הפה והטלפיים (להקה)
| הפה והטלפיים | |
|---|---|
 |
|
| מידע כללי | |
| מקור | ירושלים, ישראל |
| שנות פעילות | 1988—היום |
| סוגה | רוק, מוזיקה אלקטרונית |
| חברת תקליטים | האוזן השלישית קסבה לבנטיני התו השמיני |
| חברים | |
| רם אוריון אסף גברון אהד פישוף |
|
הפה והטלפיים היא להקת רוק ישראלית, מעין "פרויקט-צד" של נושאי המגבעת ששרד הרבה אחרי להקת האם. המוזיקה של הלהקה משלבת בין כתיבת שירים רצינית ומורכבת לבין רוח הקלטה שטותית ושימוש בכלי נגינה זולים והומור אינפנטילי. שילוב מקורי זה והיצמדות למערכת חוקים ("הקוד"; ר' בהמשך) יצרו סביב הלהקה "פולחן" של מעריצים נאמנים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקוד של הפה והטלפיים
האלבומים של הפה והטלפיים בנויים לפי "קוד" - מערכת כללים שכל אלבום חייב לעמוד בהם. לדברי חברי הלהקה[1], הקוד נועד לעזור להישרדות הלהקה, לתת המשכיות ליצירה, ולמלא מראש בתוכן את האלבום הבא עוד לפני שהוא יוצא.
החוקים:
- להוציא אלבום כל שש שנים.
- לכל אלבום יהיה שם גאוגרפי - "בין הים והביצות", "הפה והטלפיים בחלל", "ירושלים" ו"קליגרו".
- בכל אלבום יהיה שיר ששמו כשם האלבום הקודם - "בין הים והביצות" הוא שיר על השטחים באלבום השני; "הפה והטלפיים בחלל" הוא קטע אלקטרוני ללא שירה באלבום השלישי; "חרוסלמה" - שיר על ירושלים באלבום הרביעי.
- לכל האלבומים תהיה אותה עטיפה עם צבע רקע שונה - צהוב, ורוד, כסוף, ירוק.
- השיר הלפני האחרון יהיה שיר בעל משמעות סופנית - "שיר פרידה", "שיר סיום", "שיר סגירה/פיל" ו"איננו".
- השיר האחרון בכל אלבום יהיה גרסת כיסוי לשיר פטריוטי - "גבעת התחמושת", "הנה בא שלום", "חייבים להמשיך לנגן", "בלב אחד". השיר חייב להיות מוקלט בטייק אחד ללא חזרות וללא דפי המילים לפניהם.
- רוח הקלטה ראשונית - הלהקה ממעטת בחזרות ובעיקר מתכננת את השירים במפגשים שבין חברי הלהקה בין ההקלטות.
- אירוח חברים בהקלטות - פלוגה ח', רוגל אלפר, דייוויד קרוסני, אתגר קרת, הילה גברון, מקהלת העוגיות.
- בכל אלבום יש שיר קצר, שבו מעט מילים והרבה נגינה.
- בכל אלבום יש שיר שמופנה לבת מין נשי מסתורית.
כמו כן, יש בקוד חוקים שאינם מכוונים על ידי הלהקה אלא מגשימים את עצמם:
- חברות התקליטים שמוציאות תקליטים של הלהקה פושטות את הרגל.
- כמות העותקים הנמכרים מכפילה את עצמה בכל אלבום.
[עריכה] היסטוריה
היוצר העיקרי בלהקה הוא אסף גברון, שלימים התפרסם בעיקר כמתרגם וסופר ("מובינג", "תנין פיגוע"). ידידיו רם אוריון ואהד פישוף היו חברי להקת נושאי המגבעת. אוריון היה גם חבר בלהקת הדה בושס יחד עם רוגל אלפר (שלימים הפך למבקר טלוויזיה בעיתון הארץ, כמו הדה בושס, שעל שמה נקראה הלהקה.)
[עריכה] 1989 - בין הים והביצות
האלבום הראשון של הפה והטלפיים, "בין הים והביצות" הוקלט ברובו ביום אחד, 29 ביוני 1989 באולפן הפרטי של הלהקה בירושלים, ויצא על קלטת באורך של כ-23 דקות בלבד. גברון עוד היה אז חייל צה"ל. האופי של האלבום היה שטותי ומגוחך והצליל היה משופע בגיטרות רועשות, לעתים לא מכוונות, ושימוש במכונות תופים וקלידים פשוטים וזולים. אחד מהשירים, "דוד אשכנזי" נכתב והוקלט יחד עם חברי "פלוגה ח'", הפלוגה שגברון היה בה בשירותו הצבאי. השיר הסוגר את האלבום היה ביצוע פאנקיסטי כאוטי לשיר "גבעת התחמושת" של להקת פיקוד מרכז (מילים: יורם טהר-לב, לחן: יאיר רוזנבלום; ר' גבעת התחמושת). הקלטת הופצה על ידי האוזן השלישית ונמכרה בכ-300 עותקים.
