרה זה תכלול חובת הגיוס אפשרות להטלת סנקציות כלכליות ופליליות על בחורי הישיבות שלא יתגייסו, וגם סנקציות כלכליות על ישיבה שלא תספק את כמות המתגייסים הנדרשת.

ההיערכות להפגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בפברואר 2014 התכנסו בבני ברק יחד מועצות גדולי התורה של אגודת ישראל ושל דגל התורה ומועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס והחליטו על קיום הפגנה גדולה נגד החוק המתגבש, בשל מה שהוגדר ב'החלטות העצרת' כ"מרידה במלכות שמים, גזירת הגיוס בכפייה לתלמידי הישיבות והכוללים, והכוונה לגזור על עקירת התורה ולהשית על לומדי תורה שתורתם אומנותם עונש פלילי עד כדי השלכתם לבית הכלא"^[3].

נקראו להשתתף בעצרת כל בחורי הישיבות והגברים החרדים בישראל. בעצרת השתתפו גם נשים וילדים.

קבוצה של רבנים מהזרם החרד"לי פרסמה כרוז הקורא לציבור הציוני דתי להשתתף בעצרת^[4]. רבנים אחרים מהציבור הדתי-לאומי, קראו שלא להשתתף בה. היו רבנים שהזדהו עקרונית עם מטרת ההפגנה אך הורו שלא להשתתף בה בשל ביטויים קשים של מארגניה כנגד מדינת ישראל. חלק מהרבנים שקראו להשתתף בעצרת חזרו בהם בבוקר האירוע, בעקבות התקפה חריפה של העיתון "יתד נאמן" כלפי הרב חיים דרוקמן, על רקע התנגדותו להשתתפות בהפגנה.

ביום ההפגנה סגרה משטרת ישראל את כביש 1 ממחלף לטרון לכניסת כלי רכב פרטיים לירושלים מהשעה שתים עשרה בצהריים ועד שעות הערב. החל מהשעה שתיים חסמה המשטרה רחובות ראשיים באזור ההפגנה, כולל אזור הכניסה לירושלים. התחבורה הציבורית הפנימית והבין-עירונית בירושלים פעלו באופן מצומצם.

הארגון הלוגיסטי נעשה על ידי אנשי מפלגות ש"ס ויהדות התורה, שגם מימנו את ההוצאות הקשורות בעצרת^[5]^[6].

מהלך ההפגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפגנה אורגנה תחת השם "עצרת המיליון". על פי הערכות המשטרה השתתפו בה כ-300 אלף איש. לטענת המארגנים היו בה יותר מחצי מיליון. חבר הכנסת משה גפני אמר כי מספר המשתתפים הוא כ-600 אלף ותיאר את ההפגנה כהצלחה רבה^[7].

המפגינים עמדו לאורך הרחובות שדרות שז"ר (בנייני האומה), יפו, ירמיהו, שרי ישראל ומלכי ישראל, וכן ברחובות הסמוכים באזור. חלק מרחוב יפו הוקצה עבור ציבור הנשים שהשתתף בהפגנה. במהלך ההפגנה חולקו והונפו שלטים עם סיסמאות בזכות לימוד התורה ונגד רדיפת הציבור החרדי. הסלוגן ששימש כסמל העצרת היה "התורה הקדושה תנצח".^[8]

בעצרת נאמרו אחד עשר מזמורי תהילים^[9], שעשרה מתוכם הם לפי סדר שסידר השל"ה^[10], וכן תפילת השל"ה, ועוד סליחות ותחנונים^[11]. אף על פי שהעצרת חלה בראש חודש, שבו אין אומרים סליחות ותחנונים, פסק הרב שמואל הלוי וואזנר שמותר לומר בה סליחות, עקב "הגזירות הקשות שניחתות על שומרי התורה על ידי השלטון בארץ ישראל". בעצרת נישאה גם תפילת "ועננו בורא עולם", בעקבות הבצורת של חורף 2013–2014.

בהפגנה השתתפו רבים ממנהיגי הציבור החרדי, ובהם הרבנים הליטאים אהרן לייב שטיינמן, חיים קניבסקי ושמואל אוירבך, הרבנים הספרדים שלום כהן ושמעון בעדני, האדמו"רים מגור, בעלזא וויז'ניץ, וחברים נוספים במועצות גדולי התורה ובמועצת חכמי התורה. כמו כן השתתפו בה רבני העדה החרדית ובראשם יצחק טוביה וייס, הרבנים הראשיים לישראל דוד לאו ויצחק יוסף, וכן אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור. בהפגנה השתתפו גם קבוצות קטנות ורבנים מהציונות הדתית, בהם הרב שמואל אליהו והרב יעקב שפירא.

בעצרת לא הייתה במה מרכזית לרבנים ולאדמו"רים (שהתקבצו בנפרד יחד עם חסידיהם במקומות מוגדרים), אלא רק לחזנים שקראו את פרקי התהילים והסליחות.

בסיום ההפגנה בירך הרב ברוך מרדכי אזרחי בקול, ואיתו הציבור, את ברכת חכם הרזים^[12]^[13], (ברכה מיוחדת שנתקנה לרואה שישים ריבוא יהודים), התקיים מעמד קבלת עול מלכות שמים על ידי הרב ראובן אלבז והוקראה הכרזת ההפגנה (ראו להלן). לאחר מכן הושמע השיר "אני מאמין". הציבור התפזר תוך כדי שירה וריקודים כשברקע נשמעה מוזיקה חסידית, ורבים מן המשתתפים רוקדים במעגלים.

הכרזת ההפגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפגנה לא נישאו נאומים, אך בסופה הוקראו הצהרות שהתקבלו על ידי מועצות גדולי התורה ומועצת חכמי התורה:^[3]

קריאה שלא לקדם את התיקון לחוק שירות ביטחון העוסק בגיוס לצה"ל של תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים^[14].
קריאה לתלמידי הישיבות והכוללים לא להתגייס לצה"ל ולא להיכנע לפיתויים ולעונשים כל שהם, ובפרט לא לשתף פעולה עם תוכניות גיוס מיוחדות של צה"ל לציבור החרדי.
אזהרה לממשלה ולראש הממשלה שלא לגרור את הציבור למאבק בענייני דת ומדינה, שעלול לגרום למרי אזרחי ולמלחמת אחים.
קריאה להמשיך את הסטטוס קוו בכל הקשור לדחיית שירותם של תלמידי הישיבות ולחדול מההתנכלויות כלפי הציבור החרדי.
קריאה לכלל הציבור שומרי התורה להתחזק בלימוד התורה ושמירת המצוות, שהם הערובה היחידה להמשך קיומו של עם ישראל.

הפגנות נוספות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להפגנה בירושלים, נערכו הפגנות בריכוזים חרדיים בלונדון, מנצ'סטר, אנטוורפן ושווייץ, בהשתתפות אלפי חרדים. שבוע לאחר מכן, התקיימה הפגנת מחאה נוספת במנהטן שבניו יורק, בהשתתפות רבבות חרדים^[15].