לאחר הוצאת האלבום אוריון ופישוף התרכזו בפעילות של נושאי המגבעת ובשנת 1991 הוציאו את האלבום המצליח מי רצח את אגנתה פאלסקוג. למרות ההצלחה נושאי המגבעת התפרקו בשנת 1992. אוריון גם ניגן באלבום "עיוור בלב ים" של ערן צור-כרמלה גרוס וגנר. פישוף עבר להתגורר בלונדון ופנה לעיסוק במחול מודרני. גם גברון עזב ללונדון לטובת לימודים לתואר בתקשורת.
[עריכה] 1995 - הפה והטלפיים בחלל
בהתאם לקוד של הלהקה, אחרי שש שנים יצא האלבום השני, "הפה והטלפיים בחלל". כמו קודמו, האלבום הוקלט ברובו ביום אחד, 3 בדצמבר 1994, בלונדון. האלבום היה רציני יחסית לקודמו וכלל בין היתר את השיר נגד האלימות של כיבוש השטחים שנקרא "בין הים והביצות" (שנכלל באלבום בהתאם לקוד הלהקה שעל-פיו בכל אלבום יהיה שיר ששמו כשם האלבום הקודם). גם שני השירים האחרונים היו בהתאם לקוד הלהקה: ה"שיר הסופני" היה "שיר סיום", שנכתב על ידי רוגל אלפר ובוצע לפני זה על ידי להקת "הדה בושס". השיר האחרון וה"פטריוטי" היה "הנה בא השלום" (מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש) בעיבוד אלקטרוני ארוך (9 דקות) עם רעשים אוונגרדיים. האלבום הניב שני להיטים קטנים שגם בוימו להם קליפים: "שיר סיום" ו"קנדה". "קנדה", ומספר שירים נוספים באלבום, התאפיינו בקצב דאנס אלקטרוני עדכני, אך הסגנון המילים והשירה הכאילו-אינפנטילית היו חורגות מאוד בנוף המוזיקה האלקטרונית הפופולרית. האלבום הופץ על ידי חברת קסבה רקורדס. הודפסו 1000 עותקים של האלבום, ורובם נמכרו.
לאחר הוצאת האלבום גברון פנה לקריירה בתקשורת וספרות ויצא ללימודים בוונקובר בקנדה. אוריון חזר לנגן גיטרה בהופעות של ערן צור והוציא אלבום עם להקה חדשה, בתרי זוזי, בה היה הגיטריסט והסולן. כמו כן, גברון ואוריון ניגנו באלבום של רוגל אלפר שיצא תחת השם "פסיכופט צעיר".
[עריכה] 2001 - ירושלים
אחרי עוד שש שנים, בשנת 2001 הלהקה הקליטה והוציאה את האלבום "ירושלים". האלבום יצא בחברת התקליטים של קובי אוז "לבנטיני". הדיסק יצא מלווה בדיסק בונוס שעליו שני האלבומים הראשונים שאזלו מחנויות.
גם באלבום הזה חלה התקדמות באיכות הצליל וההקלטה, אך עדיין נשמר האופי הפשטני-שטותי. זהו האלבום הבוגר ביותר של הלהקה מבחינת הטקסטים - השיר "יהלום" עסק בצורה רצינית בהתמכרות לסמים: "באוטובוס בלילה בכיוון הלא נכון / קניתי לי כרטיס ישיר אקספרס לגיהנום / יורד בסוף הקו הוא מחכה לי עם שקית / אני לא רוצה להיות פה אני הגעתי לתחתית". בשיר "סטארט-אפ" הייתה ביקורת נוקבת על חיי עובדי ההיי טק: "יומי צפוף / כמו זנב הסוס / ורק נוזלים מחממים ... / במהירות חיי עוברים ... / יומי מתיש / כמו גוש קטיף / ורק מטוס מנהלים" (בתקופת ההקלטה גברון עבד בעצמו כמנהל תוכן בחברת תקשורת סלולרית). מילות השיר "הד" תורגמו משיר של אלכסנדר פושקין ואילו "אנונימי" חובר על ידי אתגר קרת. למרות הרצינות היחסית של האלבום הפה והטלפיים הפגינו את רוח השטות שלהם בשיר הפטריוטי הסוגר - "מוכרחים להמשיך לנגן" (מילים: עודד פלדמן, לחן: יאיר רוזנבלום) שאורכו באלבום - 12 דקות והוא נשמע קקופוני; גם המילים שונו: "מוכרחים להפסיק לנגן / כי את המנגינה הזאת אי-אפשר להמשיך."
לאחר הוצאת האלבום חברי הלהקה שוב חזרו לקריירות נפרדות. גברון המשיך לכתוב, פישוף עוסק באמנויות במה ואילו אוריון הוציא EP בשם "גיבור גיטרה" שבו הופיעה גרסה חדשה לשיר "חיוך קטן" מתוך "ירושלים".
[עריכה] 2007 - קליגרו
ב-31 בדצמבר בשנת 2007 הוציאה הלהקה את אלבומה הרביעי "קליגרו", הקרוי על שם כפר בדרום אפריקה שבו התגוררו בני משפחתו של אסף גברון. האלבום זכה לביקורות חיוביות בוואלה![2] ובעכבר העיר.[3]
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
